מחקר: כך נבנה כבישים בטוחים לחיות - ובפחות כסף

חשבתם פעם מה היה קורה בעולם ללא חוקי תחבורה? אין רמזורים, אין תמרורים, אין מעברי חצייה, אין חוקי זכות קדימה. ולצורך התרגיל גם אין לכם כלי רכב. מה כן יש? רעש, מכשולים פיזיים, בעלי חיים מוזרים עם אורות מסנוורים שפתאום שועטים לעברכם בהפתעה; וכל מה שרציתם הוא להגיע לנקודה ב'. כי בנקודה ב' יש מזון, או מקור מים, או בני זוג או הילדים שלכם, או כי נקודה א' פשוט כבר לא בטוחה למחייה.

האם הייתם מצליחים לשרוד בעולם כזה אפילו יום אחד? ברוכים הבאים ל"הישרדות" – גרסת חיות הבר. עולם שבו ה"כבישים" הרבה יותר קדומים משלנו, נתיבים שעוצבו במשך שנים, לפני שהיו כאן תשתיות ומחסומים מעשה ידי אדם, ובעלי החיים יכלו לנוע בחופשיות ממקום למקום.

עבור החזיר, התן, הדורבן או הגירית, אותה נקודה ב' נשארה כיעד שאליו הם רוצים להגיע. גם אם בנינו בדרך אליו כביש או יישוב, או הפכנו שטח שהיה בעבר טבעי לשטח חקלאי – הם יעשו זאת תוך סיכון קיומי, כי הם לא מכירים דרך אחרת, כי לעולם שלהם חוקים משלו. חלקם יחליטו אולי להימנע מלהגיע לנקודה ב' – החלטה שתציל אותם אולי מדריסה, אבל תשפיע באופן שלילי על שרידות האוכלוסייה. אז מה עושים כאשר שתי מערכות חוקים – זו של האדם וזו של בעלי החיים מתנגשות?

במחקר שהתפרסם בכתב העת Journal of Applied Ecology, פיתחו ד"ר טל פולק ושותפיה למחקר מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה כלים לתכנון נכון של מערכות כבישים, כאלו שימזערו את הפגיעה בבעלי החיים. פגיעה כזו יכולה להיות ישירה – כזו שגורמת לפציעה או למוות, אך גם עקיפה – כזו שגורמת לקיטוע בבתי הגידול שלהם וכתוצאה מכך לשינויים בדפוסי הנדידה, להפרדה בין אוכלוסיות ולפגיעה ביכולת להשגת משאבים חיוניים.

"כבישים מהווים סיכון למגוון מינים בכל העולם, ואמנם ישנם אמצעים למיתון ההשפעות השליליות של הכבישים – באמצעות גדרות, מעברי בעלי חיים, שלטים לנהגים וכדומה", מסבירה פולק, "אך אמצעים אלו לרוב יקרים, ובשמירת טבע התקציב תמיד מוגבל".

דו"ח שהוציאה לאחרונה רשות הטבע והגנים תחת הכותרת "מסדרונות אקולוגיים – מהלכה למעשה" מונה 59 מקומות שבהם יצירת מעבר מעל או מתחת לכבישים בארץ
מוגדר "הכרחי". אם תהיתם, רק חמישה תוכם קיימים כיום, אחד נמצא בביצוע ועוד שלושה נמצאים בתוכנית להרחבת
הכביש. מה לגבי 50 הנותרים? ובכן, הם עדיין בסטטוס "נדרש".

בין מעברי הכבישים שהוקמו בארץ ניתן למנות, בין היתר, את המעבר העילי בכביש 6 (אזור רמות מנשה) ואת המעבר מעל כביש 70 (סמוך לבת שלמה). מצלמות מעקב שמוקמו
במעברים אלה תיעדו בעלי חיים רבים שעושים בהם שימוש, ביניהם צבי ארץ-ישראלי, ארנבות, שועל מצוי, חזיר בר, תן זהוב ועוד.

בכביש 1 החדש, בקטע שבין שער הגיא למחלף שורש, הוקם הגשר האקולוגי הגדול ביותר בארץ (ברוחב 70 מטר). הגשר מיועד למעבר בעלי חיים מעל לכביש, בזמן שאזורים אחרים בכביש מגודרים, מונעים מעבר לא בטוח של בעלי חיים ועוזרים בהכוונת החיות לעבר המעבר.

נראה שלמרות העלייה במודעות לצורך במעברים אקולוגיים מתחת ומעל לכבישים, בעיות תקציביות מונעות את הקמתם. המודל של פולק ושותפיה מציע דרך לבדוק את הכדאיות הכלכלית של החלופות השונות. "מטרת המחקר הייתה לבנות בפעם הראשונה מודל מתמטי שמגדיר את הבעיה", מסבירה פולק. "ההגדרה המתמטית מאפשרת שימוש במדע ההחלטות (decision science) למצוא פתרונות אופטימליים המספקים את התמורה הטובה ביותר בתקציב מוגבל, או למצוא את שנותן 'win-win' כלומר, תמורה מספקת בעלות יחסית נמוכה. אם יש למקבלי ההחלטות סכום כסף מסוים להשקיע בשמירת טבע, המודל יוכל לחזות איזה סכום מינימלי הם יצטרכו להשקיע כדי להגן על אוכלוסייה של מין מסוים. כך ניתן לבצע ניתוחי עלות-תועלת ולמצוא את הפתרונות המיטביים תחת תקציב מוגבל".

המחקר, שנערך באוסטרליה, התמקד באוכלוסיית הקואלות באזור המכונה חוף הקואלות, שממוקם מדרום-מזרח לעיר בריסביין. אזור זה מורכב משילוב של שטחי יישוב, תעשייה, חקלאות וטבע, ובהם מערכת מורכבת של כבישים. בין השנים 1996-2010 חלה הידרדרות של קרוב ל-70% בגודל אוכלוסיית הקואלות באזור, וכבישים היוו את אחד מגורמי המוות העיקריים – כ-300 פרטים נפגעים בממוצע כל שנה.

החוקרים יצרו מודל שבדק כיצד אמצעים כגון גדרות ומעברים עשויים למתן את השפעת הכבישים על אוכלוסיית הקואלות. המודל בחן שלושה מצבים: מצב שבו לא נעשה שימוש באמצעים ממתנים; מצב שבו מוצבות גדרות בלתי עבירות לבעלי חיים כך שהם לא נדרסים אבל האוכלוסייה מקוטעת;
ומצב שבו בנוסף לגדרות מוצב מעבר בטוח לבעלי חיים. בנוסף, הוכנסו למודל עלויות כלכליות של האמצעים השונים.

במחקר נמצא כי לא ניתן להימנע משימוש באמצעים ממתנים. בלעדיהם, אוכלוסיית הקואלות תמשיך להימצא בסכנה, ואי פעולה עשויה לדחוק אותה להכחדה באזור. יחד עם זאת, לא נמצא לקואלות פתרון פשוט; היחס שהתקבל במודל היה לינארי – ככל שיושקעו יותר כספים בגידור ובמעברים, כך יגדל הסיכוי להצלת האוכלוסייה.

הקואלות אינן היחידות בסכנה – ופולק מסבירה: "בעלי חיים עם אזור תפוצה גדול וקצב רבייה נמוך פגיעים יותר לתמותה על כבישים, כמו גם רוב הזוחלים והדו-חיים. מה שטוב במחקר הוא שניתן ליישם את הניתוח המתמטי על כל מין שנבחר ואף על מספר מינים, וניתן להתאים את המודל הביולוגי לפי הצרכים של המין הנחקר והסביבה שבה הוא חי".

ומה באשר לאפשרות ליישם את המחקר על כבישי ישראל? "לטעמי ניתן יהיה ליישם את המחקר בפרויקטים רבים בארץ", אומרת פולק. "בכביש מספר 1 החדש הפרויקט כבר בביצוע, אך באמצעות המודל ניתן היה לבדוק בשלב התכנון האם השקעת התקציב במספר מעברים קטנים תהיה אפקטיבית יותר מאשר בגשר אחד גדול". הדבר תלוי כמובן גם בחיות שאנו רוצים שישתמשו במעבר וברוחב המינימלי שיאפשר את המעבר שלהן.

במודל החדש שד"ר פולק וצוותה מפתחים, המטרה היא לבדוק חברה שלמה של בעלי חיים ולא מין בודד – ולבדוק כיצד ניתן למקסם את מספר המינים שצפויים לשרוד בה בתום תקופת המודל (כ-100 שנים). בנוסף, בודקים החוקרים האם ישנם מינים שמהווים "אינדיקטורים" – מיני בוחן. כלומר, האם
תכונות מסוימות של מין יכולות לרמז על סיכויי השרידות של שאר המינים בחברה. כך ניתן יהיה לבצע את הבדיקה על מין יחיד, ולפי התוצאות לחזות השפעה על החברה כולה.

פולק מסכמת: "זהו המחקר הראשון באקולוגיית הדרכים שמספק כלי מתמטי שמבוסס על חישובי עלות מאמצי השימור למול התועלת הכללית לאוכלוסייה. הוא יכול לסייע למקבלי החלטות להחליט בצורה מושכלת כיצד והיכן להקצות את המשאבים המוגבלים המוקצים לטובת פרויקטים בשמירת טבע בצורה שתספק את התמורה הטובה ביותר למערכת האקולוגית".

הידיעה הוכנה בשיתוף "זוית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"