במאהל המחאה שבכיכר החירות בוושינגטון תלוי לוח ועליו רשום סדר היום במאהל. בין ארוחות להרצאות שאליהן מוזמנים פעילי שלום מקומיים וכאלה שבאו מחוץ לעיר - מופיעה על הלוח גם פגישה עם נציגי מאהל המחאה השני, הממוקם בכיכר מקפירסון. הנציגים בכיכר מקפירסון הם נציגי תנועת "לכבוש את די-סי", תנועה שהתחילה בניו יורק ("לכבוש את וול סטריט"), ובשבועות האחרונים מתפשטת ברחבי ארה"ב. בפגישה אמורים נציגי שני הצדדים לתאם עמדות. זה לא יהיה פשוט.
על אף שהמפגינים בשתי הכיכרות מחזיקים בתפישות ליברליות, קיים שוני גדול בין שתי הקבוצות. חלק מהמפגינים הממוקמים בכיכר החירות, הממוקמת בקרבת הבית הלבן, הם נציגים של ארגונים פציפיסטיים ואנרכיסטיים, שתיכננו את המחאה הרבה לפני שפרצו ההפגנות בוול סטריט.
בכיכר מקפירסון, במרחק כמה תחנות מטרו משם, התמקמה תנועת "לכבוש את די-סי" - בתה של התנועה "לכבוש את וול-סטריט". המאהל הזה פחות מסודר, הרבה יותר צעיר ופחות פוליטי - שם סטודנטים דורשים לתת חנינה כוללת להלוואות למימון שכר לימוד, תולים שלטים נוסח "תעשו אהבה ולא כסף" - ובכלל מקדישים חלק ניכר מהיום לציור שלטים ותלייתם על גדר של הפסל של הגנרל מקפירסו - מנגנים בגיטרות ומנסים להתמודד עם ההומלסים האפרו-אמריקאים שהכיכר תמיד היתה אהובה עליהם.
חברי תנועת "לכבוש את..." אינם ממהרים להציג רשימת דרישות מגובשת (אם כי הם בהחלט עובדים על כך). הם אימצו את הסיסמה "אנחנו ה-99%" כדי להביע את התנגדותם לאחוז האחד של עשירי ארה"ב שבידיהם מתרכז החלק הארי של ההון במדינה - אך בהפגנות ניתן לראות גם ידוענים שלא בדיוק סובלים ממחסור בתזרים המזומנים, כמו קנייה ווסט, המדורג במקום השלישי של בעלי ההכנסות הגבוהות בהיפ-הופ ברשימת פורבס, וכן את איל ההון ראסל סימונס, השחקנים סוזן סרנדון וטים רובינס והבמאי הפרובוקטיבי מייקל מור, שאף תרם 1,000 דולר לקופתם התופחת.
"ההפגנות דומות למסיבת התה"
הפריימריז במפלגה הרפובליקאית נכנסו להילוך גבוה עם חמישה עימותים טלוויזיוניים בין המתמודדים בחודשיים האחרונים, אך הן הדמוקרטים והן הרפובליקאים מתלבטים עדיין איך להתייחס אליהם.
הנשיא ברק אובמה אמר השבוע בראיון ל"איי.בי.סי" שהוא "מבין את התסכולים. באופן מסוים, ההפגנות האלה לא שונות משל מתנועת 'מסיבת התה'. אנשים מרגישים מנותקים מהשלטון שלהם, ושהמוסדות לא דואגים להם". ואולם דאגלס שוין, הסוקר של הנשיא לשעבר ביל קלינטון, הזהיר את הפוליטיקאים הדמוקרטים במאמר שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל" כי ההתקרבותם למפגינים עשויה לעלות למפלגה בהפסד בבחירות.
חוקרת בכירה מהחברה שלו, הוא כתב, ריאיינה כ-200 מפגינים בפארק זוקוטי בניו יורק וגילתה כי "התנועה לא מייצגת את מובטלי ארה"ב ואינה מגוונת מבחינה אידיאולוגית. 52% מהם השתתפו בתנועות פוליטיות לפני כן, 98% תומכים במרי אזרחי להשגת מטרותיהם ו-31% אמרו שהם היו תומכים באלימות לקידום סדר היום שלהם".
יועציו הבכירים של אובמה טענו, כותב שוין, שמפגיני "לכבוש את וול סטריט" משקפים את השיחות המתנהלות כיום בכל ארה"ב, אך התנועה למעשה "משקפת ערכים המנותקים בצורה מסוכנת מרוב הציבור האמריקאי - ובמיוחד המצביעים הבלתי תלויים שגם ככה נוטשים את הנשיא מאז תחילת הפולמוס על רפורמת הבריאות. הם מחויבים עמוקות למדיניות של השמאל הקיצוני והתנגדות לקפיטליזם של השווקים החופשיים".
עוד כתב שוין כי "מרבית המפגינים תמכו באובמה ב-2008. כעת רק 48% מוכנים להצביע בשבילו שוב. פחות משליש (32%) הגדירו עצמם כדמוקרטים. תנועת 'לכבוש את וול סטריט' היא קבוצה של פרוגרסיבים מעורבים המאוכזבים מהשיטה הקפיטליסטית ובעלי תפישה אקטיביסטית. בציבור הכללי, לעומת זאת, 41% רואים את עצמם כשמרנים, 36% מתונים ו-21% ליברלים. לכן, החיבוק שמקבלת התנועה מהדמוקרטית (ננסי) פלוסי ומאובמה יכולים להמיט אסון על המפלגה. עליהם להגיד שהם עומדים לצד המצביעים מהמרכז, מעוניינים בשיתוף פעולה והורדת נטל המסים - ועליהם למתוח קו המבדיל בין הרטוריקה שלהם לבין האמירות הקיצוניות של תנועת 'לכבוש את וול סטריט'".
"שיפסיקו להתבכיין"
בניגוד לחיבוק שמקבלים המפגינים מהשמאל, בימין השמרני תוקפים את המפגינים בלי רחמים. המגיש הפרובוקטיבי גלן בק הזדעזע לשמוע על הרעיון שהעלו הסטודנטים לחנינה של הלוואות למימון שכר הלימוד. "הורים עודדו את הילדים שלהם להלוות כמויות מגוחכות של כסף בשביל לשלם שכר לימוד מרקיע שחקים לאוניברסיטה, אבל כשמגיע הזמן להחזיר את הכסף, הילדים כועסים על הבנקים", אמר השבוע. "מי היה חושב שיום אחד הם יצטרכו להחזיר את הכסף שלוו? בשבוע הבא הם יכעסו על כך שהם צריכים לשלם על האינטרנט, ביטוח בריאות, אוכל, אייפדים, מחשבים, מכוניות, בתים, תכשיטים וטלוויזיה. הם נראים מזועזעים כשאנשים שרוצים ללכת לעבודה ולהרוויח את פרנסתם לא רוצים להיות מעורבים בתנועה המטופשת שלהם. אם אתם רוצים לכבוש את פארק זוקוטי, נא להישאר שם ולא להפריע לכל השאר שרוצים להמשיך לחיות ולעבוד בלי לשמוע אתכם מתבכיינים".
המחאה עלתה ביום שלישי גם בעימות הטלוויזיוני של המתמודדים הרפובליקאים לנשיאות. איש העסקים הרמן קיין אמר: "ייתכן שהם מתוסכלים מוול סטריט ומהבנקאים, אבל הם מכוונים את הכעס שלהם למקום הלא נכון. וול סטריט לא נכשלה במדיניות הכלכלית. וול סטריט לא ביזבזה טריליון דולר שלא עשו שום דבר טוב. הם צריכים להפגין את התסכולים שלהם מול הבית הלבן. מה הם רוצים מהבנקאים של וול סטריט? שהם ירדו למטה ויכתבו להם צ'ק?"
המתמודד המוביל של המפלגה הרפובליקאית מיט רומני תחילה קרא להפגנות "מסוכנות", קדימון למלחמת המעמדות. תוך שבועיים, כשההפגנות התרחבו, הוא ריכך את הטון ונשמע כמעט מזדהה עם המפגינים.
המפגינים עצמם עייפים מעט מלשמוע את כל מה שיש לפוליטיקאים לומר עליהם ומביעים ביקורת לגבי סיקור המחאות: "לצערי התקשורת משחקת יד אחת עם התאגידים והפוליטיקאים", אומרת הפעילה במאהל כיכר החירות, זן ג'וי. "הם הפכו לדוברי הפנטגון. הם מחפשים לשדר מה אומרים עלינו הפוליטיקאים, במקום להקשיב למסר שלנו לפוליטיקאים".
ובכל זאת, הם מקווים שהמחאה שלהם תביא איתה שינוי. איזה בדיוק? זה פחות ברור. לי טטום, בת כ-50 שהתאסלמה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, משתייכת לכיכר החירות ואומרת שאינה יודעת מה ייחשב מבחינתה להצלחה במחאה. "אין לי משהו אישי נגד דונלד טראמפ, אני לא נגד זה שאנשים עושים כסף - זה דבר טוב. אבל שלא ייתנו להם את כל ההטבות ושיפסיקו לנסות להפריט את הכל. כשמפריטים אספקת מים, האם זה באמת אינטרס של הציבור? זה מים! באלבמה הם לא סוללים כבישים כי אין להם תקציב. אני גרה באזור של כבישי כורכר. אולי המחאה תעזור קצת בנושא הזה".