ראש הממשלה בנימין נתניהו היה נינוח בהופעתו בוועדת הכלכלה, שדנה במתווה הגז. מבחינתו, הדיונים בוועדה הם מה שמכונה בספורט "גארבג' טיים" הדקות שנותרו לסיום המשחק שתוצאתו כבר הוכרעה. הכל יודעים שוועדת הכלכלה של הכנסת בראשות איתן כבל תמליץ לו שלא לחתום על מתווה הגז. ראש הממשלה, מבחינתו, נחוש לחתום על המתווה ולהוציא את פיתוח מאגרי הגז מההקפאה שנכפתה עליהם בשנתיים האחרונות.
זוהי הסיבה שנתניהו יכול להרשות לעצמו לחמוק מלהתעמת עם חברי הוועדה בשאלות מציקות שהתשובות עליהן עלולות להיות סבוכות, לא חד משמעיות ואולי אף לסבך מגעים רגישים שהוא מנהל מאחורי הקלעים עם מדינות זרות. במקום להכנס לפרטים המעצבנים העדיף ראש הממשלה לשאת נאום מלא חזון על מזרח תיכון חדש. לא בדיוק מחוזות השלום עליהם נהג הנשיא לשעבר שמעון פרס לדבר, ויותר על מאזן הכוח החדש, שבמרכזה עומדת מעצמת הגז ישראל, וסביבה מדינות משוועות לגז. ירדן, מצרים, טורקיה ואפילו יוון או קפריסין. הוא מספר על מגעים רציניים שמקיים נציג אישי שלו עם נציג בכיר של ממשלת טורקיה, בעניין הגז, מגלה שהגז היה המטרה האמתית של נשיא יוון, אלכסיס ציפראס בישראל, וכמוהו גם נשיא קפריסין. "כשיש לך משהו שאחרים רוצים, באים אליך" אומר נתניהו, ומפליג בתרומתו האפשרית של הגז הישראלי ליציבות המדינות השכנות, כולל הרשות הפלסטינית: "אספקת גז למדינות השכנות מוסיפה נדבך ליציבות שלהן, וזה גם האינטרס שלנו" סוגר ראש הממשלה מעגל.
אבל המציאות עשויה להיות מורכבת יותר מהחזון של נתניהו. היום אין לחברות הגז כל חוזי יצוא של ממש. לשותפות לווייתן יש אמנם "מסמך הבנות" למכירת גז לחברת החשמל הירדנית, אבל מדובר בהסכם קטן יחסית, שאינו מצדיק את פיתוח המאגר. המגעים ליצוא למצרים גם הם עומדים על כרעי תרנגולת: המצרים הודיעו על הקפאת השיחות ליבוא גז מישראל, לאחר שבורר בינלאומי קבע שעליהם לשלם לחברת החשמל הישראלית פיצוי של 1.8 מיליארד דולר על הפסקת אספקת הגז בשנת 2011.
מצרים סובלת אמנם היום ממחסור חמור בגז לתעשיה שלה, והגז הישראלי עשוי לסייע לה להיחלץ מהמשבר. אולם גם אם ייחתמו החוזים הנדרשים, יחלפו שלוש שנים עד שהגז הישראלי יגיע. מצריים עצמה צפויה להשלים בתוך חמש עד שבע שנים את המחסור בגז באמצעות פיתוח מקורות עצמיים. הגז הישראלי מיועד בעיקר לעבור הנזלה במתקנים הנמצאים במצרים, ומשם הוא ייוצא כגז נוזלי למדינות אירופה. מצרים תרוויח מהעסקה הסיבובית הזו, אבל היא לא תהיה תלויה לאורך זמן בגז הישראלי.
לקוח מעניין נוסף לגז הישראלי היא טורקיה, הרוכשת כמויות גז גדולות מרוסיה. טורקיה תכננה בעבר גם להעביר בשטחה צינור גז מרוסיה ומדינות נוספות בדרום מזרח אסיה לדרום אירופה. בהופעתו רמז נתניהו לאפשרות כזו. יצוא הגז לטורקיה הפך לנושא חם נוכח תקרית הפלת המטוס שערערה את היחסים בין טורקיה, שממילא שואפת לגוון את מקורות האספקה שלה על מנת שלא להיות תלויה במדינה אחת.
בעבר נטה נתניהו לפסול על הסף אפשרות של יצוא גז לטורקיה, על רקע פרשת המרמרה, ושורת תקריות נוספות שחלקן חסויות, המעיבות על יחסי שתי המדינות. בחודשים האחרונים השתנתה הגישה הישראלית כלפי הטורקים, אבל בכירים בענף האנרגיה מזהירים: ישראל אינה מעצמת גז המסוגלת לספק כמויות משמעותיות גם למצרים, גם לטורקיה וגם לאירופה דרך טורקיה. זה או-או. אפשר רק לדמיין איך תשפיע הבחירה על מעמדה של ישראל במזרח התיכון.
ישראל עלולה לגלות שבמקום לבחור בשותפה, היא מקימה לה יריבה חדשה-ישנה.