הצעת חוק: מפעלי ים המלח יממנו 90% מאיסוף המלח

האם הכנסת תציל את ים המלח? שתי הצעות חוק חדשות שאמורות לעלות להצבעה ביום ראשון הקרוב עשויות לסייע בשיקומו של הים, ובהצלת בתי המלון שבחלקו הדרומי. על פי הצעה אחת, תישא חברת מפעלי ים המלח ב-90% מעלויות כריית המלח מהבריכה המאיימת להציף את בתי המלון, בעוד הממשלה תישא ב-10% הנותרים. על פי הערכת הממשלה, מדובר בהוצאה של כ-5 מיליארד שקל, אך בכיל , האחראית על המפעלים, מעריכים שמדובר בסכום נמוך יותר.

על פי ההצעה השנייה, תוקם קרן למימון שמירה ופיתוח סביבתי בים המלח, שמימונה יהיה מתוספת התמלוגים שתשלם חברת מפעלי ים המלח למדינה. משרד האוצר יזרים לקרן 150 מיליון שקל עד שנת 2016.

שתי ההצעות, אותן הגיש ח"כ משה מטלון (ישראל ביתנו), תואמות את עמדתם המשותפת של שר התיירות סטס מיסז'ניקוב והשר להגנת הסביבה גלעד ארדן.

המגעים בין הממשלה לכיל על מימון כריית המלח מהבריכה לא הניבו תוצאות, כך גם המגעים בנושא החובות בגין תמלוגי עבר של מפעלי ים המלח והגדלת התמלוגים מ-2011.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בעבר כי אם הצדדים לא יגיעו לסיכום מרצון, ניתן יהיה להפעיל חקיקה שתחייב את החברה לעמוד בדרישות הממשלה. בשבוע הקרוב אמורה לעלות לדיון בממשלה גם הצעתו של ח"כ דב חנין בעניין השמירה על ים המלח וסביבתו בהיבט רחב יותר, כולל האגן הצפוני והדרומי.

בדברי ההסבר שלו ציין מטלון כי חברת מפעלי ים המלח בע"מ הוקמה על ידי ממשלת ישראל בשנת 1952 כדי לנצל את אוצרות הטבע בים המלח. בשנת 1961 נחקק חוק זיכיון ים המלח, התשכ"א, ומכוח שטר הזיכיון שבו, העניקה המדינה לחברה האמורה את הזכות הייחודית למצות את מלחי המחצבים והכימיקלים שבים המלח, ולעשות את כל העבודות הדרושות לשם כך. על בעל הזכיון הוטלה חובה לפעול בכל השקידה הראויה להפיק את מלחי המחצב, המחצבים והכימיקלים, ולשווקם.

כדי לנצל את המחצבים שבמימי ים המלח הקים בעל הזיכיון בריכות אידוי בשטח של עשרות קילומטרים רבועים בתוך שטח ים המלח על ידי בניית סוללות סביבן. על מנת לשמור על כושר ייצור מתאים, יש להעלות את מפלס המים בבריכות, דבר המחייב מזמן לזמן הגבהת הסוללות.

ברבות השנים הסבה עבודת בעל הזיכיון נזקים לים המלח. הצפתה המתמדת של הימה הדרומית מחד, וייבוש הימה הצפונית מאידך, גורמים להצטברות של מלח על קרקעית האגם. לכך השלכות מרחיקות לכת, העלולות, אם לא יתוקנו בהקדם האפשרי, להיות בלתי הפיכות.

"במהלך תהליכי הייצור שמתבצעים על ידי בעל הזכיון, מהווה המלח המצטבר על קרקעית האגם פסולת תעשייתית. מן הצדק שהמפעל שמייצר את הפסולת יישא בעלויות פינויה".