"ועדת טרכטנברג לא עשתה שינוי ממשי בסדר העדיפויות של הממשלה. השינוי היחיד שעשתה הוא בקיצוץ תקציב הביטחון ב-2.5 מיליארד שקל לכל היותר. כל היתר הם שינויים שייערכו בתוך השירותים החברתיים, כשכסף שייתווסף לחלק מהשירותים יבוא על חשבון קיצוץ באחרים" - כך קובע פרופ' אבי בן בסט.
בן בסט הוא מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ואחד החוקרים הבולטים של כלכלת ישראל. למרות הדברים, בן בסט ממליץ לתמוך בדו"ח.
לדברי בן בסט, קיים כשל מהותי בהמלצות המרכזיות של ועדת טרכטנברג שנוגעות להרחבת השירותים החברתיים של הממשלה, והיו גם במרכז התביעות של המחאה החברתית. הכשל נובע מהחלטתה הבסיסית של הוועדה לא לשנות את כלל ההוצאה התקציבית (הכלל הפיסקלי), ולא להגדיל את היקף התקציב.
בן בסט מצטט מדברי הוועדה, שכתבה כי "סך התקציב לא יגדל כתוצאה מההחלטות. על כן, הגידול המוצע בתקציב השירותים החברתיים יהיה כרוך בקיצוץ מקביל בתקציבים האחרים, ובכללם תקציב הביטחון".
מהציטוט עולה כי אין במסקנות שינוי בסך ההוצאה הממשלתית, וכי השינוי היחיד הוא בהרכב ההוצאה - הגדלת תקציבים אזרחיים על חשבון קיצוץ בביטחון. עם זאת, מאחר שהיקף הקיצוץ בביטחון הוא מוגבל, ואין ודאות שהוא יחזיק לאורך שנים - המלצות הוועדה יביאו, בסיכומו של דבר, להגדלת תקציבים חברתיים על חשבון קיצוץ בתקציבים חברתיים אחרים, ולא לכך כיוונה המחאה.
"החלטת הוועדה שלא לשנות את כלל ההוצאה", אומר בן בסט, "משמעה היא שכל השינוי בסדר העדיפויות הממשלתי יבוא על חשבון הביטחון, וכן על חשבון שירותים חברתיים נוספים. הוועדה עצמה כותבת שיקוצצו תקציבים נוספים פרט לביטחון. מאחר שהיקף הקיצוץ בביטחון לא יעלה על 3 מיליארד שקל - כל התוספת החברתית היא 3 מיליארד שקל".
לדברי בן בסט, זהו שינוי מזערי בלבד ובעייתי בסדר העדיפות הציבורי. זאת, מאחר שהוועדה מפרטת רק את התוספות לשירותים החברתיים, אך אינה קובעת אילו שירותים חברתיים ייגרעו כדי לממן זאת, כך שלא ניתן לקבוע אם סדר העדיפות שקבעה הוועדה הוא ראוי.
בן בסט הוסיף כי השמירה על הכלל הפיסקלי משמעותה "שהשיפורים בשירותים החברתיים יבואו על חשבון הרעה באחרים" - ללא סיבה. לדבריו, הוועדה קידשה את היציבות התקציבית, והוא מסכים עם כך, אך "הדבר היחיד שקובע את היציבות התקציבית הוא גודל הגירעון, ולא גודל ההוצאה התקציבית. ניתן להגדיל את ההוצאה התקציבית, תוך הגדלה מקבילה של הכנסות המדינה ממסים, מבלי ליצור גירעון ולפגוע בהפחתת החוב".
לדבריו, גם אם הוועדה לא רצתה לפתוח את תקציב 2012, שוב משיקולי יציבות, הרי שלא היתה כל סיבה שלא לבחון את כלל ההוצאה התקציבית לגבי תקציב 2013 - רק שהיא בחרה שלא לעשות כן.
"יש צורך בהעלאות מסים נוספות"
בן בסט מזהיר כי שמירה על הכלל הפיסקלי משמעה המשך ההקטנה של ההוצאה הממשלתית ביחס לתוצר - התקציב גדל בכל שנה ב-2.7%, ואילו צמיחת התוצר מוערכת ב-3.5%.
המשמעות היא שהתקציב גדל פחות מהתוצר. לדבריו, מאחר שכבר כיום ההוצאה הממשלתית בישראל נמוכה מהמהמוצע במדינות OECD - כ-43% - ממנו ישראל נמוכה בכ-1%, ומאחר שמוקד המחאה החברתית הוא היקף השירותים החברתיים, מן הראוי היה לכל הפחות לשמור על גודל ההוצאה הממשלתית ביחס לתוצר (אם לא להגדיל את ההוצאה עד לממוצע OECD).
שמירה על שיעור ההוצאה הממשלתית ביחס לתוצר מחייבת שינוי של הכלל הפיסקלי והגדלת ההוצאה הממשלתית על חשבון הגדלת מסים (כדי לא ליצור גירעון). לשם כך בן בסט סבור כי מלבד העלאות המסים שהציעה הוועדה, צריך היה להמשיך להעלות את המסים עוד באמצעות ביטול הפטור ממס לקרן השתלמות, הקטנה משמעותית של הטבות המס ליצואנים (חוק עידוד השקעות הון), העלאת מס חברות ל-27% וכן הטלת מס עיזבון. כשבן בסט היה מנכ"ל משרד האוצר ב-2000, ועדה בראשותו המליצה על הטלת מס עיזבון ועל ביטול הטבת המס לקרנות השתלמות - שני הדברים לא התממשו.
על אף הביקורת שלו על ההמלצה המרכזית של דו"ח טרכטנברג, בן בסט סבור שיש לתמוך באישור הדו"ח משתי סיבות. ראשית - ההמלצות בדבר העלאות המסים והתחרותיות, שהן חשובות מאוד בעיניו; הסיבה השנייה היא הערכתו כי ההתחייבות להגדיל את ההוצאה האזרחית תחייב את הממשלה, החל ב-2013 ואילך, לבחון את הכלל הפיסקלי מאחר שלא יימצאו די מקורות לממן את ההוצאות הגדולות על חינוך רק על חשבון קיצוץ הביטחון.