מסקנות ועדת הריכוזיות: דברים שנשמע מהטייקונים

היום, לאחר שיפורסמו ההמלצות הסופיות של הוועדה להגברת התחרותיות במשק בישראל (ועדת הריכוזיות), יחל מסע ארוך ומפרך במיוחד ליישומן.

ממה שכבר ידוע על ההמלצות, ברור שיש כאן שינוי מהותי בסדר הקיים של עולם העסקים. כוחות חזקים מדי ייחלשו, כוחות לא מיוצגים יקבלו ייצוג, כוחות מוכשרים וחדשים יזכו בהזדמנויות, וציבור המשקיעים יקבל יותר כוח לשמור על נכסיו מול עשרה אנשים ששולטים כיום במרביתם של נכסי הציבור. זוהי בשורה נפלאה של שחרור לצרכנים, למשקיעים, ליזמים ולאנשי עסקים שרוצים לראות משק ישראלי תחרותי, מפותח, חדשני ושקוף, שמוקדי הכוח בו מבוזרים.

עם פרסום ההמלצות יינתן אות הפתיחה למתקפה של מי שיראו עצמם נפגעים מההמלצות - מספר מצומצם של טייקונים שנהנו עד כה מחופש פעולה כמעט מוחלט בגיוס של כספי הציבור, בשימוש בהם בלא מתן דין וחשבון, ומשליטה ברגולטורים, בפוליטיקאים ובעיתונאים. צבא עורכי הדין, הלוביסטים, יועצי האסטרטגיה והיח"צנים שלהם כבר מצחצח את החרבות ומכין את רשימת הטיעונים שמטרתם לחסל את ההמלצות של ועדת הריכוזיות, כך שלא יגיעו לעולם לכדי חקיקה מחייבת.

הריטואל הזה מוכר מכמה וכמה רפורמות בעבר. הרפורמות משתנות - אך טיעוני המתנגדים עומדים בעינם. מה הם יגידו לנו?

הם יגייסו נתונים מכאן ומשם כדי להראות שישראל אינה שונה ממדינות בסדר הגודל שלה, ינסו לשכנע שהמבנה הפירמידאלי של הקונצרנים הגדולים הוא דווקא נקודת חוזק וכיו"ב.

נדמה כי הוויכוח הזה נמצא מאחורינו. אין כיום בר דעת בישראל שסבור כי טוב להשאיר את המשק בשליטתם של עשרה אנשים. יש תשתית נתונים מספקת כדי לזהות את התחלואים של בעיית הריכוזיות, וגם אנשים שלא הכירו את הנושא לפני שנה מבינים היטב את הבעיה ואת נזקיה.

אחת ההמלצות של ועדת הריכוזיות תהיה לחייב את הטייקונים שמחזיקים בו זמנית בתאגידים ריאליים ופיננסים להיפרד מאלה או מאלה. טענת הטייקונים תהיה שאי אפשר למכור בזמן קצר כל כך הרבה נכסים, שזה יפגע בתמורה הפוטנציאלית וכיו"ב.

כאן צריך להיזכר במה קרה כשהוחלט לחייב את הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות. הבנקים דרשו וקיבלו תקופת מעבר ארוכה לביצוע המכירה, אך הם הצליחו למכור את כל הנכסים בתוך כמה חודשים, ובמחירים גבוהים. גם החשש שמא מכירת השליטה בגופים פיננסיים כמו בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות מחייבת גרעיני שליטה, הופרך אתמול. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, אמר מפורשות שבאמצעות תיקוני חקיקה מתאימים אפשר לפקח בקלות על מוסדות פיננסיים שאין להם בעל בית מזוהה.

קלישאת הנגד היא שאף פעם זה לא זמן טוב למהפכות - אבל גם זה לא נכון. טיפול בבעיית הריכוזיות אינו מהלך של החלשת המשק, אלא דווקא של חיזוקו. מהלך כזה יספק הזדמנויות ליזמים חדשים, יאפשר הקצאה יעילה יותר של המקורות במשק וישחרר חסמים שמונעים כיום מהמשק להתפתח ולהתחדש. לפיכך, דווקא כשכלכלות המערב במיתון, זה זמן מצוין לשינויים שיסדרו מחדש את המשק וישחררו אותו מעולם של מעט אנשים.

זהו אחד הטיעונים שנשלפים תמיד, ומטרתם ללחוץ בעיקר על פוליטיקאים שאין להם זמן להתעמק בחומר. איך בדיוק זה יפגע בשכבות החלשות? תסמכו על הלוביסטים של הטייקונים שהם ימצאו איזו זיקה קלושה בין זכותו של טייקון לשלוט בתאגידי ענק לבין התועלת שימצאו בכך תושבי שדרות. אבל אם תושבי שדרות מעניינים את אותם פוליטיקאים, מוטב שיעיינו בהשוואות המחירים ברשתות השיווק בין המתחמים התחרותיים בירושלים וברמת גן לבין סניפי הסופרמרקטים בדימונה ובשדרות.

הם יגלו שתושבי הפריפריה משלמים כיום על סל הקניות עשרות אחוזים יותר מתושבי המרכז. מדוע? כי בפריפרייה אין תחרות, ואפשר לחלוב את הצרכנים. כדי להשקיט את המצפון תורמים שם לאיזו מועדונית, לבית כנסת או לטיילת.

הנה עוד אחד מהטיעונים שיורים ללא הבחנה על פוליטיקאים. הטייקונים הם אמנם מעסיקים גדולים, אבל הם לא באמת יצרנים של מקומות עבודה חדשים (למעט ג'ובים לרגולטורים). ראינו זאת במחקר המאלף של מינהל הכנסות המדינה שפורסם לאחרונה. כעת, כשהם יידרשו למכור חלק מהחברות שבבעלותם, הטייקונים יגידו שזה יגרום לפיטורי עובדים, כדי להרתיע את מקבלי ההחלטות. גם כאן התוצאה בפועל תהיה הפוכה: כניסה של יזמים חדשים תייצר הזדמנויות חדשות למנהלים, לאנשי מקצוע, ליועצים וכיו"ב. היא תאפשר יותר מוביליות בשוק העבודה, תקטין את כוחם של עשרה אנשים שמשמשים כיום לשכת השמה לבכירים, ותאפשר לאנשים להתקדם ולזכות במשרות נחשקות בהתאם לכישורים שלהם.