בשקט די מפתיע, פורסמו השבוע שני דו"חות שנתיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שעניינם החברה הישראלית. אלה הסקרים המקיפים ביותר הנערכים בישראל. בייחוד הסקר השני, שפורסם ביום רביעי ועוסק בהכנסות, כמעט ולא זכה לסיקור בעיתונות. הסקר הראשון, שפורסם בתחילת השבוע עוסק בהוצאות המשפחה. לכאורה שני סקרים המשיקים זה לזה: הכנסות והוצאות. בפועל, ועל ידי הצלבת תוצאות שני הסקרים החברתיים ניתן לקבל צילום רנטגן של הפערים החברתיים בישראל.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ההוצאה הממוצעת למשק בית על מצרכים ושירותים בשנת 2009 הייתה 13 אלף שקל לחודש - עלייה ריאלית של 2% בהשוואה ל-2008. סעיף הדיור היווה ב-2009 כרבע ממשקל ההוצאה הכוללת. על תחבורה ותקשורת הוצאנו כ-2,485 שקל לחודש, וסעיף זה היווה 19.1% מסך ההוצאה הכוללת. על מזון (כולל ירקות ופירות) הוצאנו 2,120 שקל לחודש וסעיף זה היווה 16.3% מסך ההוצאה. עד כאן הממוצעים.
אבל כאשר בודקים את התפלגות ההוצאות בין עניים לעשירים, בחמישון העליון (20 אחוז משקי הבית החזקים ביותר) הדיור והמזון מהווים רק שליש מכלל הוצאות. אילו בחמישון התחתון (20 אחוז משקי הבית המוחלשים ביותר) דיור ומזון מהווים מחצית ההוצאות. פער זה בהוצאות בא גם לידי ביטוי אף בשילוב בטכנולוגיות החדישות במשפחה. בעשירון העליון לכל מאה נפשות יש 68 מחשבים בהשוואה לעשירון התחתון, בו לכל מאה נפשות יש 14 מחשבים. זהו פער חברתי המתורגם לפער דיגיטלי.
בכלל, כאשר בודקים בעלות על מוצרים בני קיימה בעשירונים של משקי בית, עולה שבכל בית בישראל יש מקרר. הבעלות על מוצרים אחרים קשורה ישירות למעמדה החברתי של המשפחה. ב-73% ממשפחות העשירון העליון יש מדיח כלים, אבל רק ל-6% בעשירון התחתון. בין בעלי המחשבים, ב-90% של הבתים בעשירון העליון יש מנוי לאינטרנט ורק ל-36% בעשירון התחתון. ל-94% ממשפחות העשירון העליון יש רכב אחד ולמחציתן יותר ממכונית אחת. רק לרבע ממשפחות העשירון התחתון יש מכונית. אגב, מספר הנפשות הממוצע במשק בית הוא 3.3 ומספר המפרנסים הממוצע הוא 1.3. בעשירון העליון יש בממוצע 2.6 נפשות במשק הבית, בהשוואה ל-4.4 נפשות בממוצע בעשירון התחתון.
שני עשירונים הגבוהים מרוויחים 41% מההכנסה
על פי נתוני הסקר השני שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אי השוויון בישראל לא הצטמצם בשנת 2009. חלקם של העשירונים העליונים בעוגת ההכנסות עדיין גבוה משמעותית מזה של העשירונים התחתונים, וממשיך לגדול ומדדים בינלאומיים מדרגים את אי השוויון בישראל מעל רוב המדינות הקפיטליסטיות המפותחות.
על פי סקר ההכנסות של הלמ"ס, ההכנסה הכספית ברוטו לחודש למשק בית בישראל, ירדה בשנה שעברה בשיעור ריאלי (בניכוי גורמים אינפלציוניים) ב-1.5% ל-13.5 אלף שקל. ההכנסה הכספית נטו, לעומת זאת, עלתה בשיעור ריאלי של 0.2% ל-11.3 אלף שקל. כך שבאופן מובהק קיים פער של כאלפיים שקל לחודש בין הוצאות המשפחה בישראל לבין הכנסותיה.
אבל, נכון לשנת 2009, הכנסתם של שני העשירונים העליונים מהווה 41% מסך ההכנסה נטו למשקי בית באוכלוסייה בהשוואה לשני העשירונים התחתונים שחלקם בסך ההכנסה נטו של משקי הבית באוכלוסייה הוא 6.3%. נתונים אלה מציבים את "מדד ג'יני" למדידת אי שוויון לפי הכנסה כספית נטו לנפש סטנדרטית, על 0.389 נקודות - מדד ג'יני מדרג את אי השוויון במדינה על סולם בין 0 ל-1, כאשר 1 מציין את מידת האי-שיוויון הגדולה ביותר.
באמצע העשור הראשון של המאה, עמד מדד ג'יני בישראל על שיעור ממוצע של 0.37 נקודות. המדינה היחידה החברה בארגון המדינות הקפיטליסטיות המפותחות (ה-OECD), בה נרשם שיעור גבוה יותר של אי שוויון בהכנסות מישראל הייתה ארה"ב, בה עמד מדד ג'יני על שיעור של 0.38. המדינה שבה נרשם המדד הנמוך ביותר הייתה שבדיה (0.23 נקודות) והמדד הממוצע לכל המדינות המפותחות היה 0.31 נקודות. ועוד יש לציין, שבסקר הישראלי (בשונה מסקרים במדינות אחרות) נבדקו רק ההכנסות מהעבודה ומהקצבאות. קרי: האוליגרכים והטייקונים לא נספרים. בעלי ההון הגדולים בישראל לא נכללים בסטטיסטיקות כך שלמעשה מדובר על פער בהכנסות בין עובדים שכירים, עובדים עצמאיים, גמלאים, מובטלים ומקבלי קצבאות.
יצוין שעל פי סקר הכנסות, קיים פער גדול בין הכנסות השכירים (9.5 אלף שקל ברוטו לחודש) לבין השכירות (6.3 אלף שקל ברוטו לחודש). נשים בישראל משתכרות 66% משכר הגברים!
*ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית: www.sea.org.il