הממשלה מעכבת התשלומים - עסקים קטנים נסגרים

"היו ימים שקיבלנו צ'ק אחרי שבועיים-שלושה. אחר כך נולד השוטף פלוס 30. לאחריו ראו כי טוב ועשו שוטף פלוס 45 וזה נהפך לשוטף פלוס 60 ו-90", מתאר פרילנסר מתחום הקולנוע את מוסר התשלומים המידרדר בישראל. עבור ישראלים רבים, בעלי עסקים, עצמאים וספקים - זו אחת הבעיות המעיקות ביותר. שיעור העסקות שבהן מתקיים איחור בתשלומים נע בין 14% ל-16%, כשממוצע ימי האיחור הוא כעשרה.

במציאות הבעייתית של המשק, שהחריפה ברבעון הראשון, ממוצע ימי האשראי בפועל היה לא פחות מ-102, לפי נתוני חברת BDI. מדובר בעלייה של יותר מ-5% לעומת תחילת 2011, ונתונים חריגים בקנה מידה בינלאומי: ב-2011 היה ממוצע ימי האשראי בישראל 96 - יותר מפי שניים מבריטניה ופי שלושה מצרפת. מוסר התשלומים הלקוי בישראל עולה למשק 1.7 מיליארד שקל בשנה, לפי נתוני BDI, ומתגלה בכל פינה.

יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', שיזמה הצעת חוק בנושא, אמרה עם הגשת ההצעה כי "מוסר התשלומים הבעייתי של המדינה פוגע קשות בשדרה רחבה של עסקים קטנים ובינוניים שעושים את עבודתם, אבל ניצבים לפני שוקת שבורה כשהם באים לקבל את התמורה המגיעה להם. באופן אבסורדי, עצמאים עוד פחות מוגנים משכירים, שחוקי העבודה מגוננים עליהם".

ממחקר שערך מכון מאקרו עולה כי מדיניות התשלומים בחברות ממשלתיות ובגופים נתמכים מגבה את הסטטיסטיקה של BDI. מספר ימי האשראי מתפלגים בטווח רחב של 90-45 יום, כאשר לרוב מספר ימי האשראי נמצא בקצה העליון של ההתפלגות. בדוגמאות שמציג המכון נמצאות רשות הטבע והגנים והחברה הממשלתית להגנת ים המלח עם שוטף פלוס 60 יום. קופות החולים לאומית וכללית: שוטף פלוס 90-93 יום, בהתאמה; אוניברסיטאת תל אביב והטכניון עם שוטף פלוס 45-60 בהתאמה; בעיריית חיפה 75 יום; ובעיריות עכו ובני ברק - 90 יום.

באוצר אמרו אתמול כי קיימות הוראות ברורות לגבי התקשרות מול ספקים, המועברות לכלל החשבים ביתר משרדי הממשלה. ההוראות מגדירות כי דחיית התשלומים לא תעלה על שוטף פלוס 45 יום. עד למשך זמן זה, מועד התשלום, אומרים באוצר נקבע לפי סוג הספק, משמע כאשר מדובר בספקי שמירה וניקיון, התשלום הוא מיידי, בעוד שספקי סחורות דוגמת חומרה או נייר למדפסות יזכו לתשלום בנוהל של שוטף פלוס 45 יום. לטענת האוצר, דחייה שמעבר למועד זה מהווה חריגה.

עוזי בכר, הבעלים והמנהל של בית הדפוס מולטי למינציה ב-25 השנים האחרונות, מספר על סטנדרט שהתקבע זה מכבר בקרב החברות שלהן הוא מספק את שירותיו - התשלום בעבור המוצרים מגיע בשוטף פלוס 120. המשמעות: מרגע שמסתיים החודש שבו התבצעה העסקה, בכר ממתין ארבעה חודשים נוספים עד שהוא רואה את הכסף.

בתקופה האחרונה, על רקע ההאטה במשק, המצב לדבריו רק מחריף. "עכשיו, כשהסתיים החג, חברות מבקשות ממני דחייה בתשלום. אנשים אומרים 'תן עוד כמה ימים, רק חזרנו מהחג'", אומר בכר. "למעשה, המצב הקיים מביא לכך שאני עובד בקיץ ורואה את הכסף רק בחורף, כך שאני צריך לממן את החברה מכיסי במשך ארבעה חודשים. הפסקתי לקחת כסף מהבנק בגלל ריבית אסטרונומית של 12% בשנה, אז אני נאלץ ללוות כסף מהבת שלי. לא תמיד המצב היה גרוע כל כך, אבל בתקופה האחרונה הוא רק מידרדר והולך. כולם לחוצים כספית, אז הם מגלגלים הלאה את דחיית התשלומים".

ואכן מחקר שערך באחרונה הכלכלן ד"ר רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית עבור להב, מגבה גם הוא את תחושותיהם של בעלי העסקים הקטנים כי הם חסרי אונים אל מול הגופים הגדולים. נתנזון לא רק מציין כי משרדי הממשלה אינם מקיימים את הוראות החשכ"ל, הקובעות כי יש לשלם לספקים 45 יום לכל היותר ממועד הגשת החשבון, אלא מוסיף כי בעוד העסקים הגדולים דווקא זוכים ליחס הוגן מהממשלה - הקטנים מקבלים תשלום דחוי.

כך למשל, לפי נתנזון, בהסכם המסגרת שנחתם בין נציגי החשב הכללי לחברות האשראי במארס 2010, הוסכם כי מועד העברת הכספים בעסקות של עד 15 אלף שקל יתבצע לכל המאוחר בתוך שני ימי עסקים מיום ביצוע העסקה. "כפי שניתן להבחין, כשמדובר בחברות ובגופי משק גדולים קיימת מדיניות תשלומים זריזה והוגנת, אך אין כך הדבר כאשר מדובר בבעלי עסקים קטנים, פרילנסרים ועצמאים", כתב נתנזון. "כלומר, המדיניות הממשלתית מיטיבה עם חברות האשראי הגדולות ומפלה את נותני השירות העצמאים והספקים הקטנים".

ההשלכות ברורות: החלשים נפגעים, שורדים בקושי ומגזר העסקים הקטנים מתמעט והולך, על אף ש-90% מהעסקים בישראל הם עסקים קטנים ובינוניים. "כיום, מוסר התשלומים בכלל המשק ירוד ופוגע בחלשים בשוק העבודה ובכוח הקנייה של הציבור", כתב נתנזון. "מוסר התשלומים הירוד פוגע בתחרותיות ובחדשנות, מהווה תמריץ שלילי למשקיעים, פוגע באתיקה העסקית ומשריש נורמות שליליות".

לדברי בכר, "כבעל עסק אני לא מרגיש שיש מערכת אכיפה או חוקים כלשהם שמגנים עלי. הקיפוח הוא מכל כיוון - הריבית בבנק אוכלת אותך, על צ'קים שחזרו מעולם לא ראיתי שקל וחברות יכולות לשלם לי בכל מועד שיבחרו, כשיכולת המיקוח שלי אפסית. ככל שהעסקים קטנים יותר - כך הם סובלים יותר".

סקר שערכה התאחדות התעשיינים באחרונה עשוי להעיד על הרעה בתנאי התשלום גם לספקים: כ-51% מהנשאלים אמרו שהתקשו מאוד לשמור ב-2011 על מסגרת האשראי הקיימת. זאת בהשוואה ל-38% מהנשאלים שהתקשו לעשות זאת ברבעון האחרון של 2010. הקשר שבין דחיית תשלומים לקושי בשמירה על מסגרת אשראי ברור: ברגע שבעל העסק חסר מזומנים לאורך תקופה ארוכה יותר, כך הוא נסמך יותר על האשראי שמעניק לו הבנק, ונדרש לשלם ריבית גבוהה בעבורו.

בענף הפרסום, שספג פגיעה קשה בשנה האחרונה בעקבות הקיצוץ בתקציבי הפרסום של החברות במשק, מרגישים את השינוי בתנאי התשלום של המפרסמים וחברות ההפקה, שמועברים לבמאים ולצלמים שיוצרים את הפרסומות. "הבעיה של עיכוב בתשלומים מוכרת וידועה", אומר הבמאי יוני מרדכי, שעוסק בבימוי בפרסומות ומשמש חבר הנהלת איגוד הבמאים. "בתקופה האחרונה הבעיה מחריפה, בעקבות השפל שהענף נכנס אליו. האיגוד שלנו מנסה כל הזמן לעדכן את החברים בנוגע לזכויות שלהם".

גם בתחום ההפקות לסרטים ולסדרות בטלוויזיה, שבו רוב השחקנים הם פרילנסרים, מקובל לשלם שוטף פלוס 30. "תנאי התשלום בטלוויזיה ובקולנוע של חברי שח"ם מוגדרים בהסכמים עם גופי השידור והמפיקים", אומר שחר בוצר, יו"ר איגוד שח"ם המייצג את השחקנים. ואולם לדבריו, "בתקופה האחרונה אנחנו נדרשים לאכוף את כל הזמן את ההסכמים האלה. אין ספק שבחצי השנה האחרונה אנחנו נפגשים לא מעט פעמים בכל מיני סיטואציות שבהן החברות בודקות את הגבול".

את מוסר התשלומים הגרוע של ענף תקשורת חוו על בשרם בני הזוג אסף שפיר ומיכל קליין-שפיר, העוסקים בתחום הווידיאו. השניים הפיקו לפני כשנה, בתקופת המחאה, קליפ על המאהל ברוטשילד עבור התוכנית "ארץ נהדרת" של זכיינית ערוץ 2 קשת. במהלך התקופה שחלפה מאז שידור הקליפ הם פנו שוב ושוב לקשת בדרישת תשלום ולא נענו, ושלשום העלו לרשת סרטון מחאה הומוריסטי, ולאחר שקיבל הד תקשורתי וזכה לעשרות אלפי צפיות ותגובות, קיבלו אתמול במונית ספיישל לביתם את הצ'ק המיוחל.

בכר מחברת הדפוס מספר כי הקושי הגדול בגביית תשלומים הוא דווקא מול גופים ממשלתיים: "אין לי יכולת מיקוח מול גופים גדולים שמולם אני עובד כמו צה"ל, כי אם לא אני - הם ימצאו מישהו אחר שיספק את הסחורה. דווקא גופי ממשלה ועיריות הם הבעייתיים ביותר - הם מאחרים במידה הרבה ביותר בתשלומים ומבקשים שוטף פלוס 120 ואפילו 160. אני מפחד לאבד את העבודה, אז אני נאלץ להסכים לתנאים. מנצלים את חולשת בעלי העסקים הקטנים".

מוסר התשלומים הרעוע של ממשלת ישראל הוא חולי נושן שהניסיונות של חברי הכנסת הישראליים להילחם בו עלו בתוהו. רק בפברואר נדחתה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק בנושא שיזמו חברי הכנסת יחימוביץ', יריב לוין (הליכוד) ואמנון כהן (ש"ס), שגרסה כי המדינה תחויב לשלם לספקים תוך 30 יום מביצוע העבודה, ובמקרה של עיכוב - תעניק לספק פיצוי כספי. לא עזרו להצעה, שהונחה על שולחן הכנסת ב-2010, קבוצות התמיכה שנפתחה ברשת החברתית פייסבוק. בעקבות הדחייה הגישו חברי הכנסת ערר שיידון בקרוב.

במרץ הגישה ח"כ פאינה קירשנבאום עם קבוצה של חברי כנסת הצעת חוק נוספת השואפת גם היא להגביל את משך ימי האשראי שמעניקה הממשלה. ההצעות האלה אינן חדשות. הן מהוות למעשה את המשכה של הצעה קודמת בנושא של חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס.

ציון דרך בהתייחסות להתנהלות האוצר ניתן ב-2008 כשהחשב הכללי דאז, ירון זליכה, עידכן את הסכם ההתקשרות של המשרד עם ספקים ונותני שירותים חיצוניים, הכולל בין השאר מועדים לתשלום. הנחיותיו קבעו כי חשבון שיוגש ב-1-15 בכל חודש ישולם ביום העסקים הראשון הבא לאחר ה-15 בחודש העוקב. חשבון שיוגש ב-16-24 בחודש, ישולם בחודש העוקב. אלא שמשנתו של זליכה לא התקיימה.

לדברי ח"כ אמנון כהן, הצעת החוק שהשתתף בהגשתה לא התקיימה מאחר ש"הממשלה חושבת שהיא לא תעמוד בחוק חדש - ולא רוצה להפוך לעבריינית".

אבל למה שהיא לא תעמוד בחוק?

"כי זו מערכת גדולה ומורכבת, לכל משרד יש את החשב שלו ויש בעיה מערכתית גדולה. הבעיה היא לא רק במשרדים. צריך להכניס סדר ונהלים גם בעיריות, שגם בהן יש מצבים גרועים של חברות שמספקות שירותים ומחכות שנה לתשלום".

התופעה היא אכן גורפת כפי שטוענים הרבה ספקים?

"כל אחד עושה את ההסכמים שלו - בהתאם לגודל הספק וגודל הקונה. אבל אנחנו מדברים על תרבות וחינוך, והממשלה צריכה להוות דוגמה".

איזה סוגים של ספקים סובלים מהדחיות האלה?

"מגוון רחב של עסקים - מספקי ניירות, סיכות ואטבים, ועד לחברות רכב שלא מקבלות תשלום בזמן. וכל דבר כזה הוא סיפור של תקציבים ענקיים שהספקים מפסידים. בעיקר לאור העובדה שכיום במכרזים רבים המרווח של הספק הוא ממש קטן מרוב הניסיון שלו לתת מחיר נמוך כדי לזכות במכרז".

למה בעצם הממשלה לא משלמת עם ביצוע העבודה? מהיכן מגיע הנוהג הזה של דחיית התשלומים? לפי פינס, שנכשל בזמנו בהעברת חוק בנושא, "הממשלה בגירעון - היא באוברדרפט תמידי. וכמו אצל כל אזרח, אם יש לך מינוס - אתה אומר 'בואו, תנו לי את זה בארבעה תשלומים'. אם היא משלמת בזמן, מחיר הכסף יקר יותר. אז היא מצביעה נגד זה בקואליציה, ויוצא שהמשלם הכי גרוע במדינת ישראל היא דווקא הממשלה. וזה המסר שהיא מעבירה לציבור".

אז זו מדיניות מודעת? באוצר מחליטים על כך במודע?

"כל נושא מוסר התשלומים מגיע ממערכת ריכוזית מאוד. הרי לכל משרד ממשלתי יש נציג שכפוף רק לחשב הכללי במשרד האוצר. הכפיפות הזו נובעת בדיוק מהסיבה הזו - כדי לשלוט בקצב התשלומים של הממשלה, לראות שלא משלמים מהר מדי ושהממשלה לא חורגת מהתקציב. אחד התפקידים של החשב הכללי זה לשלם לאט. בימים אלה, שאנו רואים שיש ירידה בהכנסות המדינה, אפשר לצפות לזה שמוסר התשלומים יהיה גרוע עוד יותר. וזה הרה גורל עבור הרבה חברות שהממשלה היא לקוח מרכזי או בלעדי שלהן. אני בטוח שרבות מהחברות האלה נאלצות לפשוט רגל".

ספק עצמאי שמכיר את מוסר התשלומים בעבודה מול משרדי הממשלה הוא בני שחורי, המעביר בין היתר סדנאות להתמודדות עם הביורוקרטיה הישראלית ומוביל יחד עם קארין אלדאה את מטה המאבק של העצמאים. הוא מעיד כי הוא עובד מול מכללות, עמותות ומשרד החינוך.

לדבריו, "הרעה החולה של השוטף פלוס היא אחד הדברים הלא מוסריים והמכוערים ביותר שהחברה הישראלית הצליחה לגלגל על הציבור. הוצאנו מכתבים ל-40 גופים - משרדי ממשלה, מכללות ועיריות - שמבהירים שמבחינתנו גם אם זה חוקי, זה כמו הלנת שכר. הגיעו אלינו פרילנסרים שקיבלו את הכסף שלהם בשוטף פלוס 240. היה לנו בחור שהפעיל תיאטרון במבצע עופרת יצוקה וקיבל תשלום רק לפני חודשיים. אני הוצאתי חשבונית היום למכללת תל חי ועיריית רחובות ואני אראה מהם את הכסף רק ביוני. בסופו של יום אנחנו כעצמאים לוקחים הלוואות מהבנק כדי לספוג את זה, כי את הנסיעות אנו עושים ואת השעות אנו עושים".

משך התשלומים הזה מעוגן בהסכמים מול הגורמים המשלמים?

"בדרך כלל אפילו לא חותמים את זה בהסכם".

אין ספקים שמודיעים שהם לא מסכימים למוסר התשלומים הזה?

"לעצמאי הקטן אין הרבה ברירה. יש מעט מאוד עצמאים שמודיעים 'אני עובד רק שוטף פלוס 30 - לא רוצים לא צריך'. למעט מאוד יש מספיק עבודה כדי לומר דבר כזה. רוב העצמאים אומרים 'זה מחורבן - אבל ככה זה ימשיך'. אין עוד מדינה בעולם עם מוסר תשלומים כזה עקום".

מה המניע של הגופים האלה לדחות תשלומים?

"אם תיקח משרד ממשלתי או עמותה גדולה, זה גוף שהעבודה בו אטית ויש לו תקציבים שמאושרים מאוחר, הרבה חודשים אחרי תחילת השנה. אז הממשלה מגלגלת את זה למטה לספקים - והמגזר הפרטי מאמץ את זה בחום. לכולם עדיף שהכסף יחכה אצלם ולא אצל מישהו אחר

עצמאי נוסף שיכול להעיד על המצב הוא ע', שעבד במשך שנים ארוכות מול משרד הביטחון ותעשיות צבאיות. "משרד הביטחון בדרך כלל משלם. היתרון אתו היה שידעת שלא משנה מה יקרה - הוא ישלם בסוף. אבל היו פעמים שהיו עצירות בתשלומים ללא הסבר, ולא יכולת לעשות כלום. פשוט לא היה לך עם מי לדבר", הוא מספר. "גם בתעשייה הצבאית היה סיפור דומה. אני יודע על הרבה ספקים שהפסיקו לעבוד אתם כי הם פשוט לא יכלו לעמוד בזה".

למה הם לא שילמו?

"פשוט כי לא היה להם כסף - ולא היה להם אכפת. הרי אף אחד לא יתבע את התעשייה הצבאית וידרוש שיפרקו אותה".

גם על התעשייה הצבאית אתה יכול לומר שהם תמיד משלמים בסוף?

"גם אם כן, כמו שאומרת הבדיחה הישנה, לפעמים עד שהתשלום היה מגיע החולה היה מת".

יהודה טלמון, נשיא לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל (להב), מגבה את תחושותיהם של בעלי העסקים הקטנים והעצמאים, ומציין כי אכן ההאטה במשק שחקה עוד יותר את מוסר התשלומים לספקים ונותני שירותים - הירוד גם כך בישראל.

"כשיש האטה הדבר הראשון שעושים הוא לפגוע בחוליה החלשה בשרשרת - אותם בעלי עסקים קטנים שלא יכולים לנהל משא ומתן חופשי ואמיתי מול העסקים הגדולים - ולכן דוחים להם את התשלומים", אומר טלמון.

לדבריו, "ככל שלבעל העסק הקטן משלמים מהר יותר, כך הוא זקוק פחות למימון ביניים. בנקים גובים ריבית גבוהה מאוד מבעלי עסקים קטנים בגלל הסיכון הגבוה יחסית שבהלוואה, ובכל זאת לא משתגעים לתת להם אשראי. כל הקלה בתנאי התשלום והאשראי מגדילה את יכולת השרידות של העסק, וכל החמרה מכבידה עליו. כשדוחים את התשלום מסתמכים יותר על הבנק, בעלי העסקים נאכלים בידי הריבית שהם משלמים לבנק במקרה הטוב, או לשוק האפור במקרה הפחות הטוב, ולעתים הסיפור הזה נגמר בהתמוטטות של העסק".

על אף ההרעה הכללית במצב, נרשמה לפני כחודש גם נקודת אור, אז הודיע משרד הביטחון כי ישלם בשיטת שוטף פלוס 30 לעסקים קטנים - ולא יעכב תשלומים מעבר לכך.

על מוסר התשלומים במגזר הפרטי קשה יותר לשלוט, אולם לדברי טלמון למדינה יש אינטרס ברור - לייסד תנאים שיאפשרו לבעלי העסקים הקטנים להתקיים, במיוחד בתקופות של האטה ומשבר. "לכאורה מדובר בשוק חופשי, אבל זה לא באמת שוק חופשי כשמול בנק גדול עומד ספק קטן, שזקוק לעבודה ולכסף. יש כאן יחסי כוחות לא מאוזנים. על המדינה לדאוג לעסקים הקטנים שלה. יש מקום להתערבות היכן שישנו כשל שוק", אומר טלמון.

"ככל שיש פחות עבודה כך החברות לחוצות יותר ודוחות עוד ועוד את התשלומים. מעבירים את זה הלאה מאחד לשני. זו שרשרת", אומר אפי עג'מי, העובד זה 33 שנה כפרילנסר בתחום הצילום לקולנוע ולטלוויזיה. "בתחום שלנו מקובלת שיטת שוטף פלוס 30, ורוב חברות ההפקה עומדות בזה בקושי. יש כאלה שצריך לרדוף אחריהם. בזמן שממתינים לכסף הפרילנסר, העצמאי ובעל העסק משלמים שכר דירה, חשמל, מים וטלפון - וכשאין כסף נכנסים למינוסים. אני לא רוצה להיות חלק מהשרשרת שבה מכים אותי ואז אני חייב להמשיך להכות. חייבים לשנות את הנורמות האלה, כי הן לא מוסריות ולא חברתיות".