הקרב על התקציב: האם יקוצץ תקציב הביטחון?

בתקופה האחרונה החל להתגבש קונסנזוס חובק ידיים לקיצוץ בתקציב הביטחון לטובת תקציב משרדי הממשלה האזרחיים. הנושא קיבל תנופה וחיזוק ממחאת האוהלים, שכן ברור כי בלי קיצוץ משמעותי בביטחון לא יהיה כל שינוי בסדרי העדיפויות של הממשלה.

האירועים הביטחוניים האחרונים מטילים סימן שאלה גדול סביב האפשרות שראש הממשלה, בנימין נתניהו, יסכים להקטנה כלשהי בתקציב הביטחון, מה שעלול לחייב את ועדת טרכטנברג לשינוי חברתי-כלכלי להתבסס על הגדלת נטל המס - העלאת מס החברות, הכנסת מדרגות מס הכנסה חדשות לעשירים, הטלת מס עיזבון והגדלת המס על שוק ההון. מאידך, אם ועדת טרכטנברג תציע להפחית את המע"מ - השינויים שתוכל להציע הוועדה בסדרי העדיפויות יהיו קטנים עד מזעריים.

שר האוצר, יובל שטייניץ, שאינו תומך בכל לבו במחאה, מדבר על קיצוץ ריאלי של 1-3 מיליארד שקל בתקציב הביטחון. אחרים מדברים על קיצוץ גבוה יותר. נתניהו, כשהיה שר אוצר, אמר כי ניתן לקצץ בכל מערכת ממשלתית כ-10%. תקציב משרד הביטחון ל-2011 הוא 54.2 מיליארד שקל ותקציב הביטחון לשנה הבאה הוא 55.8 מיליארד שקל. קיצוץ של אפילו פחות מ-10% בתקציבי הביטחון השנתיים ישחרר מיליארדי שקלים רבים.

בקיצוץ בתקציב הביטחון תומכים שרים רבים ופקידים בכירים, שמבינים כי ביטחון לאומי, במובנו הרחב, אינו רק מטוסים, צוללות וטנקים, אלא גם חינוך, בריאות, תשתיות, רווחה ועוד. בכלל התומכים שרים בליכוד, כמו שר החינוך, גדעון סער, שר האוצר ושרים במפלגות קואליציה אחרות, כמו אלי ישי מש"ס.

בכלל התומכים גם בכירים במשרד ראש הממשלה, בהם כנראה המנכ"ל הפורש איל גבאי, ראשי אגפים באוצר ובראש ובראשונה ראש אגף תקציבים, גל הרשקוביץ, והחשבת הכללית, מיכל עבאדי-בויאנג'ו - שחברים בוועדת טרכטנברג. לא מעט חברים נוספים בוועדה צפויים לתמוך גם הם בהקטנת תקציב הביטחון, אם כי יהיו בוודאי חילוקי דעות ביניהם ביחס להיקף ההורדה. לא ברורה מהי עמדת יו"ר הוועדה, פרופ' מנואל טרכטנברג, ועמדת עמיתתו לוועדת ברודט וכיום חברה בצוות שלו, ד"ר קרנית פלוג. לתמיכה שלהם בקיצוץ בתקציב הביטחון אמור להיות משקל כפול.

ב-2007 קבעה ועדת מומחים בראשות דוד ברודט כי תקציב הביטחון יגדל ב-2008-2017 ב-100 מיליארד שקל. לשם השוואה, סך כל תקציב המדינה ל-2011 הוא 348 מיליארד שקל (כולל 37 מיליארד שקל המיועדים להחזר חובות ותשלומי ריבית). בין חברי הוועדה שסברו לפני רק ארבע שנים כי יש להגדיל את תקציב הביטחון בעשור הקרוב ב-100 מיליארד שקל היו טרכטנברג ופלוג.

ואולם שאלת השאלות, כמו תמיד, היא מה תהיה עמדת ראש הממשלה בעניין. לאחר שהמלצות ועדת טרכטנברג יאושרו בקבינט הכלכלי, הן יובאו לאישורו ראש הממשלה ולאישור הממשלה. עד כה, נתניהו תמך ברגע קבלת ההחלטות בעמדות משרד הביטחון. לאחר הסכמתו של טרכטנברג לעמוד בראש הוועדה, אמר לו נתניהו כי הוא פתוח לשינויים.

בעוד חודשיים יצטרך ראש הממשלה להחליט אם להסכים להמלצות שידברו לא על הקפאת תקציב הביטחון, אלא על קיצוצו, בממשלה שבה מצדו האחד יושב שר הביטחון, אהוד ברק, ומצדו השני, אביגדור ליברמן. התומכים המיליטנטיים בקיצוץ בתקציב הביטחון הורידו בימים האחרונים פרופיל בשל האירועים הקשים בדרום. לדעתם, כשהתותחים יורים, דרישות קיצוץ בתקציב הביטחון עשויות להתקבל בצורה שלילית בקרב חלק מהציבור. לכן, הם ימתינו לרגיעה.

אבל גם הם, חלקם מקורבים מאוד לראש הממשלה, יודעים כי כשוועדת טרכטנברג תקבע מה שתקבע ביחס לביטחון, המלה האחרונה תהיה של ראש הממשלה, וגם הם יודעים כי האדם המקורב ביותר לנתניהו הוא שר הביטחון. כמה מהשרים ומהפקידים הבכירים בממשלה שוחחו באחרונה עם נתניהו על הצורך להפחית את תקציב הביטחון. חלק מתכוונים לשוחח איתו בימים הקרובים, לאחר שהזירה הדרומית תירגע.

לעת עתה, נתניהו שומע אך לא מגיב. הלוחצים יודעים כי עמדתו של נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, בתקופתו כשר אוצר וגם בקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה, היתה תמיד אהדה גדולה לדרישות הביטחון. הם מקווים, אבל בהחלט לא בטוחים, כי נתניהו כיום אכן פתוח לשינויים.

במשרד האוצר טוענים באופן קבוע, לאורך כמעט כל השנים, כי תקציב הביטחון גבוה, בזבזני ומנופח. לעומת זאת, משרד הביטחון טוען לאורך כל השנים, כמעט ללא יוצא מהכלל, כי תקציב הביטחון קטן מצורכי הביטחון. במשרד הביטחון אוהבים להזכיר כי בוועדת ברודט נקבע כי צורכי הביטחון של ישראל דורשים תוספת של 150 מיליארד שקל למערכת הביטחון, אך הסתפקה בתוספת של 100 מיליארד שקל בהתחשב בצרכים אחרים של המשק.

רק שני ראשי ממשלה הסכימו לאורך כל שנות המדינה לצמצם בתקציב הביטחון: דוד בן גוריון בשנות ה-50 המוקדמות, מה שהביא להתפטרות הרמטכ"ל השני של צה"ל, יגאל ידין ויצחק רבין ב-1992. בן גוריון ורבין היו גם שרי ביטחון.

בשנים האחרונות התפתח ריטואל אנטי-דמוקרטי מובהק שלפיו משרדי האוצר והביטחון מתווכחים בדיוני התקציב באופן כמעט אלים על גובה התקציב, משיגים פשרה שמובאת לאישור מליאת הממשלה והכנסת, ומיד לאחר מכן ראש הממשלה המכהן מבטיח (ומקיים) לשר הביטחון כי הביטחון יקבל מעל ומתחת לשולחן עוד מיליארדי שקלים רבים.

שטייניץ, לשעבר יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ואיש ליכוד, מתמצא היטב בצורכי ובדרך ניצול תקציב הביטחון. מאז מונה לשר אוצר החליט שטייניץ כי יש לשנות את סדרי העדיפויות בתקציב לטובת החינוך, ההשכלה הגבוהה, הבריאות והרווחה, כל זאת על חשבון תקציב הביטחון.

אלא ששטייניץ לא תיאר לעצמו מול אילו מכשולים גבוהים הוא יצטרך להתמודד - ברק ונתניהו. שטייניץ אוהב לספר כי קיצץ בתקציב הביטחון ל-2011 ו-2012, אבל גם הוא יודע היטב כי מאחורי גבו סיכם ראש הממשלה עם שר הביטחון על מתן תוספת של 5-7 מיליארד שקל לביטחון כבר השנה. משרד האוצר, דרך אגף התקציבים ואגף החשב הכללי, אחראי על קביעת תקציב המדינה ועל ביצועו. הדברים נכונים לגבי כל תקציב המדינה, להוציא את תקציב הענק של משרד הביטחון - הסעיף הגבוה ביותר בתקציב המדינה.

למשרד האוצר יש אמנם חשב במשרד הביטחון, צחי מלאך שמו, אבל האוצר והחשב שלו יודעים מעט מדי על מה שמתרחש בתחום שעליו הם אחראים לכאורה - ביצוע תקציב הביטחון. זאת, כאשר בכל משרדי הממשלה האחרים ובגופים ציבוריים, לאוצר ולחשביו שליטה מלאה בתקציבים.

במשרד האוצר אמרו השבוע ל-TheMarker: "אין לנו יכולת לפקח על תקציב מערכת הביטחון. התקציב לחלוטין לא שקוף לאוצר. עם פיקוח נכון נדע איפה אפשר להתייעל, ונשיג חיסכון של מיליארדי שקלים בשנה. יש הבדל בין תקציב ההתקשרויות של מערכת הביטחון שאושר בכנסת לבין תקציב ההתקשרויות שעל פיו פועל הממונה על התקציבים במשרד הביטחון. זאת ועוד, חלק ניכר מתקציב משרד הביטחון מוצא לנושאי שכר. אין נגישות של חשב משרד הביטחון למערכת השכר של המשרד שלא לדבר על החתימה".

ניסיונות של מנכ"ל וראשי האוצר לפתור את בעיית חשב משרד הביטחון נדחו על הסף על ידי צמרת מערכת הביטחון. שם אומרים כי האוצר אינו רוצה שקיפות אלא שליטה - ואת זה הוא לא יקבל.