בדיחה ישנה גורסת: מיהו גבר מאושר? אחד שמצליח לפרנס את אשתו. מיהי אישה מאושרת? זאת שמוצאת גבר כזה. אם תצליחו להתעלם מהניחוח השובניסטי שעולה מהבדיחה, תגלו את המהות העמוקה והעצובה על העתיד הפנסיוני והכלכלי שצפוי לנשים בפרט.
יש הבדל גדול בין הפנסיונרים של היום לבין הפנסיונרים של מחר, כלומר אלה שעובדים כיום וייצאו לפנסיה בעתיד. הפנסיונרים של היום הם אלה ששפר עליהם גורלם והצליחו לסגור תוכנית פנסיה עד 1995 בקרנות הפנסיה הישנות, שפעלו על פי תבניות פשוטות ברובן והציעו נוסחה פשוטה. גובה הפנסיה החודשית יהיה 2% מהשכר האחרון - מוכפל במספר שנות הוותק. לעומתם, המסכנים והמסכנות שנכנסו למעגל העבודה לאחר 1995 וייצאו לפנסיה בעוד 10-20 שנה, נמצאים במקום אחר לגמרי: רק ההפקדות שלהם לפנסיה לאורך השנים יכולות לנבא את גובה הפנסיה שלהם. אם הבנתם את זה - תוכלו להבין מדוע הפנסיה של הנשים עלולה להיות מזערית.
חברת מנורה מבטחים יצאה בפרסומים על פתיחת תוכנית פנסיה חדשה לנשים בלבד. התוכנית מנגנת על רגשות הקיפוח שיש לנשים בגין שכרן הנמוך. כחלק מכך היא מציינת עובדה אחת ברורה: פנסיית הנשים בתוכניות החדשות תהיה נמוכה בכ-40% מפנסיית הגברים. זוהי אכן המציאות הצפויה לנשים, וחשוב שכל אחת תפנים זאת ותבין שמילים יפות ומריחת משחות אלחוש שונות על הפצע המדמם הזה, לא יועילו לאף אחת. אמנם הסיבות לעתיד הפנסיוני הצפוי לנשים מגוונות, אך אין לי ספק שכולם יקפצו על הראשונה שבהן: פערי השכר בין גברים לנשים. ברשותכם אתייחס לנקודה זו רק בסוף.
הסיבה הראשונה לפערי הפנסיה הצפויים בין נשים לגברים היא שנשים עובדות פחות שנים. נניח שגברים ונשים מתחילים לעבוד בשכר נמוך אך סביר, בעבודה שגם נותנת להם פנסיה, בגיל 29. כלומר, אישה תעבוד 33 שנה עד גיל 62, וגבר יעבוד כ-38 שנים, עד גיל 67. המשמעות היא שאם מתעלמים מחישובי האקטואריה וגובה השכר בתחילה ובסוף הקריירה מדובר בהפרש של 15% בסכום הנצבר בפנסיה.
הסיבה השנייה להבדלים היא שנשים חיות יותר. על פי נתוני הלמ"ס אישה חיה בישראל עד גיל 84.1 ואילו גבר עד גיל 80.3 כך שנשים חיות כ-4 שנים יותר. תוחלת חיים גבוהה יותר, גוזרת על נשים לקבל פחות הרבה פחות. אם נניח שגם גבר וגם אישה צברו עד גיל 67, סכום של מיליון שקל שמהם יקבלו את כספי הפנסיה, הרי שגבר ייהנה מהפנסיה שלו במשך 13 שנה בלבד לנוכח תוחלת החיים הממוצעת לגבר בישראל; ואילו אישה תיהנה מסכום זה במשך 17 שנה. בחישוב פשוט מגלים שההפרש הזה מסביר מדוע פנסיה של נשים נמוכה יותר בעוד 25%.
הסיבה השלישית, כפי שהבטחתי, היא הפרשי השכר. ברור לי שקל להיטפל להפרשי השכר, לנופף בדגלים בגינו, להטיף ואף לבכות בדמעות שליש. עם זאת העובדות הפשוטות הן שלא מעט נשים בוחרות להאריך את חופשות הלידה, לרדת למשרה חלקית כדי לטפל בילדים הקטנים, להיכנס למשרת אם, או לצמצם את מספר השעות הנוספות שהן עובדות. בנסיבות אלה נראים הפרשי השכר קצת פחות משמעותיים. מובן שלא זו הבחירה של כל הנשים, אבל מספיק ששיעור גבוה מהנשים יבחרו לעשות זאת כדי שהממוצע הכללי יירד.
אם נוסיף לכך את העובדה שנשים רבות בוחרות במקצועות "נוחים מבחינת שעות העבודה", כמו הוראה ועבודה סוציאלית, ולא בענפי ההיי-טק והתעשייה, למשל, נגלה בעיה נוספת שקשורה בבחירה של נשים: מדובר במקצועות הרבה פחות מתגמלים מהבחינה הפיננסית, כך שהתוצאה תהיה ממילא ששכר הנשים נמוך יותר.
אז מה מציעה מנורה מבטחים ויציעו תכניות פנסיה דומות לנשים? לא הרבה - כי אין הרבה מה לעשות. מן הסתם בכל התוכניות ינסו לומר כי יצמצמו את הביורוקרטיה שמלווה נשים כשהן יוצאות וחוזרות מחופשת לידה ויספרו שיש להגדיל ככל הניתן את ההפקדות החודשיות לפנסיה. אז מה ניתן לעשות? לעבוד הרבה, להתמקח על דמי הניהול אם את לא נמנית על המפונקות שנהנות מתכניות ישנות של הבטחת פנסיה או פנסיה תקציבית, ובעיקר - להיפרד מהמחשבות על יציאה לפנסיה מוקדמת.
בטח שמתם לב שבכל הטור הזה אין אזכור ל"זדון", "אפליה", או "רצון שכך יהיה", אלא רק חישובים פשוטים שהתוצאה שלהם היא שהפנסיה של האישה הרבה יותר קרובה לחצי מהפנסיה של הגבר, מאשר לשוויון. אפשר כמובן לפטור את הטור הזה במשפטים כמו "הכותב שובניסט", "המדינה צריכה לתת" או "נשים מסכנות". אבל מוטב להבין ולהפנים את מקור הבעיה ולשאול איך משנים את המציאות הזו. אם בכל זאת תחליטו להאשים אחרים, יכול להיות שתהיו צודקות, אבל ללא ספק תישארו עניות הבחירה שלכן.
אז אני לא מציע להתחתן עם גבר שמרוויח טוב ושיש לו פנסיה טובה, גם אם כמדיניות פיננסית מדובר במהלך נכון, אבל אני כן מציע לכן להכניס כבר עכשיו לראש שאתן תעבדו עד גיל 67 ואף 70 כדי שתוכלו ליצור לעצמכן פנסיה מכובדת למשך שנים, משום שבאמת תזדקקו לה.
הכותב הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית
מיילים: yehudam7@gmail.com