טרכטנברג: "הסוציאליזם והקפיטליזם עברו מהעולם"

"התפלגות אי השוויון בישראל חמורה מבעולם - זה כתב אישום חמור שיוצר תחושה של אי צדק" - כך אמר היום פרופ' מנואל טרכטנברג, שעמד עד לאחרונה בראש הוועדה לשינוי חברתי כלכלי, שהוקמה בעקקבות מחאת קיץ 2011.

טרכטנברג, שנאם במסגרת כנס TheMarker ופירמת רואי החשבון, Deloitte ברייטמן אלמגור זהר, הוסיף כי "האזרח באמצע ההתפלגות רואה עוני קשה ומתמשך מצג אחד, אך קשה לו לסמפט את העוני כי הוא נובע מאי השתתפות בתעסוקה. הוא רואה אי נשיאה בנטל. אותו חלק שאמור לעורר סולידריות ואמפטיה מעורר איזה ריחוק".

מצד שני, הוא רואה היווצרות עושר מופלג. "השאלה היא איך העושר הושג? וזו שאלה גם של ראוותנות", אמר טרכטנברג. "הכי מפריע זה שמצפים שכשמשק צומח כל הסירות יעלו בגיאות. אך אותן פירות הלכו לאותה שכבת עושר מופלג ולא הגיעה לשכר של האזרח. חלק ניכר הגיע לא כתגמול ראוי בכלכלת שוק הוגנת. זו בעיה חמורה כי היא מערערת את הלגיטימיות. מעמד הביניים מרגיש בין הפטיש לסדן – וזה מזין תחושה קשה של אי צדק. אני מציע לא להתווכח אם מה שנאמר על הקצוות, אלא לנסות להבין את התחושות".

"הבוקר שמתי לב שמאז פרסום הדו"ח לא הופעתי וזו ההזדמנות הראשונה", אמר טרכטנברג. "הדיון הציבורי בהמלצות בנושאים שמועלים בדו"ח הוא חשוב ביותר וכולנו צריכים להירתם לדיון מעמיק בנושאים שבמרכז החברה בישראל. אני מעוניין להתרכז בפן אחד של הדו"ח שלא זכה לתשומת לב מספקת - עקרונות המדיניות ולאו דווקא להמלצות הפרטניות".

"אתחיל מההתחלה", פתח טרכטנברג. "אני חושב שבקיץ 2011 היתה לחברה בישראל רגע של חסד. השדרה המרכזית של השדרה קמה על רגליה ואמרה בקול צלול אנחנו לא רוצים להמשיך ללכת בתלם בהכנעה ליעבר עתיד מעורפל וחסר תקווה. אלא שצריך להתחולל שינויים. נכון שהמחאה לא הצליחה אז והיום צריך לנסח את השינוי במונחים שאפשר לתרגם לעשייה. לכן הוקמה ועדה וזו רק תחילת הדרך. עלינו מוטלת המלאכה לתרגם לשפה מקצועית את אותם רחשים שעלו במחאה".

"מה היו שורשי המחאה? ראשית, מצוקה כלכלית אמיתית שבאה לידי ביטוי בקושי עכשווי וגם בחרדה לעתיד. שנית, תחושה של אי צדק אל מול אי שוויון גובר גם בחלוקת ההכנסות וגם בנשיאה בנטל. שלישית, ולא פחות חשוב, תחושה מעמיקה של ניכור אל מול מוסדות המדינה, המערכת הפוליטית ואותה תחושה של האזרח הקטן שהוא לא יכול להשפיע על גורלם הם. מי שחש זאת זה לא הקצוות של ההתפלגות אלא האמצע".

"מה זו אותה רמת חיים? משאבים פרטיים , כלומר - ההכנסה בשקלול מסים, ומחירים בזמינות של מוצרים ושירותים. לגבי משאבים ציבוריים - הכנסת שירותים ממשלתיים וגם הם עובדים דרך מסננת של מידת הנגישות, היעילות, הבירוקרטיה. ושני אלה קובעים את רמת החיים".

"מה קרה בשנים האחרונות? ההכנסה עלתה, אבל פחות מאשר התוצר לנפש. לכן כשהאזרח הקטן רואה את שירי ההלל בעקבות צמיחה מרשימה בשנים שהעולם קרס, הוא שואל מה איתי? אך יתרה מזו, המסננת הפכה ליותר קשה. מחירי הדיור עלו, וכך גם מחירי המזון, הבריאות והחינוך. חלק מהשירותים הללו נשלטים על ידי הממשלה והרגולציה. לכן בהינתן ההכנסה נטו – היכולת ליהנות מזה הלך ופחתה. במקביל, הכוח המונפוליסטי הלך והשתרש בשווקים לוקליים. ההיי-טק מתחרה בשווקים בינלאומים, שאר השירותים הם מתחרים בתוך ישראל".

"מה קרה למשאבים הציבוריים? משקל ההוצאה האזרחית בתוצר ירד מ-36% ל-33%. זה לא אומר שמבחינה אבסולטית זה קטן, אך משקלה בתוצר הלך וקטן. כמו כן שירותים הוצאו למיקור חוץ - וזה בסדר. אין דבר כזה שממשלה לוקחת על עצמה אספקה ישירה של כל השירותים. אלא שהדבר נעשה במקרים רבים בלא שנקבעו קריטריונים של איכות וזמינות אלא הסתכלו רק על המחיר, וזה פגע באזרח. זה לא סוד שיש כשלים במשילות ובתפקוד הסקטור הציבורי. חוסר גמישות ניהולית, ריכוזיות יתר, משפטיזציה, היכולת לתרגם משאבים יקרים לרווחת הפרטו היא יכולת מוגבלת שהלכה ופחתה".

"אל מול כל אלה דרוש שינוי. אך זה צריך לבוא לידי ביטוי בכמה מימדים: בהשקפה, בעקרונות מדיניות, בצעדים קונקרטיים. זה מה שניסינו לעשות".

"ראיתי את הוועדה כמתורגמן של רחשי המחאה למעשה. העם דרש צדק חברתי. מה זה צדק חברתי? האם נערך דיון על המשמעות? אני לא זוכר. צריך לתת את הדעת על זה. ניסינו לתת מענה מסויים. הגדרנו את זה בצורה הזאת: הלימה בין התרומה לתגמול, חתירה לשיוויון הזדמניות בשלבים המקדמיים לכללי העסקה ותתרחות הוגנים, ואם הגורל מכה בפרט – החברה תסייע בקיומו הבסיסי, נגידותו וכבודו. דרוש מכנה משותף של ערכי מוסר, תרבות, ערכי מורשת.

"פירטנו עשרה עקרונות: הן לא זכו לתשומת לב ולא הובן כמה שבעקרונות הללו יש שינוי", אמר טרכטנברג ופירט. "הראשון - ניהול תקציב המדינה, דבקות בכללים הפיסקליים, אחריות, תוך חתירה להעאלת ההוצאה האזרחית בתקציב ובתוצר. זו דבר קשה לאוצר ןולא טריוויאלי. השני - בניהול המדיניות הכלכליים צריך גם מדדים חברתיים ולא רק כלכליים כמו גירעון. צריך יעדים להקטנת העוני, אי השוויון ולהגדלת התעסוקה. השלישי - הצמיחה. הצמיחה זה המפתח לשגשוג אך הפכנו את הצמיחה לעגל זהב. היום יש הכרה בהיבטים של איכות החיים (בריאות, תוחלת חיים) האם זה נספר? לא. אז צריך להבין שיש ממדים חשובים של איכות חיים שצריך לקחת בחשבון יחד עם הצמיחה במובנה הצר".

"הרביעי - אי השוויון - יש לו הרבה אספקטים. זה לא רק עניין של האתוס הערכי, אלא שאי שוויון הגובר פוגע בלכידות החברתית. לכן יש לחתור לחלוקה הוגנת של פירות הצמיחה. החמישי - לפעול ביתר שאת להשתלבות בתעסוקה של גברים חרדים ונשים ערביות, תוך כיבוד אורח חייהם. השישי - להבטיח כלכלי משחק הוגנים לכלכת השוק תוך הפחתתת הריכוזיות והמונופולים, ולדאוג להעסקה הוגנת של עובדים".

"השביעי - הגדלת אחריות הממשלה על שירותים ציבוריים; השמיני - באספקת שירותים צריך לשים דגש על איכות, אכיפה, יכולת מדידה; התשיעית - לטפל טיפול יסודי בכשלי השירות הציבורי. אפשר להקצות תקציבים, אך שום דבר טוב לא יצא מזה. בנוסף, צריך לטפח את האתוס של שירות ושליחות ציבורית. והעשירית – לאמץ 'דמוקרטיית השתתפות'. זו לא אמירת סרק. נפתחו ערוצי הידברות במהלך המחאה, שהאזרח יכול לבוא ולהשמיע את דברו".

"כמה העקרונות האלה נראים כטריוויאליים? לא כל כך. ברובם יש כפירה במדיניות המקובלת זה שנים רבות. ואני לא מדבר על ממשלה מסויימת. על הדו"ח חתומים כל 15 חברי הוועדה שכוללים גם את ראש אגף התקציבים, ביטוח לאומי – נציגי שלטון מובהקים שחתומים על המסמך. זה מה שבעיני מסמל את השינוי שהחל להתרחש".

לדברי טרכטנברג, "האמירה 'הישראלים החדשים' נגעה בליבי. כשזה נאמר בפיהם של הצעירים, הם הגישו לנו הזדמנות נדירה. זה תופעה שקוראת ביובל או במאה שנה. אני קורא היסטוריה - הרגעים האלה הם רגעים יוצאי דופן, ואנחנו – אותם חלקים של האוכלוסיה שהתמזל מזלנו ונמצאים בעמדות שכן יכולים לעשות מעשה - צריכים לקחת את זה ולהניע קדימה. יישום ההמלצות כן יכול לקדם את השינוי.

"המערכה עברה לממשלה ולכנסת – זה מה שצריך לקרות במשטר דמוקרטי", טען טרכטנברג. "הוועדה היא ועדה ולא מעבר לכך. יש חששות שהמהלך עלול להתמוסס. יכול להיות אובר שוטינג, כלומר מעשים פופוליסטיים שבאים לתת מענה אך עושים יותר נזק מתועלת. בקרב המגזר העסקי יש תחושה של איום. אני רוצה להגיד שאני מבין את זה אך אני קןורא למגזר העסקי לראות בשינוי הזדמנות גדולה. לפעמים זו קלישאה, אבל במקרה הזה אין ברירה. השד יצא מהבקבוק ואין כוח בעולם שיחזיר אותו פנימה, ולכן עדיף שנראה בכך הזדמנות".

"יש להתייחס להוגנות בכל ההבטים של החיים העסקיים כאסטרטגיה מנצחת ולא כאילוץ. אפשר לפעול בצורה הוגנת ומושכלת שלא רק מקדמת את השורה התחתונה, ומקדמת רק את עצמך".

"המחאה היא תופעה כלל עולמית", אמר טרכטנברג. "יצא לנו להיות אחד המקומות הראשונים שהמחאה מתרחשת. העוצמה ש-5% מהאוכלוסיה קם על הרגליים ומוחה בצורה תרבותית ושכתוצאה מזה אנחנו ממליצים על דו"ח זו תוצאה ייחודית, ואנחנו חלוצים בעולם. הקופסאות של העבר - סוציאליזם וקפיטליזם - עברו מהעולם. העולם היום הוא הומוגני כפי שלא היה מעולם. המחאה היא נחלת כולם. אנחנו יכולים להיות חלוצים בהתווית דרך, חשיבה מקורית שנותנת מענה לגלובליזציה – לא בשלילתה אלא בהפיכתה להומניזציה".

"בצעירותי התחנכתי בציונות של הבאת ילדים לארץ", סיכם טרכטנברג. "לא תיארתי לעצמי שיום אחד ייפול בחלקי לתרום תרומה מסויימת לעשיית צדק, קידום החברה. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד לשחק בחברה מעבר למשפחה, לשכונה, לעסק, זה מה שנותן משמעות . זה מחבר אותנו לעבר המפואר. זה נותן את האוק לבאות. קחו את הרגע הזה - זה רגע של חסד. איך אתם יכולים להשתלב בתהליכים. אין זכות נעלה מיכולת לתרום לחברה שאתם משתייכים אליה".