ועדת המזון, הדנה בדרכים להורדת מחירי מוצרי מזון ומוצרי בסיס בתחום ההיגיינה והניקיון, גיבשה טיוטת ביניים לקראת הצגת המלצותיה. ההמלצות המסתמנות מתייחסות להגברת התחרות במקטע הייצור ובמקטע השיווק, הגברת היבוא ושיפור המידע המגיע לצרכן. הוועדה תקבע כי הריכוזיות בקרב היצרנים והרשתות פוגעת בתחרות - ולכן דרושים פיקוח ומכירת סניפים.
לא בכל התחומים מדובר בהמלצות סופיות, ולגבי חלק מהן, במיוחד בתחום המכסים, ישנה מחלוקת בין משרדי הממשלה. ועדת המזון אמורה להעביר מסקנותיה לוועדת טרכטנברג, שתעביר המלצותיה ב-22 בספטמבר.
בתחום התחרות ממליצים חברי הוועדה, בראשות שרון קדמי, להגביל את יכולתם של גורמים בשווקים להגיע לעמדת שליטה מוגזמת בנתח שוק מקומי. הדרכים לצורך זה כוללות "הפרדת פעילויות של יצרנים המפעילים כוח שוק בענף אחד כדי לדחוק מתחרים בענף אחר".
המשמעות היא שאם יצרנית גדולה, כמו תנובה, המחזיקה בנתח משמעותי בקטגוריה מסוימת, למשל תחום החלב, משתמשת בכוחה כדי לפגוע באמצעות רשתות השיווק במתחרה שלה בקטגוריה אחרת שגם בה היא פועלת, למשל תחום הבשר - אפשר יהיה לדרוש ממנה למכור את אחת הפעילויות שלה.
על פי פרשנות אחרת לסעיף זה, תתבצע הפרדה רק בין הענפים. לדוגמה, אם חברה מחזיקה חברות בענף המזון ובענף הנייר, כפי שאי.די.בי מחזיקה בשופרסל ובנייר חדרה, היא לא תוכל להשתמש בכוחה בענף הקמעונות כדי לדחוק מתחרים מענף הנייר, כמו יצרני נייר טואלט או יצרני חיתולים חד-פעמיים.
עוד מומלץ להגביל צמיחה של חברות קמעוניות שנתח השוק שלהן הגיע לרף מסוים בשווקים שבהם הם פועלים: "יש לבחון הגבלת צמיחה לתקופה מוגדרת של רשתות בעלות נתח שוק גדול ברמה הארצית, ובנוסף יש לבחון חיוב רשתות למכור פעילות במקומות שבהם הן מהוות מונופול אזורי". הוועדה עדיין לא החליטה מהו שיעור הגודל המקסימלי שייקבע לרשתות השיווק.
המטרה העיקרית של ההמלצה היא למנוע את המשך צמיחתן של שופרסל ורבוע כחול, שצמחו בשנים האחרונות והפכו את השוק לריכוזי יותר, לפי ממצאי הוועדה. בנוסף, הממונה על ההגבלים העסקיים יוכל לאלץ אותן למכור סניפים באזור שבו הן מחזיקות יותר מ-50%.
רשות ההגבלים העסקיים תצטרך לשנות גישה, ועל פי ההמלצות תתחיל למנוע מחברות גדולות להמשיך לצמוח באמצעות רכישת חברות קטנות. עד כה איפשרה הרשות לחברות כמו אסם או שטראוס לרכוש חברות מזון קטנות יותר, כמעט ללא הגבלה, ובכך תרמה להגדלת כוחן ולהגברת הריכוזיות בשוק המזון. המלצת הדו"ח היא "לקבוע הגבלות על רכישות של חברות ייצור על ידי חברות גדולות".
המלצה נוספת היא "ביטול התניות חוזיות קיימות על נדל"ן פוטנציאלי שנמצא בבעלות קמעונאים לכניסת מתחרים, והטלת איסור על התניות חוזיות עתידיות דומות". הכוונה, בין השאר, היא למנוע מצבים שבהם בעל שטח מסחרי פותח סניף של רשת אחת בתחומו - ומתחייב לא לאפשר פתיחת סניף של הרשת המתחרה באותו מתחם.
כדי להקשות על קמעונאים גדולים לנצל את כוח השוק שלהם כדי להעלות מחירים ללא פיקוח, ממליץ הדו"ח על קביעת נוהל המאפשר לרגולטור לדרוש נתונים על מחירים בשרשרת אספקה, שיחול על כל הקמעונאים עם מחזור מכירות שנתי מינימלי שייקבע מראש. באותו הקשר מציע הדו"ח גם לקבוע פיקוח מחירים "על מוצרים של יצרנים דומיננטיים בעלי נתח שוק הגדול מ-X% בקטגוריית מוצר מסוימת". לא ברור עדיין אם משרד האוצר, המתנגד לפיקוח מחירים, יאמץ נוסח פשרה זה שכולל רף מקסימלי של נתח שוק שיהיה פטור מפיקוח.
הרשתות לא יעדיפו ספקים ספציפיים
בין השינויים המבניים שעליהם ממליצה הוועדה לצורך הגברת התחרות, מוצעת הפרדת מקטע הייצור ממקטע ההפצה. "הצוות יבחן את הכלים הבאים כדי לנתק, ככל שנדרש, את הקשרים בין מקטע האספקה למקטע השיווק, ככל שאלה מקטינים את התחרות ודוחקים מתחרים", קובע הדו"ח. במסגרת זו, נבחן איסור מימון של קמעונאי עם נתח שוק הגבוה מ-10%, הפותח סניף חדש על ידי ספקים.
המלצה אחרת עוסקת בהפרדה מבנית בין מקטעי החקלאות, הייצור והשיווק. "במקרים שבהם יש קשרים ובעלויות צולבות בין רשתות ומפעלים (לרבות מכוני תערובת), כמו נייר חדרה (חוגלה-קימברלי) ושופרסל, יש להגדיר כללי התנהלות חריגים להגברת התחרותיות", המליץ הדו"ח. הכוונה היא למנוע בעלויות צולבות שיכולות לפגוע בתחרות בין מכוני תערובת לתנובה לבין חברות השייכות לאותו תאגיד, כמו קבוצת אי.די.בי המחזיקה בשופרסל וביצרנית המרכזית של טיטולים ונייר טואלט, נייר חדרה.
בתחום ניהול המדפים בקטגוריות השונות בכל רשת שיווק ממליץ הדו"ח למנוע סידור מדפים על ידי יצרנים, שיכולים לקדם את מוצריהם ולפגוע במתחרים, אך גם למנוע מרשתות מתן עדיפות לספקים מסוימים במדפים. הדו"ח ממליץ "לקבוע כי תשתית השיווק הקמעונית תוגדר כתשתית פתוחה לכלל הספקים בשוק, ובמסגרת זו לא תינתן עדיפות לספקים ספציפיים, למנוע הפעלת הסדרנים על ידי ספקים, למנוע התערבות של ספקים בשטחי התצוגה ולקבוע נהלים לעידוד הכנסת ספקים חדשים לרשתות".
הדו"ח מציע ליצור מקטע סיטונאים שיתווך בין יצרנים לקמעונאים ואף לבחון הקמת מרכזי חלוקה לספקים קטנים, במידה שאלה יאפשרו הורדת המחירים. הרעיון מאחורי סעיף זה הוא שתחום השיווק עבור ספק קטן הוא יקר מאוד, ולכן הוא מתקשה להגיע לתפוצה רחבה. לצורך חיזוק ספקים קטנים מציע הדו"ח גם לקבוע כללים לקיצור ימי אשראי הלקוחות שהם מעניקים לקמעונאי. הדו"ח ממליץ למנוע אפליית מחירים על ידי ספקים בין קמעונאים שונים.
הורדת מכסים מבשר, דגים ושמן זית
בתחום היבוא ממליץ הדו"ח להוריד חסמי יבוא באמצעות צמצום הדרישות הביורוקרטיות ולהפחית את המכסים ומסי קנייה על מוצרים כמו אלקטרוניקה וטלפוניה, המגיעים לכ-500 מיליון שקל בשנה.
לפי טיוטת ההמלצות, ועדת המזון ממליצה להוריד מכסים על יבוא דבש, שמן זית, דגים ובשר בקר טרי. נראה כי על פירות וירקות לא תהיה הורדת מכסים. אגף סחר חוץ במשרד התמ"ת ביקש לעכב את ההורדה להשגת הטבות הדדיות בהסכמי הסחר העתידיים, אולם הוועדה נוטה להתעלם מהבקשה מאחר שההדדיות תושג, אם בכלל, בטווח ארוך יחסית.
ישראל נמצאת בתהליך של גיבוש הסכם סחר עם הודו וצפויה להתחיל משא ומתן עם צ'ילה ואוקראינה עד סוף השנה. בנוסף, נבחנת כדאיות הסכם סחר חופשי עם סין וקולומביה. כמו כן, ישראל נמצאת בתהליך שדרוג והרחבת הסכם הסחר החופשי עם ארה"ב ואפט"א, ועומדת לסכם בקרוב על תהליך שדרוג הסכם הסחר עם קנדה. הוועדה הסכימה כי "ככל שיימצאו ענפים שמעצם קיומם צומחות למשק תועלות חיצוניות המצדיקות את המשך קיומם, ייבחנו כלי סיוע חלופיים להגנות שהוסרו, בצורה של חיזוק יתרונות יחסיים או הגדרת התועלות למדינה, ומציאת הדרכים לשמירה עליהן באמצעות תמיכה ישירה".
בנוסף, בכוונת הוועדה לבחון פתרונות המיועדים להקל על יבוא מקביל, בין השאר באמצעות בחינת תהליכי האישור במשרד הבריאות, וכן באמצעות ביטול חובת בדיקות התקינה והסתפקות בהצהרת יבואן על עמידה בתקן, כפי שנהוג באיחוד האירופי ובאמצעות המרת תקני המזון הישראליים המקוריים בתקנים בינלאומיים.
הדו"ח ממליץ על צעדים "להעצמת הצרכנים ולהגמשת הביקוש למוצרים". לצורך זה יתבצע סקר חודשי של סל מוצרים נבחר לצרכן, קמעונאים יחויבו לפרסם מחירים באופן שוטף ויחוזק מעמד הרשות להגנת הצרכן בחקיקה.
ועדת המזון: השליטה של שחקנים גדולים בשוק פוגעת בתחרות
ועדת המזון קובעת כי שוק המזון ומוצרי הצריכה בישראל נשלט על ידי שחקנים גדולים, וכי הדומיננטיות שלהם מקשה על שחקנים חדשים להיכנס לענף ומפחיתה את יכולת התחרות של שחקנים קטנים.
השחקנים הגדולים נהנים מדומיננטיות בשלושה מקטעים של השוק שבדקה הוועדה - יבוא מוצרי מזון וצריכה, ייצורם ושיווקם. הוועדה תולה בדומיננטיות הזאת את העלייה המהירה במחירי המזון בישראל בשנים האחרונות. ועדת המזון מצאה כי ב-2005-2011 עלה מדד מחירי המזון (כולל פירות וירקות) בצורה חריגה לעומת העלייה במדד המחירים לצרכן.
לטענת היצרנים, עליית המחירים נובעת מעליית מחירי הגלם בעולם. ואולם בדיקת הוועדה העלתה כי מחירי המזון בישראל עלו החל במחצית השנייה של 2007 בקצב מהיר יותר מבארה"ב ובאיחוד האירופי - שהושפעו גם הם מהתייקרות חומרי הגלם בעולם.
בתחום הייצור ציינה ועדת המזון בטיוטת דו"ח ההמלצות שלה כי תנובה מחזיקה ב-15.1% משוק המזון, שטראוס ב-9.6%, אסם ב-8.4% וקוקה קולה ישראל ב-7.1%. "מספר המפעלים בענפי המזון הוא כ-1,700; עם זאת, הריכוזיות בענף גדולה מאוד", נכתב בדו"ח. "יותר מ-40% מהמכירות הקמעוניות הן של ארבע הקבוצות הגדולות - תנובה, שטראוס, אסם והחברה המרכזית למשקאות קלים. בתעשיות אלה כ-58 אלף משרות (כ-17% מהמועסקים בתעשייה) בשכר ממוצע של 46 שקל לשעת עבודה, בהשוואה ל-72 שקל לשעה בכלל התעשייה. רוב מוחלט מהמכירות בענפים אלה, כ-92%, הוא מכירות בשוק המקומי". לפי הדו"ח הספקים הגדולים מוכרים לרשתות במחירים נמוכים לעומת קמעונאים קטנים, ובכך משמרים את כוחם.
בתחום שיווק המזון מצאה הוועדה כי אף שמספר העוסקים במסחר קמעוני במזון, משקאות וטבק בישראל קרוב ל-16 אלף, השחקנים הגדולים נהנים ממרבית נתח השוק. ב-2004 היה נתחן של רשתות השיווק כ-52%, וב-2009 עלה לכ-60%, לעומת ירידה בנתחי השוק של העוסקים הקטנים. ב-2010 היה חלקן של שתי הרשתות הגדולות, שופרסל ורבוע הכחול, קרוב ל-60% מכלל הרשתות הקמעוניות בהיקף ההכנסות ובמספר הסניפים. עליות המחירים נמשכו למרות התפתחות מגזר רשתות השיווק המוזלות.
ועדת המזון מייחסת את האחריות לעליית המחירים לספקים ולרשתות. לפי הדו"ח, הספקים מציבים חסמים בפני הורדת מחירים, והרשתות מושכות לקוחות אליהן באמצעות מכירת מוצרים במחירי הפסד. מאחר שמרבית הצרכנים אינם קונים רק את המוצר הנמכר במחיר הפסד, המחיר המופחת של מוצר זה מקוזז במחירי יתר המוצרים, כך שבסך הכל הצרכן אינו נהנה מהוזלה אמיתית.
בתחום היבוא ציינה הוועדה כי יבואן נדרש לשאת עלויות כספיות הנובעות מביורוקרטיה, ובכלל קבלת אישורים מגורמי הממשלה. בין היבואנים הגדולים נמנים יוניליוור, דיפלומט, נטו סחר, סנו, חוגלה-קימברלי ושסטוביץ'. בתחום היבוא המקביל ציינה הוועדה כי "העלויות הביורוקרטיות מתגברות עד לכדי חסם של ממש".