תיק ללא שר

בכל העולם המפותח יש רק מדינה אחת שמתפקדת 20 חודשים ללא שר אוצר. ולמרות זאת, כלכלת אותה מדינה ממשיכה לצמוח, ובמקביל הכנסותיה ממסים שוברות כמעט מדי חודש שיאים חדשים. שמה של אותה מדינה, כמה מפתיע, הוא ישראל. אפשר רק לתאר מה היתה עושה כלכלת המדינה אם ליד הגה האוצר היה ניצב שר אמיתי.

לאוצר אין שר מאז שהודיע בנימין נתניהו באוגוסט 2005 על התפטרותו מהממשלה. תחילה מונה לממלא מקום שר האוצר אהוד אולמרט, שהחזיק בשורה של משרדים ממשלתיים והיה גם המשנה לרה"מ. בהמשך נהפך אולמרט לשר אוצר, אבל המשרדים הרבים שאותם הוא היה אמור לנהל, ובעיקר הקמת קדימה וההכנות לבחירות, מנעו ממנו התמסרות לאוצר. המשרד הממשלתי החשוב ביותר נותר יתום, ובימים היותר טובים, בן חורג. בהמשך, בעקבות האירוע המוחי שפגע באריאל שרון, נהפך אולמרט גם לרה"מ בפועל. מאותו רגע באוצר כבר לא ראו אותו יותר.

אחרי אולמרט הגיע לאוצר לפני כשנה ידידו הטוב, אברהם הירשזון, שהתאים לאוצר בדיוק כפי שעמיר פרץ התאים לביטחון. מינויו של הירשזון לשר אוצר הביא להרמת גבות רבות בקהילה הפוליטית והכלכלית. במהלך השנה שעברה סימני השאלה נהפכו לסימני קריאה. האוצר התנהל ללא קברניט. ראשי האוצר התלוננו על כך בוקר, צהריים וערב. מאז שהחלו החקירות הפליליות של שר האוצר לפני כמה חודשים, לאוצר אין שר. לשכתו של הירשזון ריקה בדרך כלל וגם כשהוא מגיע ללשכתו, ראשו נמצא במקומות אחרים. במשטר תקין הירשזון היה מוחלף בשר אחר מזמן. בישראל, המציאות הכואבת באוצר אינה מטרידה איש, בוודאי לא את ראש הממשלה, המשנה לראש הממשלה והממשלה כולה.

במשרד אוצר רגיל, בהיעדר השר נוטל המנכ"ל את הפיקוד לידיו. כך עשה יוסי בכר, כשאולמרט לא תיפקד כשר אוצר. זה היה פתרון רע, אבל הרע במיעוטו. אלא שלאוצר אין כיום גם את הלוקסוס ששמו בכר. האחרון התפטר בסוף 2006 ואת מקומו תפס ירום אריאב. לפי כל הסימנים ולפי המחמאות שאריאב מקבל מאנשים שעבדו עמו, בעתיד לאוצר יהיה מנכ"ל טוב ואולי אפילו טוב מאוד. אלא שבינתיים אריאב הוא מנכ"ל מתלמד. גם המציאות שאליה נכנס אריאב אינה פשוטה, ולא רק בשל החקירות הפליליות של הירשזון והחקירות הפליליות ברשות המסים.

האוצר הידרדר בשנה האחרונה בשל שורה של גורמים. בעבר האוצר התאפיין בצמרת הגבוהה שלו, בשר בכיר, מנהיג ומוביל, ובשורה של ראשי אגפים - כלכלנים צעירים מהשורה הראשונה, אידאליסטים ופטריוטים שידעו לקדם את האגף שלהם, ובמקביל לעבוד בעבודת צוות. אוצר בלי עבודת צוות הוא כדג בלי מים. מאז שלאוצר אין שר אוצר שיטיל את מרותו על בכיריו כמו מנצח בתזמורת עם הרבה סולנים כוכבים, שר שיהיה מורה דרך לכלכלת ישראל, עבודת הצוות באוצר נחלשה והלכה.

בהקשר הזה עולה מיד השם ירון זליכה, החשב הכללי באוצר. זליכה התחיל לעבוד באוצר בעידן נתניהו. אז היתה במשרד עבודת צוות. גם בזמן נתניהו היו קלקולים עם זליכה, אבל עבודת הצוות במשרד זרמה. אגף התקציבים, אגף החשב הכללי, רשות המסים, הממונה על השכר ורשות החברות - שרו כל היום את אותם שירים. מאז שהאוצר עובד בלי שר, הקלקולים עם זליכה משתקים את עבודת הצוות במשרד. כל אגף לעצמו. זליכה נגד כולם וכולם נגד זליכה.

זמירות חדשות, לא תמיד נעימות לאוזן, נשמעות באוצר. וכשהאווירה אינה נעימה אנשים טובים מתחילים לעזוב. ביום שני הודיע אייל גבאי, מנהל רשות החברות הממשלתיות, כי לאחר ארבע וחצי שנים בתפקיד הגיעה העת לפרוש לטובת המגזר הפרטי. גבאי הוא אחד מראשי רשות החברות הטובים שהיו לישראל. בניגוד למנהלים קודמים, הוא היה מעורב מאוד בנעשה באוצר בימיו הטובים. הליכתו, דווקא בתקופת משבר קשה, לא תסייע לאוצר. בעיקר כשרואים כמה זמן לוקח למשרד לבחור מנהל חדש, למשל, לרשות המסים.

האיש החזק והחשוב באוצר כיום, ראש אגף תקציבים, קובי הבר, שהיה עשוי לסייע למשרד בשעותיו הקשות, בוודאי לאריאב, נמצא בהשתלמות של שבעה שבועות בארה"ב. שובו למשרד בעוד כחודש, זמני בלבד. הבר מתכוון לעזוב את האוצר לשוק הפרטי לאחר שהממשלה תאשר באוגוסט את תקציב המדינה ל-2008. לדעת הבר, שלוש שנים וחצי בתפקיד מחייבות שינוי מבחינת המשרד ומבחינתו.

הבר מונה לתפקיד על ידי נתניהו. קודם הוא היה סגן ראש האגף האחראי לתקציב הביטחון. ושוב מתעוררת השאלה מי יחליף את הראש הפורש. עד למינוי של הבר היה מקובל למנות לתפקיד בכיר באגף התקציבים שעזב למגזר הפרטי והצליח. בהיעדר שר, קשה לומר אם לאחר עזיבתו של הבר יחזרו למודל הישן; בהיעדר שר, איש אינו דואג למחליף להבר. צריך גם לזכור כי ההתלהבות לחזור לאוצר צולע נמוכה בהרבה מאשר ההתלהבות בזמנים אחרים, כשהאוצר היה סיירת מטכ"ל של השירות הציבורי.

אי אפשר לדבר על המשבר באוצר מבלי לדבר על המשבר הגדול שעוברת רשות המסים, מאז מעצרו של מנהלה ג'קי מצא לפני כשלושה וחצי חודשים. העובדה ששני אגפי המסים - מס הכנסה ומיסוי מקרקעין ומכס ומע"מ - קובעים מדי חודש שיאי גבייה חדשים, מבלי שיהיה להם מנהל על קבוע, היא נס בפני עצמו. הנס הזה לא ימשך לעד. בשל סחבת פנימית, המכרז למציאת מנהל קבוע לרשות החל באיחור מרגיז, מה שידחה בעוד כמה חודשים את האפשרות לאושש את מורל עובדי רשות המסים. כשייבחר לבסוף מנהל הוא יצטרך למלא מחדש את הנהלת הרשות באנשים ראויים, לאחר שזו הידלדלה בשל פרשת השחיתות.

עוד גוף באוצר שפועל בלי ראש הוא אגף הכנסות המדינה. לפני כשלושה חודשים מונה שוקי ויטה, שהיה בכיר ברשות המסים, לממונה על הכנסות המדינה. ואולם לפני שנכנס לתפקיד הוא נאלץ לצאת לחופשה ללא תשלום, בשל חשד, למעורבות לכאורה בפרשת השחיתות ברשות המסים.

לא רק גבאי והבר פורשים מהאוצר, גם זליכה מתכוון לפרוש באוקטובר, בהתאם לחוזהו. באוצר צריכים כעת להתחיל בחיפושים למחליף, גם בשל הסטנדרטים שזליכה קבע, וגם מכיוון שמחליפו לא יבוא מבפנים - אלא מהמגזר. אבל כששר האוצר הוא נוכח ולא קיים - קשה להתחיל בחיפושים.