יוזמי המחאה החברתית דורשים מחברי הכנסת לחתום על מסמך עקרונות שמהווה את בסיס התביעות למחאה החברתית. בפנייה מתבקשים חברי הכנסת להודיע באם הם תומכים בדרישה לצדק חברתי. בין העקרונות שמנו המוחים: צמצום ממדי אי השוויון והעוני, שיקום המגזר הציבורי, הורדה משמעותית ביוקר המחייה והפסקה של ההעסקה הלא ישירה במגזר הציבורי.
על הפנייה לחברי הכנסת חתומים, בין היתר, דפני ליף, סתיו שפיר יחד עם הפורום לצדק חברתי אשר מאגד כ- 40 מאהלים תנועות וארגונים חברתיים (דרור ישראל, מאבק הרפתנים, מועצת תנועות הנוער, מאבק ביוקר המחיה ועוד).
דפני ליף: "במשך חודשי הקיץ הבהרנו את דרישות המחאה לצדק חברתי. צדק חברתי דורש תקציב חברתי, אנו קוראים לחברי הכנסת לתמוך בדרישותינו, היה להם די זמן לגבש את עמדתם".
פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל, מהפורום לצדק חברתי: "הדרישה לצדק חברתי היא קריאה לשינוי השיטה הכלכלית בישראל. שינוי השיטה דורש מעשים בשטח, אנו קוראים לח"כים לתמוך בדרישות במעשיהם, ואנחנו נדרוש מהם כיסוי להבטחותיהם".
הנוסח המלא של המכתב
מזה שלושה חודשים מתנהלת מחאה ציבורית רבת תהודה ובהיקפים חסרי תקדים בדרישה בלתי מתפשרת לצדק חברתי. במשך כל חודשי הקיץ יצאו מאות אלפי אזרחי המדינה, בכל מוצאי שבת צעירים ומבוגרים מכלל חלקי החברה הישראלית למחות כנגד המדיניות הכלכלית חברתית הנהוגה במדינת ישראל למעלה משלושה עשורים. אזרחי ישראל מוחים כי במשך תקופה ארוכה המדיניות הכלכלית חברתית בישראל משרתת מיעוט קטן בחברה הישראלית תוך שחיקה מתמדת במצבן של שכבות הביניים וריסוק איברים מוחלט לשכבות החלשות.
אנו, החתומים מטה, חברי כנסת ממגוון סיעות ומפלגות, רואים בדרישות המחאה החברתית כפי שיתוארו בהמשך בסיס למדיניות כלכלית חברתית חדשה ומתחייבים לפעול ככל שניתן לנו להגשמת דרישות אלו: ? לשלבן במצעי המפלגות ובהסכמים קואליציוניים שיחתמו על ידי המפלגות וכן ליזום ולתמוך בהחלטות ממשלה ובחקיקה התואמות את העקרונות הללו.
הנקודות שלהלן מציגות באופן בהיר ושקול את המשמעות של דיון אמיתי ופתוח בסוגיות החברתיות-כלכליות שעל סדר היום. עקרונות אלה משמעותם: צדק חברתי. מקבלתם של עקרונות אלו יגדל התקציב ויתווספו תקציבים לדיור, רווחה, בריאות, חינוך, פיתוח משמעותי של הפריפריה ועוד.
עקרונות המדיניות הכלכלית-חברתית:
צמצום ממדי אי-השוויון והעוני במדינת ישראל תוך חתירה להגיע לרמת השוויון שבמתקדמות שבארצות מערב אירופה.
שיקום המגזר הציבורי והגדלת חלקה של הממשלה בתוצר הלאומי הגולמי: הגדלת סל השירותים אותו מספקת המדינה לאזרחיה ושיפור איכותם בתחום החינוך, הבריאות, הרווחה, הדיור, והתחבורה, כל זאת באמצעות הגדלת חלקה של הממשלה יחסית לתוצר עד לרמות שבין 50%-55% תוך 7 עד 10 שנים.
הורדה משמעותית ביוקר המחיה. מעורבות ממשלתית גדולה ומגוונת יותר במטרה להבטיח את הספקת צרכי היסוד הבסיסיים (מזון, מלבוש, מעון, מרפא ומורה) לכלל אזרחי המדינה במחיר שווה לכל נפש.
בחינה מחודשת של תהליכי ההפרטה תוך עצירה של הפרטות השירותים החברתיים ותשתיות המדינה.
שינוי מדיניות המיסוי והשתת מיסוי שוויוני יותר, על ידי הגדלת המיסוי הישיר כגון מיסוי על ההון ועל בעלי ההכנסות הגבוהות, לצד הורדת המיסוי העקיף, כגון שיעורי המע"מ ועוד.
הפסקת ההעסקה הלא ישירה במגזר הציבורי.
הגדלת שיעור ההשתתפות בכח העבודה באמצעות פיתוח יכולות וכישורים בקרב כלל הציבור בישראל. כל זאת, באמצעות שיפור תשתיות החינוך והנגשתן לכלל האוכלוסיות.
שמירה על אחריות תקציבית: אי הגדלת הגירעון והמשך ירידת היחס בין החוב לתוצר תוך האטת קצב הירידה, המוכתב על ידי המתווה הקיים. שמירת הגמישות התקציבית הנדרשת בשנות האטה ומיתון.
על מנת לעמוד בעקרונות אלה יש לנקוט מספר צעדים שיסירו חסמים הפוגעים בהליך הדמוקרטי של קביעת המדיניות הכלכלית-חברתית:
שינוי התקציב הדו-שנתי וקביעת שינויים משמעותיים כבר בתקציב 2012.
ביטול כלל ההוצאה.
ביטול חוק ההסדרים.
בנוסף על תוכניות הממשלה להיות מגובות בתקציבים הולמים ולכלול לוחות זמנים ברורים וערבויות לביצוע.