בזמן שהציבור בישראל יוצא לרחובות בהפגנות מחאה, ממשיך ענף ריכוזי אחד במשק להתנהל על מי מנוחות, כאילו המחאה כלל אינה נוגעת לו - שוק ההתפלה, המספק כשליש מהמים המוזרמים לצרכנים הביתיים. 80% ממים אלה עוברים דרך חברה פרטית אחת - הנדסת התפלה (IDE), המוחזקת בבעלות משותפת של קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה ולכיל שבשליטת משפחת עופר.
בחודשים האחרונים, בשל המחסור הצפוי במים בקיץ 2012, מנסה המדינה לשכנע את IDE ושותפותיה לשלושת מתקני ההתפלה הפועלים בישראל לספק לציבור מים נוספים מהמתקנים שהקימו בעבור המדינה. זה שלושה חודשים כמעט IDE ושותפותיה מקשיחות את עמדותיהן ומעלות דרישות שונות בניסיון למקסם את רווחיהן - גם במחיר של גריעת מים מהברזים בבתיהם של אזרחי המדינה.
באיחור ניכר מחלחלת במשרדי הממשלה ההבנה כי הפקדת מרבית האספקה של מוצר יסוד כמו מים מותפלים בידי חברת פרטית אחת היתה טעות - וההבנה איזה מחיר תגבה המציאות נעדרת התחרות מהצרכנים.
ביוני השנה יצאה המדינה בפעם השלישית למהלך שנועד להגדיל את התפוקות של מתקני ההתפלה הפועלים בישראל. מדובר בשלושה מתקנים שהוקמו בידי זכיינים פרטיים עבור המדינה - באשקלון (2005), בפלמחים (2007) ובחדרה (2010). המתקנים הוקמו במסגרת מכרזי זכיינות, שבהם התחייבה המדינה לרכוש מבעלי המתקן מי ים מותפלים במחיר קבוע שישולם לאורך תקופת הזכיינות. המחירים שבהם יירכשו המים המותפלים נקבעו בהליך מכרזי תחרותי שבו התמודדו החברות זו מול זו.
אלא שבחלוף השנים נקלע משק המים בישראל למצוקה של ממש, כתוצאה משבע שנות בצורת רצופות, ונדרשה אספקת מים מהירה נוספת. לפיכך, פנתה המדינה אל הזכיינים בבקשה שיגדילו את תפוקת מתקני ההתפלה מעבר לנפח המים החוזי. בתמורה, הבטיחה המדינה תעריף מים מתמרץ, שיכסה את עלויות ההרחבה של המתקן ויותיר בידי היזמים רווח נאות.
הליך זה כבר לא נעשה באופן תחרותי. המדינה נאלצה לנהל משא ומתן ישיר מול כל זכיין בנפרד, בניסיון לשכנעו לפתוח את הסכם הזיכיון שאליו התחייב. לפני שנתיים קבעה המדינה את המחיר שתסכים לשלם על המים הנוספים שיתפילו הזכיינים, בעוד שאלה התבקשו לבחור את נפח המים המותפלים שיסכימו למכור למדינה בתעריף המוצע.
בתום משא ומתן ממושך הסכימו הזכיינים להגדיל את תפוקת המתקנים בשיעור ממוצע של כ-25%, תמורת תעריף אחיד של כ-2.60 שקלים למ"ק. תעריף זה אמנם נמוך לעומת המחיר שהציעו הזכיינים במכרזים (ראו טבלה), אך עלות ההתפלה יורדת לאורך השנים, והם כבר אינם זקוקים להון המושקע בפרויקט הראשוני.
במסגרת ההסכם שהושג החליטו בעלי המתקן באשקלון להגדיל את תפוקתו מ-100 מיליון לכ-118 מיליון מ"ק בשנה. תפוקת המתקן הקטן יותר בפלמחים גדלה מ-30 ל-45 מיליון מ"ק בשנה. תפוקת מתקן ההתפלה שהוקם אז בחדרה הוגדלה תוך כדי בנייתו מ-100 ל-127 מיליון מ"ק בשנה.
בשנה שעברה שוב נקלעה המדינה למצוקת מים חריפה. היטל הבצורת בוטל, כמות המשקעים לא בישרה טובות, ובהחלטת ממשלה נקבע כי המדינה תנהל עם הזכיינים משא ומתן נוסף כדי להגדיל את תפוקת מתקני ההתפלה. הפעם הוחלט כי ההגדלה תתבצע באמצעות הגדלת מספר השעות שבהן יופעל מתקן ההתפלה ביממה.
בתום משא ומתן קשה שניהלה ועדת המכרזים הבין-משרדית להתפלה מול זכייני המתקנים בחדרה ובפלמחים, סוכם כי אלה יפעילו את מתקני ההתפלה גם בשעות שבהן תעריפי החשמל גבוהים - שעות שבהן מונהגים תעריפי גבע ופסגה. כך יגדילו המתקנים את תפוקתם בשעות הצורך בכ-15% נוספים. בתמורה לכך יזכו הזכיינים לפרמיה, שתעלה את המחיר שבו יירכשו מהם המים הנוספים לטווח של 1.34-3.15 שקלים למ"ק (בהתאם לעונות השנה ולשעות היממה).
תעריפים אלה גבוהים מהתעריפים שהסכימה המדינה להעניק לזכיינים בתחילת המשא ומתן. הסיבה לעדכונם כלפי מעלה היתה כי הוועדה נאלצה להתפשר נוכח משבר המים, ומשום שנכבלה בהחלטת הממשלה להגדיל את נפחי ההתפלה. למעשה, גם במקרה זה מחיר המים שהסכימה המדינה לשלם לזכיינים נקבע כתוצאה מכיפוף ידיים בין מדינה שמשוועת למים לבין חברות פרטיות שניצלו את מצבה כדי למקסם את רווחיהן. תיאור חריף זה התברר כקולע במיוחד בפנייה השלישית שעשתה המדינה לזכיינים השנה.
"עסקת החבילה" של IDE
בתחילת 2011 החליטה הממשלה להגדיל את תפוקת המים המותפלים במשק לקראת המחסור המסתמן במים ב-2012 - עד הפעלתם של מתקני ההתפלה המתוכננים בשורק ובאשדוד ב-2013. לפיכך, פירסמה ועדת המכרזים הבין-משרדית ביוני הצעה להרחבה נוספת של מתקני ההתפלה עד 2012, והציעה לזכיינים לרכוש מים מותפלים נוספים בתמורה למחיר מתמרץ. גם הפעם הותירה הוועדה בידי החברות את האפשרות לבחור את נפח המים המותפלים שימכרו.
משום שכל מתקן התפלה הוקם במסגרת זיכיון נפרד, בעלות שונה ותמורת מחיר שונה, חישבה המדינה מחיר מים ממוצע שאותו תציע לזכיינים. משום שלכל מתקן התפלה נותר מספר שנות הפעלה אחר עד למיצוי תקופת הזיכיון - עודכן כל מחיר שהוצע לזכיינים בהתאם לתקופה שנותרה להם על מנת להחזיר את ההשקעה, כך שתקופת זיכיון קצרה יותר תזכה את הזכיין במחיר מים גבוה יותר, ולהפך.
לקבוצת V.I.D, למשל, שהקימה עוד ב-2005 את מתקן ההתפלה הגדול באשקלון (118 מיליון מ"ק בשנה), הובטח תעריף של 2.05 שקלים למ"ק. בקבוצה זו מחזיקות ואוליה הצרפתית (50%) ו-IDE (50%). לקבוצת ויה מאריס, זכיינית מתקן ההתפלה הקטן יותר בפלמחים (45 מיליון מ"ק בשנה), הובטח תעריף של כ-2 שקלים לקוב. במתקן זה מחזיקות גרנית הכרמל (72%) ותה"ל (28%). למתקן ההתפלה החדש יחסית שהקימה בשנה שעברה קבוצת H2ID בחדרה (127 מיליון מ"ק בשנה) הובטח תעריף של 1.95 שקל למ"ק. גם במתקן זה מחזיקה IDE ב-50% מהמניות, לצדה של שיכון ובינוי.
הצעת המדינה נתקלה בטרוניות מצד הזכיינים. אלה טענו, כצפוי, כי מחיר המים שהציעה המדינה נמוך מדי ואינו ריאלי ביחס להשקעה הנדרשת, וכי על המדינה להעלותו. בהיעדר הליך תחרותי, וכשגבה אל הקיר, נאלצה המדינה להתקפל ולהעלות את מחיר המים המוצע.
לפני כחודש הוגשה לזכיינים הצעה משופרת לרכישת מים במחירים של 2.09, 2.13 ו-2.20 שקל לכל מ"ק נוסף, בהתאמה - תוספת של 6%-7% למחיר שהוצע לזכיינים בתחילת ההליך. המדינה ציפתה לקבל מפלמחים הצעה להכפלת המתקן ולתוספת של 45 מיליון מ"ק מים בשנה. מהמתקן באשקלון ציפתה המדינה לתוספת של 10-15 מיליון מ"ק בשנה, ומהמתקן בחדרה - לתוספת של 20-25 מיליון מ"ק. המשמעות הכספית של עדכון מחיר המים המוצע בלבד היא, לפיכך, תשלום שנתי נוסף של 11 מיליון שקל לכל הזכיינים, או של כ-200 מיליון שקל (במונחים נומינליים) לכל תקופת הזיכיון. תוספת זו תכוסה באמצעות העלאה בתעריף המים לציבור.
ועדת המכרזים הבהירה לזכיינים כי המדינה צריכה לקבל את המים כבר ב-2012. לפיכך, התבקשו החברות להגיש תשובות להצעה המשופרת עד 6 בספטמבר (לאחר כמה דחיות). אלא שגם הליכה זו לקראת הזכיינים לא סיפקה אותם. ליתר דיוק, היא לא סיפקה את שני המתקנים הגדולים - חדרה ואשקלון.
בעלי מתקן ההתפלה הקטן בפלמחים, גרנית הכרמל ותה"ל, צפויים ככל הנראה להסכים למחיר החדש, ולהגיש הצעה להכפלת תפוקת המתקן מ-45 מיליון ל-90 מיליון מ"ק בשנה - בין השאר מתוך הבנה כי הגדלת תפוקת המתקן, הקטן יחסית, תפחית את עלויות התפעול היחסיות ותשפר את רווחיות הפרויקט.
לבעלי המתקנים הגדולים בחדרה ובאשקלון, IDE ושותפותיה, לא אצה הדרך. במקום הצעה להגדלת התפוקה, הגישה IDE למדינה הצעה משלה ל"עסקת חבילה". בהצעתה החלופית הסכימה IDE למכור מים מותפלים נוספים, אך בתנאי שאלה יסופקו ממתקן ההתפלה השלישי שהיא מקימה בימים אלה עבור המדינה - בשורק.
המדינה תסתפק במועט
לפני כשנה וחצי זכו IDE (51%) וקרן האצ'יסון (49%) במכרז הממשלתי להקמת מתקן ההתפלה הגדול בישראל (150 מיליון מ"ק בשנה) בשורק. הקבוצה הגישה במכרז מחיר אגרסיבי של 2.01 שקלים למ"ק בלבד. לאחר הפעלת המתקן תחלוש IDE על אספקה של 400 מיליון מ"ק מים למשק הישראלי מדי שנה. אלה יהוו 75% מנפח המים המותפלים שיסופקו למשק - מחצית מהמים לשימוש ביתי, וכ-25% מכלל המים השפירים שיסופקו לצורכי המשק.
היו שנימקו את מחיר המים הנמוך שבו נקבה IDE במכרז ביתרון הטכנולוגי של החברה על המתחרות המנוסות פחות בענף, או ברצונה למחוק כל אפשרות לתחרות בענף, גם במחיר אגרסיבי שיכוסה באמצעות שני המתקנים הנוספים שלה. היו גם שייחסו את העלות הנמוכה לסברה כי IDE עשויה ליהנות ממחיר חשמל נמוך בעבור תפעול המתקן, בזכות האחזקה הצולבת של קבוצת דלק הן בשוק החשמל הפרטי והן במאגר הגז הטבעי היחיד בישראל (ראו מסגרת).
לצד אלה, היו שטענו כי IDE פשוט נסמכה בהצעתה על ניסיון העבר, שלפיו המדינה ממילא תבקש להרחיב בעתיד את מתקן ההתפלה לתפוקה של 200 מיליון מ"ק בשנה. כך, רווחיות הפרויקט תשתפר פלאים בזכות הגדלת תפוקת המים בשליש - תמורת אותו מחיר שננקב במכרז.
ואמנם, בפנייתה לוועדת המכרזים הסכימה IDE להתפיל בעבור המדינה מים נוספים בהתאם למחיר שהוצע, בתנאי שההרחבה תבוצע במתקן ההתפלה שהיא מתעתדת לבנות בשורק, ולא במתקנים הקיימים. הסיבה לכך, מן הסתם, היא העלויות הנמוכות יחסית של הרחבת המתקן עוד בשלבי בנייתו - זאת, כאמור, תוך שיפור ניכר ברווחיותו לנוכח מחיר המים האגרסיבי שהוצע במכרז. עם זאת, מדובר כמובן בשינוי מהותי בתנאי המכרז שבו זכתה IDE. לאחר התייעצויות רבות, החליטה המדינה לדחות את ההצעה, דווקא בטענה כי המתקן בשורק ממילא לא יוכל לספק את המים הנוספים הנדרשים כבר ב-2012.
לאחר דחיית הבקשה, רמזו בימים האחרונים זכייני המתקנים בחדרה ובאשקלון למדינה כי אין בכוונתם להגיש הצעה להגדלת התפוקה. את הסיבה לסירוב נימקו בכך שמחיר המים המוצע אינו כלכלי מבחינתם. לחלופין, הציע הזכיין בחדרה לדחות את מועד הגשת ההצעות לנובמבר השנה - שרק בו ימסרו הזכיינים את החלטתם.
במדינה ראו בהצעה זו ניסיון להרוויח זמן נוסף כדי להפעיל לחצים, ולאפשר בכל זאת את הכללתו של מתקן ההתפלה בשורק בתכנית ההרחבות - ודחו אותה. לפיכך, צפויה המדינה להסתפק בהצעה שיגיש לה זכיין המתקן בפלמחים, ולהבטיח לציבור בישראל 45 מיליון מ"ק נוספים של מים מותפלים ב-2012 - בתקווה כי המשק לא יזדקק אז ל-35 מיליון המ"ק הנוספים, שאותם ציפתה המדינה לקבל מהמתקנים בחדרה ובאשקלון.
ב-IDE ובשיכון ובינוי סירבו להגיב לדברים.