דוח קרן המטבע הבינלאומית על ישראל לשנת 2015 חולק שבחים לכלכלת המדינה אך מונה שורת בעיות שישראל נאלצת להתמודד עימן, לרבות הסיכון שהצטרפות חרדים וערבים לכוח העבודה עלולה לפגוע בפריון הנמוך בלאו הכי. הדוח גם מדגיש את אי השוויון בהכנסות בישראל ומציין שהוא גבוה יותר מאשר כמעט בכל הכלכלות המתקדמות.
על רקע הדריכות להחלטת פדרל ריזרב מחר, מדגישה קרן המטבע שבנק ישראל אינו צריך לנקוט צעדי הקלה מונטרית בשלב זה, למרות שהאינפלציה בישראל נמצאת מתחת ליעד האינפלציה. הקרן מדגישה, שמדובר באינפלציה "מיובאת", כלומר שהיא אינה נובעת מחולשות במשק הישראלי, ושהיא נושאת אופי זמני.
הדוח, שמתפרסם היום (ד'), מבוסס על התייעצויות עם הרשויות הכלכליות בישראל על סמך סעיף IV של הקרן, שנערכו בין 3-ל-15 בדצמבר 2014 ו-17 ל-24 ביוני השנה ושהשתתפו בהן, בין היתר, נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, שר האוצר משה כחלון ונציגים ממשרד ראש הממשלה, מוסדות אקדמיים והמגזר הפרטי.
ישראל צלחה היטב את המשבר הפיננסי, והיא עושה עתה חיל, מציינים עורכי הדוח. בעקבות צמיחה בשיעור 2.6% ב-2014, צפויה כלכלת ישראל לרשום צמיחה של 2.5% ב-2015 ושל 3% עד 3.3% בכל אחת מהשנים הקרובות עד 2020. בכל זאת, צמיחה של 3% היא ירידה בהשוואה לשנים קודמות, והיא נגרמה, בין השאר, בגלל צמיחה נרפית בכלכלות של שותפות הסחר של ישראל, השקל החזק וב-2014 גם בגלל מבצע "צוק איתן". קצב יצירת מקומות העבודה החדשים בישראל ראוי לציון - 3.5% בשנה - ושיעור האבטלה הוא הנמוך ביותר מזה עשרות שני והוא צפוי להישאר ברמה של 5.2% עד 2020. "התעסוקה בישראל היא מעשה קסמים", מתפעל הדוח.
יש אינפלציה שלילית - מוסיף המסמך - אך היא משקפת גורמים חיצוניים זמניים ולא חולשות בשוק המקומי. הסיכונים מאוזנים ושער החליפין מתאים פחות או יותר לנתוני הבסיס של המשק. הדוח מציין עוד, כי הממשלה הצליחה לקיים את יעד הגירעון ברמה של 2.8% מהתמ"ג ב-2014, אך היא העלתה את יעד הגירעון ל-2015 ול-2016 לרמה של 2.9% מהתמ"ג.
אך ישראל נאבקת גם בכמה בעיות, מוסיפים עורכי הדוח:
- פריון העבודה בישראל נמוך והפער, בהשוואה לארה"ב, הולך וגדל. יתר על כן, הלחצים על הפריון בישראל יגדלו בד בבד עם עם העליה המהירה בהצטרפות אוכלוסיות חרדיות וערביות לכח העבודה. הסיבה לכך היא שרמת החינוך באוכלוסיות אלה נמוכה מהממוצע בישראל, מציין הדוח.
- אי שוויון גבוה בחלוקת ההכנסות. מצב זה נובע, לדברי המסמך, הן מאי השוויון בחלוקת הכנסות מעבודה, כלומר שיעורים גבוהים של הכנסות נמוכות מצד אחד ושל הכנסות גבוהות מהצד האחר, והן מפני שמערכת המס בישראל תורמת פחות לחלוקה מחדש של עוגת ההכנסות הלאומית, בהשוואה למדינות אחרות. העוני מרוכז בעיקר באוכלוסיות הערביות והחרדיות, שמשתתפות פחות בכוח העבודה בישראל. באוכלוסיות אלה ניתן למצוא משפחות גדולות יותר ורמת חינוך נמוכה יותר. אך גם בקרב יהודים לא חרדים נרשם אי שוויון גבוה בהכנסות בהשוואה לכמעט כל הכלכלות המתקדמות.
- האינפלציה שלילית, אך מחירי הדיור נוסקים לשחקים ולפי חישובי כלכלני הקרן המחירי גבוהים ב-30% מכפי שהם צריכים להיות. בשלוש השנים שחלפו, קיצץ בנק ישראל את הריבית מ-3.25% ל-0.10%. מחירי אנרגיה נמוכים ועליית השקל מוססו לחצים איפלציוניים, אם כי נתונים עדכניים מצביעים על עליה קלה באינפלציה ובציפיות לאינפלציה. בכל אופן, שערי הריבית הנמוכים תרמו להיווצרות עלייה במחירי הדיור. למעשה, מחירי הדיור כמעט הוכפלו מאז 2007.
- למרות הצמיחה החזקה יחסית אחרי המשבר הפיננסי, יש לישראל אחד מהגירעונות הפיסקליים המובנים הגבוהים ביותר בקרב מדינות OECD. העלאה חוזרת ונשנית של יעדי הגירעונות הפיסקליים מעכבת התקדמות בקיצוץ הגירעונות האלה, אומרים מחברי הדוח.
הקרן ממליצה על הצעדים הבאים:
- מדיניות פיסקלית: את הגירעון הפיסקלי צריך לקצץ כדי להעלות את החוב על מסלול של ירידה וליצור מה שהדוח מכנה "מרחב פיסקלי". יש חשיבות קריטית ליצירת מסגרת חזקה לטווח הבינוני. מסגרת זו חייבת לכלול תכנית ברורה של הוצאות והכנסות שתעלה בקנה אחד עם יעד הגירעון הפיסקלי.
- מדיניות מונטרית: את המדיניות הזו אפשר לשים בצד בשלב זה. האינפלציה צפויה לחזור לרצועת המטרה ב-2016. האינפלציה השלילית שנרשמת עתה היא מיובאת וכאמור, היא אינה משקפת חולשות במשק הישראלי.
- מדיניות לשוק הדיור: יש חשיבות קריטית להגדלת היצע הדירות כדי לבלום את העליות במחירי הדיור. יש גם צורך במאמצים מתוכננים של משרדי הממשלה הרלוונטיים והרשויות המקומיות להיאבק בעליות אלה. צעדי רגולציה פיננסית (macroprudential measures) צריכים להיות קו ההגנה הראשון נגד סיכונים ליציבות הפיננסית שעלולים לנבוע משוק הדיור.
- יציבות פיננסית: המערכת הפיננסית מסתמנת כיציבה, אך צריך לעקוב בזהירות אחרי סיכונים שנובעים מחשיפה לשוק הנדל"ן.
- רפורמות מבניות: צמיחת התעסוקה חזקה, אך צמיחת פריון העבודה נמוכה מאוד. הגדלת התחרות, שיפור התשתיות וצירוף יעיל יותר של אוכלוסיות החרדים והערבים לכוח העבודה יסייעו להגדלת הצמיחה ויצמצמו את אי השוויון בהכנסות.