הרפורמה במכון התקנים – מי מתעקש על יוקר המחיה?

עם כניסתו לתפקיד, הודיע שר הכלכלה, נפתלי בנט, על רצונו לביצוע רפורמה במכון התקנים, כזו שתוזיל עלויות של מוצרים שונים לטובת הצרכן הישראלי ומעמד הביניים. למרבה הצער, מאז הצהרתו, נתקל השר בהתנגדות רבתי ובחומה מבוצרת היטב, בעיקר מטעם ההסתדרות ומצד האופוזיציה.

על פי הצעתו של בנט, יש להוריד מכוחו הרב והמונופוליסטי של מכון התקנים ולהסתמך גם על תקינה בינלאומית מקובלת כמספקת לשיווק מוצר בישראל. לאחר שתעבור הרפורמה, תספיק הצהרת יבואן או יצרן על עמידה בתקנים כדי לשווק אותם בישראל - למעט מוצרים מסוכנים.

במצב הנוכחי, היבואנים נדרשים לשלם על בדיקות המוצרים, אך בסופו של דבר, את העלות - המגולמת במחיר המוצר הסופי - משלם הצרכן. כמו כן, במקרים רבים, תקן ישראלי מיוחד מחייב הקמת פס ייצור נפרד, שאינו כלכלי בגלל גודל המשק. הדבר מונע ממוצרים רבים שמשווקים בחו"ל מלהגיע לארץ, מקטין תחרות ומעלה מחירים. וכך, אפוא, נשאלת השאלה, מדוע היבואן צריך לשלם על מוצר או חלק שכבר נבדק במכונים מתקדמים ואיכותיים באירופה?

אך לא כאן מסתיימת הבעיה. שאלה נוספת שעולה, היא מדוע עסקים קטנים משלמים יותר ועוברים בירוקרטיה רבה יותר מאשר עסקים גדולים וחזקים? השיטה היום מעודדת בעיקר את היבואנים הגדולים ששולטים בשוק ונהנים מכוח רב. הדבר, כמובן, מתבטא בכיס של הצרכן הישראלי, על ידי עלויות גבוהות, מכיוון שאין בנמצא תחרות רחבה. כל זאת מתרחש על חשבון עסקים קטנים שדווקא היו יכולים לתרום להורדת יוקר המחייה.

בשל כך, ועדת טרכטנברג נדרשה לעניין והמליצה "לפעול בהקדם להמשך צמצום חסמי היבוא שמקורם בתקינה ובבדיקות תקן". אך יש, כמובן, מי שמתנגד לרפורמה והם דווקא חברי האופוזיציה, האמורים לדאוג לכיס האזרחים - ובראשם יו"ר ועדת הכספים בכנסת, אבישי ברוורמן, שמערים קשיים על הרפורמה. כך, למשל, הרפורמה הייתה אמורה לעבור כחלק מחוק ההסדרים, אך בלחץ חברי הוועדה הופרדה להליך חקיקה נפרד. כמו כן, ברוורמן דאג להכניס לסעיפי הרפורמה עוד קצת בירוקרטיה, כאשר סוכם על שימוע ציבורי לפני כל החלטה של משרד הכלכלה על העברת תקן ממסלול בדיקה מחמיר למסלול מקל וכן מתן מעמד מיוחד להערות על החלטות משרד הכלכלה בכל הנוגע לתקנים חדשים.

אך לא מדובר רק בהתנגדות מטעם חברי האופוזיציה, אלא גם בהתנגדות מטעם גורמים אינטרנטיים שונים, חלקם מהקואליציה עצמה. דוגמה טובה לכוח ולשיתוף הפעולה של העסקים הגדולים ומכון התקנים, ניתנה כאשר ניסה ח"כ (הליכוד) חיים כץ להעביר חקיקה פרטית בדבר הורדת משקלם של שקי המלט ל–25 ק"ג מ"סיבות בריאותיות של העובדים". מבלי להתייחס לעובדה שכבר שנים פועלים אינם סוחבים שקי מלט על גבם (למעט כמה מטרים ספורים), למותר לציין שאם הצעה ברוח זו תעבור בכנסת, לא יהיה ייבוא מלט, מכיוון שהשקים בשווקי העולם הם במשקל 50 ק"ג. המשמעות היא, שהתחרות תיפגע והמחירים יעלו, מכיוון שהאריזה תהא יקרה יותר. כך יוצא, שהמרוויחה העיקרית מהעניין, היא חברת "נשר" המונופוליסטית.

טענות המתנגדים מגוונות. האופוזיציה טוענת, כי העברה גורפת של תקנים מהמסלול המחמיר, למסלול המקל, מסוכנת באשר לטיב ואיכות המוצרים שיגיעו לישראל. שנית, עולה החשש, בעיקר בקרב וועד העובדים וההסתדרות, כי מהלך זה יוביל לפיטורי עובדים רבים. בנוסף, התאחדות התעשיינים גם כן מתנגדת לרפורמה, מכיוון שהיא אמורה להוזיל את מוצרי היבוא ולהחריף את התחרות עם התוצרת המקומית.

אלא שלטענות אלו יש כנראה פתרון ברפורמה המוצעת. ראשית, לא כל המוצרים יעברו באופן אוטומטי למסלול המקל. ישנם מוצרים מסוימים ומסוכנים – שעליהם כנראה אפשר להגיע להסכמה – שיוותרו תחת עינו הבוחנת של הממונה על התקינה. שנית, למכון התקנים, על שלל אלף עובדיו (מתוכם כמאתיים בדרג השכר הגבוה ביותר בשירות הציבורי), לא תזיק התייעלות וקיצוץ בשומנים. שלישית, התאחדות התעשיינים אינה אמורה להוות מכשול לרפורמה, שכן עליה לשחק במשחק הוגן בשוק חופשי ולהציג את יכולותיה האמיתיות, במקום להסתמך על כוחניות וכפייה.

הרפורמה במכון התקנים עתידה להוזיל את יוקר המחייה, להרחיב את השוק החופשי ולתקן עוולות רבות שנים. הגדיל להתבטא בעניין, שלומי פריזט, מי שעמד בראש צוות יוקר המחיה והתחרותיות בוועדת טרכטנברג, שאמר כי "עצירת הרפורמה במכון התקנים היא אסון למשק".
על אזרחי ישראל, בעיקר בקרב מעמד הביניים, לשלב ידיים במאבק על הרפורמה במכון התקנים. עליהם להשפיע על המחוקק הישראלי ולדאוג שלא ייכנע לקבוצות לחץ ולוועדים משומנים היטב, שכן הוא, המחוקק, נבחר לדאוג ולייצג את האזרח עצמו.

הכותב הוא בוגר אוניברסיטת אריאל במדע המדינה ותקשורת, מפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו" וחבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.