ביום חמישי פורסם פסק הדין בעניין עזבון המנוח אבו זלאם ריפעת בתביעה של אישה אשר הייתה נשואה רק חודשיים לבן זוגה, אשר הלך לעולמו. פסק הדין העלה שאלה מעניינת: האם אלמנה שרק הייתה נשואה כחודשיים, ובן זוגה הלך לעולמו בתאונת דרכים, תהיה זכאית לקצבת שארים ולפיצוי כה גדול מחברת הביטוח?
חברת הביטוח התנגדה לפיצוי האלמנה שכן לטענתה בני הזוג היו נשואים תקופה קצרה בלבד. אל חברת הביטוח הצטרפו הוריו של המנוח, אשר התנגדו כי לאלמנה יהיה חלק כלשהוא בפיצוי. אולם בית המשפט קבע כי למרות הנישואים הקצרים של בני הזוג, האלמנה תהיה זכאית לקצבת שארים ופיצה את האישה בסכום של כשני מיליון שקלים.
פסק הדין העלה שוב את השאלה האם לא הגיע הזמן לשנות את חוק הביטוח הלאומי בעניין קצבת שארים?.בהתאם לחוק הביטוח הלאומי על מנת שאלמנה תהיה זכאית לקצבת שארים עליה להיות נשואה לבעלה משך 12 חודשים, או שלבני הזוג יש ילד משותף. יוצא אפוא שאם בני הזוג אינם נשואים במשך שנה, או שאין להם ילד משותף, האלמנה לא זכאית לקצבת שארים.
חוק הביטוח הלאומי מנוגד הן לפסיקת בתי המשפט בעניין תאונת דרכים והן לקרנות פנסיה, אשר קובעות כי האלמנה כן תהיה זכאית לקצבת שארים. תקנוני קרנות הפנסיה קובעות כי על מנת שהאלמנה תהיה זכאית לקצבת שארים עליה לגור עם בן זוגה יחדיו ולהיות נשואה לבן הזוג. אלמנה של עמית שהיה מבוטח בקרן פנסיה תהיה זכאית לקצבת שארים גם מקרן הפנסיה, אפילו אם בני הזוג חיו יחדיו חודשים.
בפוליסות ביטוח מנהלים אם האלמנה רשומה כמוטבת בפוליסה, תהיה זכאית האלמנה גם לכספים המצויים בפוליסה, זאת אפילו אם בני הזוג חיו במשך חודשיים. חוק הביטוח הלאומי בעניין קצבת שארים אינו מתואם למציאות המשתנה, לחיים במאה ה-21, יוצא כי האלמנות אשר חיו עם בן זוג פחות משנה ו/או אין להם ילדים, עשויות להישאר ללא פיצוי כלשהו.
חוק הביטוח הלאומי פוגע משמעותית באלמנות נשואות טריות אשר החלו רק את דרכן, ואין להן מקור אחר אשר יפצה אותם, כגון: חברת ביטוח במקרה של תאונת דרכים ו/או תאונה בעבודה (פוליסת חבות מעבידים), או אלמנות שלבן זוגם לא היה ביטוח במקום העבודה.
אם כן, אין ספק כי הגיע הזמן לשנות את החוק ולפצות את האלמנות הצעירות, ולהתאים את החוק למציאות בה חברות הביטוח ו/או קרנות הפנסיה מכירות באלמנה טרייה כמי זכאית לקצבת שארים.
עו"ד אייל פייפר, ממשרד פייפר-כהן, מומחה לתביעות מול ביטוח לאומי