"החוזה בין חברת החשמל למאגר תמר - הסדר כובל"

ערב חתימת חברת החשמל על חוזה הענק לרכישת הגז הטבעי משותפות תמר - מתברר כי רגולטור נוסף מביע חשש מפני פגיעה אפשרית של ההסכם המתגבש בתחרות בשוקי החשמל והגז.

ל-TheMarker נודע כי הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דייויד גילה, הודיע לחברת החשמל כי חתימה על חוזה רכישת הגז ממאגר תמר - כפי שנוסח בהסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים לפני כשנתיים - עלולה להוות הסדר כובל. זאת, משום שחוזה כזה יחסום לכאורה את האפשרות של יצרני חשמל פרטי מתחרים לרכוש את יתרת הגז, ובכך יאפשר גם לשותפות תמר להעלות את מחירו לצרכנים האחרים.

משמעות הודעת הממונה היא שחברת החשמל תידרש לקבל את אישור בית הדין להגבלים עסקיים לפני שתחתום על החוזה עם שותפות תמר - או לקבל מהממונה פטור מהסדר כובל.

תכלית המהלך היא להבטיח את פתיחת שוק החשמל לתחרות, אך הוא עשוי גם להביא להפחתת כמות הגז שתרכוש חברת החשמל משותפות תמר בשנות ההפקה הראשונות של המאגר, ומכאן לצמצום היקפו של החוזה בין הצדדים. מדובר בהתערבות שניה של רגולטור בהסכם הגז - לאחר ההתערבות הראשונה, שהיתה החלטת רשות החשמל לפני חצי שנה להגביל את מחיר הגז הטבעי שתסכים חברת החשמל לשלם לשותפות. במקביל, הודיע הממונה לשותפות תמר כי הוא שוקל להכריז עליה מונופול בשוק הגז, ומנהל בימים אלה שימוע לשותפות.

בדצמבר 2009 חתמו חברת החשמל ושותפות תמר על מסמך כוונות לרכישת 2.7 BCM גז ל-15 שנה בהיקף 9.5 מיליארד דולר. מחיר הגז עמד על 4.7 דולר למיליון BTU. ואולם, לאחר חצי שנה שבה הקפיאה שותפות תמר את המשא ומתן, דרשה זו לייקר את הגז ב-35%-40% לטווח של 6-6.5 דולר למיליון BTU. המשמעות המיידית של דרישה זו היא, לפיכך, ייקור הרכש ב-3-4 מיליארד דולר, אך חברת החשמל הציעה לשותפות להכפיל את הרכש, ועשויה היתה להכפיל גם את השלכות הייקור על הציבור.

בחברת החשמל סברו כי שותפות תמר מנצלת את כשל השוק שנוצר בעקבות המיצוי הקרב של מכסת הגז המצרי (והיעדרותו בפועל) כדי לפתוח את החוזים עימה ולהכתיב מחיר גז שרירותי, ולכן פנתה לממשלה בבקשה שתתערב במשא ומתן. במקביל, המשיכה השותפות בהפעלת מכבש לחצים על החברה כדי שתסכים לייקור הגז, ובאחרונה אף איימו לכאורה נציגיה כי עיכוב החתימה על ההסכם יביא לעיכוב בפיתוח המאגר. לפי הערכות, ינוע החוזה הסופי עליו יחתמו הצדדים סביב מחיר של 5.3-5.5 דולר למיליון BTU.

הזרמת הגז ממאגר תמר אמורה להתבצע דרך חמש בארות, שכל אחת מהן מפיקה כמות גז של 200-250 מיליון קוב/רגל ליום. כלומר, סך תפוקה שנתי של 9.5-12 מיליארד מ"ק (BCM).

התוכנית המקורית של מפעילת הקידוח, חברת נובל אנרג'י האמריקאית, היתה להזרמת הגז מהמאגר לחוף דור שבמישור החוף הצפוני, אך זו בוטלה בלחץ תושבים. תחת זאת, יוזרם הגז בצינור אל מתקן הפקת הגז הקיים של שותפות ים-תטיס מול חופי אשקלון - ומשם יועבר אל תחנת קליטת הגז הקיימת בחוף אשדוד. זאת, באמצעות הצינור התת-ימי הקיים בין מאגרי מארי-B (17 ק"מ מערבית לאשקלון) לאשדוד.

צינור זה, וכן תחנת הקליטה שבחוף, מוגבלים לקיבולת של כמיליארד קוב/רגל ביום. כלומר, לאספקה מקסימלית של 10 BCM בלבד בשנה - בהנחה שהגז מוזרם לאורך כל שעות היממה. אך המשק הישראלי לא צורך גז לאורך כל שעות היממה, אלא בעיקר בשעות היום. לפיכך, נדרשות ספקיות הגז למנגנון "סווינג" של הזרמה בקצב משתנה. מנגנון זה מאפשר, בתשתית הקיימת, הזרמה של 6-7 BCM בלבד (בנפח שנתי). כלומר, במידה והשותפות יתחייבו למכירת גז בנפח שנתי גבוה יותר - התשתית הקיימת לא תוכל לאפשר זאת.

ואמנם, בשנה החולפת התברר כי שותפות תמר עשויות להגיע לקצה הקיבולת של התשתית הקיימת מהר מכפי שחשבו תחילה. השותפות מנהלות מאז דצמבר 2009 משא ומתן למכירת 2.7 BCM בשנה לחברת החשמל. זאת, בנוסף למשא ומתן מקביל לאספקת גז במקום פחם - למקרה שבו תסב החברה כמה מיחידות ייצור החשמל שלה בפחם לשימוש בגז. מדובר במכרז לאספקת 2.24 BCM נוספים מדי שנה - כלומר, מדובר ברכש כולל של 4.94 BCM מדי שנה בידי חברת החשמל.

במקביל, מנהלות שותפות תמר משא ומתן למכירת 0.34 BCM בשנה לתחנת הכוח המתוכננת של דליה אנרגיות, עם אופציה להכפלת האספקה ל-1.1 BCM בעתיד. בנוסף, חתמו השותפות על הסכם עקרונות עם קבוצת גלובל-פאוור לאספקת 0.16 BCM לתחנת הכוח של דימונה-סיליקט, עם אופציה להכפלת הכמות.

אם לא די בכך, הרי שגם קבוצת החברה לישראל "שמרה" 55% מהגז הדרוש לחברות בנות שלה לחוזה עתידי עם שותפות תמר. מדובר ב-0.5 BCM מתוך 1.1 BCM, שלהם זקוקה חברת בזן לצרכים התפעוליים של בתי הזיקוק בחיפה, וכן לצורכי החברות בנות שלה כרמל אולפינים וגדיב.

כמו כן, מדובר ב-0.53 BCM שלהם יהיו זקוקים מפעלי ים המלח שבבעלות כיל, וכן 0.3 BCM שלהם תהיה זקוקה תחנת הכוח O.P.C שבעלות החברה לישראל (80%) ו-ואוליה הצרפתית (20%), המתעתדת לפעול כבר בסוף 2012. בסך הכל תזדקק החברה לישראל ל-1.33 BCM לשנה ממאגר תמר. זאת, לאחר שחתמה בדצמבר 2010 על חוזה מקביל מול ספקית הגז המצרית EMG לרכישת 1.1 BCM נוספים מדי שנה.

במידה שהגז המצרי לא יסופק, צפויה הקבוצה לבקש לגבותו בגז חלופי נוסף, שתרכוש ממאגר תמר. לאור אי הבהירות במצרים, גם חברת החשמל, שחתומה מול המצרים על רכש גז בהיקף שנתי של 2.1 BCM, עשויה להידרש לגיבוי כזה. כמו כן, עשוי הגיבוי להידרש גם בידי יתר לקוחותיה של EMG בישראל, בהם תחנת הכוח הפרטית דוראד, תחנות הכוח המתוכננות של אדלטק, וכן מפעלי קבוצת מכתשים-אגן באשדוד וברמת חובב, שאמורים לצרוך מהמצרים יחדיו כ-1 BCM גז נוסף מדי שנה.

אם יתגבשו המגעים המתנהלים בין הלקוחות הישראלים לשותפות תמר לכדי הסכמים מחייבים, עשויים אלה להביא את שותפות תמר באמצע העשור לאספקה שנתית של 6.77 BCM. זאת, לצד אופציה השמורה לקבוצות דליה וגלובל-פאוור להגדלת כמות הגז שירכשו ב-0.92 BCM, עד כדי אספקה שנתית כוללת ממאגר תמר של 7.69 BCM. נפח נדרש זה לכשעצמו חורג מן הקיבולת המקסימלית (בפועל) בצינור הגז התת-ימי. זאת, כאשר חברת החשמל תופסת 73% מקיבולת הצינור.

במידה שהגז המצרי יופסק, תידרש החברה לרכוש מתמר גם את הגז החלופי, שיסתום למעשה כליל את קיבולת הצינור הקיים (כ-7 BCM), ולא יאפשר לאף יצרן חשמל פרטי ליהנות מן הגז.

מציאות זו הטרידה את יצרני החשמל הפרטי ואת הצרכנים התעשייתיים של הגז במשק משתי סיבות - האחת היא חשש כי צריכת הגז של חברת החשמל תמלא כליל את קיבולת הצינור, ולא תאפשר למעשה צריכת גז בידי מתחרים או צרכנים אחרים; השנייה היא חשש כי גם אם תתפוס חברת החשמל רק את מרבית הקיבולת, הרי שהתחרות בין הצרכנים הנותרים על יתרת הגז המוגבלת תביא להאמרת מחירו בידי שותפות תמר.

מסיבה זו, בין היתר, דחפה שותפות תמר לחתימה מהירה על חוזה גז מול חברת החשמל. באופן כזה, עשויה היתה השותפות לכבול את צרכן הגז הגדול במשק בחוזה ארוך טווח לכל צורכי הגז שלו. זאת, תוך חסימת תחרות עתידית אפשרית מצד ספקים מתחרים וניצול הקיבולת המוגבלת של הצינור התת-ימי לצורך ברירת הלקוחות הנותרים ומקסום מחיר הגז שיגבה מהם.

לפי הערכות, הממונה על ההגבלים יבחן כעת את הגבלת רכש הגז של חברת החשמל משותפות תמר, כדי להבטיח קיבולת מספיקה בצינור לצורכי הלקוחות האחרים במשק. זאת, תוך התייחסות נלווית לתרחיש של הפסקה נוספת באספקת הגז ממצרים - ולחלופין, התייחסות למציאות עתידית שבה יימצא פתרון תשתיתי ל"פקק" שנוצר בצינור.

הפתרון לתסבוכת התשתיתית עשוי להימצא בהנחת צינור הולכת גז נוסף ממאגר תמר אל החוף. היות שמשרד התשתיות לא חייב את שותפות תמר בהנחת צינור תת-ימי נוסף אל מישור החוף הצפוני, ולאור הקושי הסטטוטורי שבאישור פרויקט שכזה, משך הזמן עד להנחת צינור לצפון עלול להתארך שנים רבות. לכן, עלתה החלופה של הנחת צינור גז נוסף מתשתית ים-תטיס אל אשקלון, למרות הסיכון הביטחוני הנשקף מריכוז כלל הולכת הגז לישראל בדרום. ואמנם, בכנס הסביבה שלשום בירושלים אמר מנהל רשות הגז במשרד התשתיות, שוקי שטרן, כי להערכתו יונח צינור כזה עד 2015-2016.

עלות הנחת צינור כזה, באורך משוער של 20 ק"מ, מוערכת ב-500 מיליון דולר. שותפות תמר - נובל אנרג'י (36%), דלק (31.25%), ישראמקו (28.75%) ואלון-גז (4%) - עשויות להתנות את הסכמתן להניחו בצבר חוזים שיצדיק את ההשקעה הכלכלית הנדרשת.

מחברת החשמל נמסר בתגובה: "כפי שנהגנו בהסכמים דומים בעבר, כך גם הפעם, יועבר ההסכם לעיונם ובדיקתם של הגורמים הרלוונטיים, ובכללם הממונה על ההגבלים העסקיים".