עם השלמת חילופי הממשלות נעלם גם הדיון שפרץ ערב הבחירות על "מניית הזהב" של הממשלה בחברת כימיקלים לישראל (כיל). הדיון במניית הזהב התעורר עם הפרסומים על פיטוריהם של מאות מעובדיה של חברת הענק, המפיקה אשלג וחומרי תעשייה אחרים באזור ים המלח.
באמצע נובמבר האחרון נשלחו הודעות פיטורים ל-140 מעובדי כיל. בהנהלת החברה לא הכחישו כי זהו רק מהלך פתיחה של תוכנית מקיפה לצמצום כוח האדם בחברה, שהיא המעסיק הגדול בנגב. שבועיים מאוחר יותר, פיטר ראש הממשלה בנימין נתניהו את שר האוצר שלו, יאיר לפיד. הרגישות הפוליטית לפיטורים הנרחבים התעצמה. כל ראשי הוועדים של כיל הם פעילי ליכוד ידועים. המצב נעשה נפיץ.
לפיד הסתער על כיל: כחברה פרטית לא יכול היה שר האוצר לעשות דבר, אבל לממשלה יש מסמך המכונה "מניית זהב". "מניית הזהב" נועדה בעיקר למנוע מבעלי החברה, המחזיקה באוצר הטבע הגדול במדינה, להעביר נכסים לחו"ל או למכור נכסים ללא רשות. היא אינה מאפשרת למדינה להתערב בהחלטות ניהוליות כמו פיטורים ותוכניות עבודה. לפיד הורה לחשבת הכללית במשרדו "לבדוק אם כיל לא הפרה את כללי מניית הזהב". כצפוי, לא העלתה הבדיקה חשד, אבל היא היתה חוליה נוספת במערכת היחסים המעורערת שבין חברת הענק, שבשליטת עידן עופר, למדינה.
כיל היא חברה רווחית מאד. פקידי האוצר עוקבים אחריה כבר שנים אחדות ומעריכים שניתן להעביר חלק גדול יותר מהכנסותיה למדינה. בתחילה בוטלו הטבות שקיבלה כיל כחברה הפועלת בנגב מוכה האבטלה, אחר כך נבדק מחדש הסכם התמלוגים והגיעו למסקנה שכיל מפירה אותו. בוררות שנערכה בנושא פסקה לטובת המדינה. לאחר מכן הקימו ועדה שהחליטה להגדיל את התמלוגים. בנוסף הוטל על החברה לממן מבצע הנדסי אדיר למניעת הצפה של מלונות ים המלח. איום ההצפה נוצר בגלל עבודות ההפקה של החברה באזור, ועלות העבודות נאמדת בשבעה מיליארד שקל. בשורה התחתונה תישא החברה בתוספת תשלומים, רובם למדינה, בסך 2.5 מיליארד שקל לשנה.
לכיל היו טענות חזקות למדי נגד כל אחת מה"גזרות". אבל באווירה הציבורית הקיימת לא היתה אופציה לפשרה. מיליארדי השקלים שיכניס "מבצע כיל" לקופת האוצר חזקים מכל נימוק שכנגד. גם אם כלל הציבור הרוויח מהכבדת העול על כיל, יש לכך מחיר, שאת גובהו קשה לאמוד: מאז הוגדלו התמלוגים, הודיעה כיל על ביטול השקעות בסך של כשני מיליארד שקל בים המלח, ובמקביל הודיעה על השקעות של מאות מיליוני דולרים במפעליה בספרד, סין ואתיופיה. למרות שמה, "כימיקלים לישראל" היא חברה גלובלית, שיותר ממחצית פעילותה כבר נמצאת בחו"ל. המפעלים בים המלח עדיין מניבים רווחים נאים, אבל לדעת מנהלי כיל משתלם יותר לעשות השקעות חדשות במקומות אחרים. "מדיניות הממשלה הפכה את ישראל להשקעה הגרועה ביותר שלנו, ואנו פועלים בהתאם", אומרים בחברה.
אפשר לזלזל בהצהרות של מנהלי כיל, אפשר לטעון שתוכנית הפיטורים וההתייעלות אינה אלא תרגיל ביחסי ציבור, וגם האיומים בהפסקת ההשקעות הם איומי סרק. אבל קשה להתווכח עם העובדות: תוכנית ההשקעות בהיקף 700 מיליון דולר שהציגה החברה לממשלה הוחזרה למגרה, ובמקומה הופיעה תוכנית הפיטורים, שצומצמה בלחץ שביתות העובדים.
הימור דומה מונח השבוע לפתחה של הממשלה בעניין מאגרי הגז. על-פי ההסדר המוצע, תישאר חברת האנרגיה האמריקאית נובל אנרג'י כבעלת המניות הדומיננטית בשני מאגרי הגז העיקריים, לווייתן ותמר. נוכח המבנה המונופוליסטי, חייבת המדינה להטיל על נובל מגבלות שימנעו ממנה לנצל את כוחה כדי להכתיב לצרכנים מחירים גבוהים מהמקובל. הגז מתמר כבר זורם ומוזיל את חשבון החשמל של כולנו. בשדה לווייתן צריך להשקיע עוד מיליארדי דולרים כדי להקים את מערכת ההפקה וההובלה ממנו לצרכנים.
נובל ושותפיה הישראלים טוענים שאם המדינה תכתיב מחירים נמוכים מדי - ולא תקל על יצוא גז למדינות שכנות - היא לא תוכל לממן את פיתוח שדה לווייתן, שהוא הגדול והחשוב בשדות. הנטייה של רבים במערכת היא לפטור את אזהרות נובל כאיומי סרק. תגלית לווייתן היא מהגדולות בעולם, והיקף המאגר מצדיק את ניצולו - גם אם ייקבע מחיר מפוקח נמוך ומגבלות היצוא יישארו בעינן.
האינטרס העסקי של חברות הגז ברור: ככל שיצליחו לצמצם את ההיטלים והתמלוגים, ולייצא גז באופן שיגביר את קצב הכנסותיהן - הן ירוויחו יותר. המדינה מצדה צריכה להפיק את מרב התועלת לציבור, ולדאוג שעדיין תהיה הפקת הגז כדאית ליזמים. רבים מהלוחצים על המדינה להגדיל את חלקה בהכנסות הגז בטוחים שנובל תפיק את הגז שהתגלה בים כמעט בכל מחיר שיותיר בידה רווח. ייתכן מאוד שהם טועים. נובל לא תסתפק בכל רווח שהוא.
נובל, כמו כיל, היא חברה רב-לאומית, הקודחת ומחפשת נפט וגז ברחבי העולם. אם ישראל לא תכלכל בתבונה את צעדיה, נובל עשויה לדחות את פיתוח תגליותיה בישראל, לטובת מבצעי החיפושים שלה בים השחור, באיי פוקלנד או בארה"ב. חברת ענק אחת, וודסייד האוסטרלית, כבר ויתרה על אוצרות הגז הישראליים נוכח התנהלותם השלומיאלית של פקידי האוצר. לא רחוק מכאן, במצרים, הופסקה פעילות ענפה להפקת גז נוכח מדיניות מחירים לא רציונאלית של הממשלה. ההכרעה של ראש הממשלה נתניהו במחלוקת על הסדרי הגז, עשויה לחרוץ את גורלו של משק האנרגיה בישראל לשנים רבות.