חוק הסיעוד, שנחקק בשנת 1986, מאפשר לאזרחים ותיקים שהגיעו לגיל פרישה לקבל שירותי טיפול וסיוע אישי, במימון המדינה, וזאת מתוך כוונה לסייע להם להישאר בסביבת ביתם באותה קהילה אישית ומוכרת. המדיניות הישראלית בתחום זה ייחודית ונחשבת לאחת המתקדמות בעולם המערבי, והיא גם מוכיחה את עצמה: יותר מ-95% מהקשישים מזדקנים בבית, 162,630 מהם מקבלים סיוע במסגרת גמלת סיעוד.
עם זאת, על סיפור ההצלחה של חוק הסיעוד הישראלי הולך ומעיב מחסור גובר באנשים שרוצים ויכולים לעבוד במקצוע הטיפול הסיעודי. המשימה של מציאת מטפלות ומטפלים מקצועיים וראויים לטיפול בקשישים הופכת מאתגר - לקושי של ממש.
הזכאים לגמלת סיעוד הם מבוגרים הזקוקים לעזרה בפעולות יומיומיות - להתלבש, להתרחץ, לאכול, להתנייד בבית; וחלקם זקוקים לסיוע סיעודי מורכב יותר או להשגחה בבית למען בטיחותם ובטיחות הסובבים אותם. מדובר בעבודה מורכבת, לעיתים קרובות מאמצת פיזית, כך שהמטפלים נדרשים לסובלנות, מסירות ורגישות. במקרים רבים, המטפלים שמגיעים לביתם של הקשישים הם הדמות המרכזית שמקיימת עמם קשר חברתי יומיומי. מעל 42% מבני 75 שנים ומעלה מדווחים על תחושת בדידות - כך שמקצוע הטיפול הסיעודי דורש גם תעצומות נפש של ממש והתמודדות עם מצבים רגשיים מורכבים, ומי שבוחרים לעסוק בו מבצעים לא פחות משליחות.
למרבה הצער, יש פער גדול בין מה שמצופה מהמטפלות לבצע לבין ההכרה החברתית בערך העבודה שלהן. כמו כל פרופסיה מקצועית אחרת, גם זו של הטיפול הסיעודי צריכה לקבל את המקום הראוי לה: הכשרה מקצועית אחידה, סדורה וארוכה יותר, קביעת מסגרת השתלמויות מקצועיות, מתן הכרה בטיפול הסיעודי כמקצוע, וכמובן שינוי מערך התגמול שמקבלים מטפלות ומטפלים סיעודיים.
המחסור במטפלים סיעודיים הוא גם הזדמנות ליצירת שינוי באמצעות שימוש בכלי מדיניות אפקטיביים ומהירים באופן יחסי. למשל, אם העבודה בטיפול סיעודי לא תפגע בזכאות של אדם לקבל קצבת הבטחת הכנסה, רבות מהמטפלות העובדות כיום יגדילו את היקף שעות העבודה שלהן ואנשים שאינם מועסקים יבחרו לעבוד כמטפלים וייכנסו למעגל העבודה. גם ההכרה בתחום הסיעודי כמסגרת עבודה מועדפת לאחר השירות הצבאי תוכל להכניס לענף גם צעירים. ואם תצטרף לכך גם תוכנית ליצירת מבנה שכר דיפרנציאלי, בהתאם לאופי הטיפול הנדרש, היא תביא לכך שהמטפלים יזכו לשכר גבוה יותר שישקף את ערך העבודה שהם מבצעים באופן אמיתי והוגן יותר. כל אלה יאפשרו לקשישים לזכות בטיפול טוב יותר מצד מטפלים מקצועיים שידעו להעניק להם טיפול מצוין ולאורך זמן.
המהלך מחויב המציאות ואין לי ספק שעמותות וארגוני סיעוד יירתמו לשינוי לו המדינה תגדיר מחדש את הכללים שלה עצמה. ללא שינוי זה קשישים שלא יכולים לממן שירותי טיפול סיעודי באופן פרטי או לעמוד בעלויות הגבוהות של העסקת מטפל זר ימשיכו להתמודד עם מחסור תמידי במטפלים מתאימים, יציבים ונכונים עבורם, ובני המשפחה שלהם, שגם כך מתמודדים עם נטל כבד של טיפול בהורה סיעודי, ייאלצו לקחת על עצמם אף יותר.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת מטב