משך 18 שנות נישואים, סיפר בעל לאשתו כי הוא מתנדב ביחידה חשאית של המוסד - זאת על-מנת להצדיק את היעדרויותיו הרבות מהבית. אלא שבכל אותו זמן הוא ניהל מערכת יחסים עם אשה אחרת, ממנה אף נולדו לו ילדים. לאחר שהבעל ו"החוקית" התגרשו - גילתה זו את התרמית - ובגין כך ביקשה לבטל את הסכם הגירושים ביניהם, במסגרתו ויתרה על זכויות בשווי של מיליוני שקלים, כהוקרה, לטענתה, על פעילותו.
בית המשפט המחוזי בת"א לא העניק לה פיצוי בגין מעללי הבעל-לשעבר ואף קיבל את ערעורו של הבעל על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה, שחייב את הבעל לפצות את אשתו בסכום של 200 אלף שקל, בגין "התרמית" וכן לתת לה מחצית משווי חברה שבעלותו, על אף שבהסכם הגירושין היא הסכימה לקבל רק 15%.
פסק-הדין עוסק בעניינם של בני-זוג שנישאו בשנת 1989, ונולדו להם שלוש בנות. במהלך הנישואין עשה הבעל חיל בעסקיו, ובין היתר הקים חברה מצליחה ששוויה עשרות-מיליוני שקלים. אולם לאחר כ-16 שנות נישואים, נתגלע סכסוך בין האישה לבין בעלה, והם החליטו לפרק את החבילה.
לאחר הליך גישור שארך כמעט שנה, חתמו השניים על הסכם גירושין, שבמסגרתו הוסכם, בין היתר, איך תחולק חברה שהקים הבעל בשנות נישואיהם. הוסכם, כי 15% מסך המניות המוחזקות על-ידי הבעל בחברה ייפדו במועד הנפקה המיועדת לציבור, ולאחר תשלום המס בגינן, תשולם תמורתן לאשה. זאת, כתשלום מלא ומוסכם לסילוק כל דרישה שלה בגין זכויותיה בחברה. עוד הוסכם על מנגנון החלוקה במקרה שלא תבוצע הנפקה לציבור תוך שנתיים.
ההסכם, שאושר על-ידי ביהמ"ש לענייני משפחה, סלל את הדרך לגירושיהם של בני-הזוג. בשנת 2007 הם התגרשו ונפרדה דרכם. אולם מתברר כי הגירושין לא היו סוף הסיפור. להיפך. הם היוו את יריית הפתיחה של הפרק המפתיע ביותר בעלילה. זמן קצר לאחר הגירושין חזרה האישה לבית-המשפט לענייני משפחה, וביקשה לבטל את הסכם הגירושין. זאת, לאחר שהתברר לה שבעלה לשעבר הוליך אותה שולל.
לאישה נודע, כי בעלה מעולם לא שירת במוסד, כפי שטען בפניה לכל אורך שנות נישואיהם בבואו להצדיק את היעדרויותיו הממושכות מהבית, וכי בפועל הוא ניהל מערכת של חיים כפולים עם אישה נוספת, שממנה נולדו לו ילדים, אחד מהם במהלך הליך הגישור עם אשתו החוקית.
בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את עיקר תביעתה של האישה, ביטל את הפרק בהסכם הגירושין המתייחס לחברה (אך לא את ההסכם בשלמותו), ופסק לזכותה של האישה גם פיצויים בסך 200 אלף שקל, בגין נזק לא-ממוני שנגרם לה בגין התרמית שרימה אותה בעלה, בכך שניהל חיים כפולים.
בפסק-הדין נקבע, כי הבעל ניסה לתאר מציאות שבה הצדדים נפרדו עוד טרם הפירוד שלהם בפועל, אולם טענה זו הופרכה על-ידי ראיות שלא ניתנות לסתירה, כגון חופשות משותפות בארץ ובחו"ל, אירועים משפחתיים שאליהם הגיעו יחד ועוד. ביהמ"ש אף דחה את טענת הבעל, כי מעולם לא הסתיר את ילדיו שנולדו לו מהאישה האחרת, והדבר היה ידוע לכול. זאת, כיוון שעיון בפלט של משרד הפנים העיד כי זהותו של האב במרשם הפנים לא נרשמה לאחר לידתם של הילדים הנוספים, אלא רק בשנת 2010, וגם שם משפחתם שונה רק במועד זה לשם משפחתו של האב.
עוד נקבע, כי הבעל הסווה את העובדה שהאישה האחרת עובדת עימו בחברה באמצעות שם בדוי, וכן את עובדת החזקתו בשתי דירות במקביל במשך שנים. בית-המשפט לענייני משפחה קבע, כי כל אלה מעידים שמערכת היחסים בין הבעל לבין האישה האחרת לא היתה גלויה לכול, ובמיוחד לא לאשתו.
עוד נקבע בפסק-הדין, כי הבעל גרם לאשתו להאמין כי הוא מתנדב ביחידה חשאית של המוסד על-מנת להצדיק את ההיעדרויות הממושכות מהבית, וכי הטעיה זו גרמה לאשתו לוותר בהסכם הגירושין על חלק מזכויותיה הממוניות בכל הקשור לחברה שהקים: "אילו הייתה מודעת לנעשה באמת - ש... שיקר לה כל השנים באשר לפעילותו ב'יחידה', וכן על קיומה של משפחה נוספת מאישה אחרת, הייתה נוהגת אחרת ותובעת את זכויותיה במלואן".
בחלקה השני של התביעה תבעה האישה פיצוי נזיקי בסך של יותר מ-14 מיליון שקל, בתוספת ריבית והצמדה, בגין מחצית שוויין של המניות שהיו רשומות על-שם הבעל במועד החתימה על ההסכם, מחצית מחלקו בכספים שמשך מהחברה בין שנת 2005 ועד למועד החתימה על ההסכם, מחצית מחלקו בבית שרכשו הוא והאישה האחרת, ומחצית מקופה שנפדתה בחברת הפניקס.
בנוסף, ביקשה האישה לקבוע כי נגרמו לה נזקים ממוניים נוספים אשר אינה יכולה לאומדם, כגון כספים שהוברחו אל האישה האחרת במשך חיי הנישואין, וכן לפסוק לה פיצוי בגין נזקים נפשיים, בסך 200 אלף שקל. בית-המשפט פסק את הפיצויים, אולם ציין כי את הנזקים הכספיים הנוספים עליה לתבוע בתביעה נפרדת.
הבעל לא ויתר, ולא קיבל את פסק-הדין, והגיש ערעור על קביעות אלה לביהמ"ש המחוזי, אשר קיבל את ערעורו. השופט חגי ברנר - בהסכמת סגני נשיא ביהמ"ש, השופטים קובי ורדי וישעיהו שנלר - ציין בפסה"ד כי מקובלת על ביהמ"ש קביעתו העובדתית של בית-המשפט לענייני משפחה, שלפיה הבעל הוליך את אשתו שולל בכל הנוגע לשירותו הביטחוני כביכול במוסד; וכן בהסתרת קשריו עם אישה אחרת, שממנה נולדו לו שני ילדים עוד בהיותו נשוי לה.
יחד עם זאת, השופטים ציינו, כי הבסיס לתביעתה לביטול הסכם הגירושים, היה אחד ויחיד: הטענה שלפיה היא ויתרה ויתור כלכלי לטובתו, נוכח סברתה כי הוא שירת במשך שנים ארוכות במוסד - אך טענה זו לא הוכחה על ידה. כי אם האישה הייתה מוכנה לוותר על זכויות רכושיות לטובת הבעל, רק כהוקרה לפעילותו למען ביטחון המדינה, לא היה צורך בניהול משא-ומתן כה ממושך וכה דקדקני במשך כשנה בין הצדדים, לא היה צורך בהחלפת מספר טיוטות הסכם, ולא היה צורך לבחון מודל של הקטנת אחוזים ככל שמתרחקים ממועד ההסכם, שפי שנעשה בעניינם.
ביהמ"ש המחוזי אף ביטל את הפיצוי, בסך 200 אלף שקל, שנפסק לטובת האישה. זאת, על בסיס הלכה שנקבעה אך לאחרונה, שלפיה כעניין שבמדיניות, אין להכיר בקיומה של עילת תביעה בנזיקין מחמת ניאוף או "בגידה" של בן-זוג.