אריה, 28, בעבר סוכן ביטוח, הגיש בתחילת השנה את מועמדותו לעבוד במחלקת ניירות ערך של אחד הבנקים הבינוניים. הוא נשלח לבחינה במכון פילת שנמשכה חצי יום. כעבור ימים אחדים קיבל הודעה מהבנק כי מועמדותו נדחתה.
"לא רציתי להסתפק בתשובה הלקונית", הוא אומר. "היה לי חשוב לדעת משהו על החוזקות ועל החולשות שלי, ומה הסיבה שבגללה לא קיבלתי את המשרה, כלומר מה לא בסדר אצלי. פניתי למכון המיון שסירב לתת לי את מבוקשי והסביר שהוא מחויב בעניין זה רק למעסיק ששלח אותי לבחינה, כאילו שהמכון הוא חלק בלתי נפרד מהמעסיק".
הבוררים
אריה לא לבד. במשך שנים ארוכות היה המבחן רכושם של מכוני המיון, כשמהמועמד נשללת הזכות לדעת מדוע נרשם כלא מתאים לתפקיד.
בפברואר האחרון פירסם רשם מאגרי הידע במשרד המשפטים, יורם הכהן, הנחיה חדשה ותקדימית המחייבת את מכוני המיון לפרט, ללא תשלום, בפני כל אחד מעשרות אלפי הנבחנים את הסיבות למידת ההתאמה שקבעו.
כך לא יימשך המצב המסורתי שבו מכוני המיון מעבירים למעסיק בלבד את פירוט הנימוקים, אך לא למועמד עצמו. רק במקרים חריגים הקבועים בחוק הגנת הפרטיות, כדי למנוע גרימת נזק חמור לבריאותו של הנבחן, המכון יוכל לסרב לחשוף את המידע ישירות בפני הנבחן.
הכהן קובע גם שמכון המיון אינו רשאי להשתמש במידע למטרות נוספות, למשל, מסירת תוכן חוות הדעת למעסיק פוטנציאלי אחר, אלא אם הנבחן הסכים לכך במפורש. הוא מוסיף שחובה על מכון המיון למחוק את המידע על המועמד, או להפוך אותו לאנונימי לחלוטין מיד כשהמידע אינו נחוץ עוד למימוש המטרה שלה הסכים המועמד - קבלתו לעבודה. מי שעמדה מאחורי החלטת הרשם היתה קבוצה של חברי כנסת בראשות שלי יחימוביץ' (העבודה) וחיים כץ (הליכוד).
באופן לא מפתיע, מכוני המיון נעמדו על רגליים אחוריות. ההנחיה הזו, הם יודעים, תגרום להם כאב ראש אדיר ובעיקר תעלה להם כסף. הרבה כסף.
באפריל 2012 התאחדו חמשת מכוני המיון הגדולים - אדם מילא, בגישה שונה, טופ-שיא, פילת וקינן שפי, יחד עם הסתדרות הפסיכולוגים, והגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לבטל את ההנחיה.
פסק הדין טרם התקבל, אך בהמלצת שופטת בית המשפט המחוזי, יהודית שיצר, מנסים הצדדים להגיע להסדר שיהיה מקובל על כולם. על פי הפשרה המסתמנת, המועמד יוכל לקבל לידיו סיכום לא מפורט מדי של הסיבות.
ההדיינות המשפטית יצרה מצב שבו בשלב זה ההנחיה לא בוטלה, אך היא אינה מיושמת בפועל.
"להעצים את מבקש העבודה"
"המועמדים הם הצד החלש ביחסי הכוחות בינם לבין המעסיק הפוטנציאלי ומכון המיון", מסביר הכהן את עמדתו. "אין להם ברירה אמיתית, אלא להסכים לביצוע המבדקים במכון המיון שאליו הפנה אותם המעסיק. פירסמתי את ההנחיה לאחר שגיליתי כשלים בהגנת הפרטיות של מועמדים. באמצעות ההנחיה, אנחנו מבקשים להעצים את מבקש העבודה הניצב מול המעסיק ומכון המיון ולתת לו את האפשרות לעמוד על זכויותיו החוקיות לקבל מידע הנוגע לו עצמו".
מכוני המיון חושבים, כמובן, אחרת. "הרשם לא הוסמך להוציא הנחיה כזו, הגולשת מהמסגרת של חוק הגנת הפרטיות ועוסקת בכלל בהגנה על עובדים ומועמדים לעבודה ואפילו ביצירת זכויות חדשות לאנשים אלה, בלי שהוסמך לכך", הם טוענים. "החוק או הפסיקה המשפטית לא רק שלא מחייבים מעסיק לחשוף בפני מועמד לעבודה מהו המידע שעל פיו התקבלה ההחלטה, אלא שהמעסיק אפילו אינו חייב להודיע למועמד אם לא התקבל. לפיכך, למועמד אין הזכות לקבל את המידע שהוא מבקש".
מכוני המיון טוענים שההנחיה פוגעת בחופש העיסוק שלהם, ראשית מכיוון שמעסיקים עלולים להפסיק את השימוש במבחני התאמה בשל הנורמות החדשות.
שנית, הקניית זכות העיון למועמדים בחוות הדעת אודותיהם תשפיע על הפסיכולוגים של המכונים בכתיבת דו"חות אלה. "קיים חשש שהפסיכולוגים יתנסחו בזהירות יתר כשיכתבו על מגרעות המועמדים, מתוך התחשבות באותם מועמדים שיקראו את הדו"ח, מה שיגרום להטיית הדו"ח וכתוצאה מכך - לפגיעה באיכות החלטותיהם של מנהלי משאבי האנוש". ראשי המכונים גם טוענים כי הם חסים על רגשות המועמדים שלא תמיד ידעו לקרוא את הדו"ח ועלולים להיפגע קשות.
לעתירת מכוני המיון הצטרפה הסתדרות הפסיכולוגים, שעם חבריה נמנים הפסיכולוגים התעסוקתיים שבמכונים. הסתדרות זו טוענת בין היתר לאפליה: "הרשם מכביד את ידו על מכוני המיון אך מתעלם מגורמים כמו גרפולוגים, מכוני פוליגרף, יועצים ארגוניים, מתווכים ומאמנים", הם אומרים. עוד נטען כי בין הפסיכולוגים לבין מכוני המיון או המעסיקים יש יחסי אמון שהחוק מכיר בהם. המעסיקים מעוניינים לשתף את הפסיכולוג בצורכיהם ובהעדפותיהם והרשם אינו רשאי לפלוש ליחסים אלה".
המכונים מעדיפים את החשאיות
תעשיית ההשמה נחלקת, בעקבות ההנחיה, למצדדים ומתנגדים. "בוא נאמר את האמת, אומרת יעל אוספובט, יועצת ארגונית וקריירה. "מכוני המיון הם שלוחה של המעסיקים ומשרתים את אינטרסיהם. הם אינם פועלים בחלל ריק. עבור המעסיקים המגייסים עובדים, די בעייתי לפתוח את הקלפים ולמסור את התוצאות המנומקות למועמד. מדוע? כי חלק משיקולי הקבלה של מועמד הם חסויים. יש מנהלים שאינם רוצים לקלוט עובד מסויים בגלל שהוא מדבר בצורה שמזכירה לי את סבתא שלי' או בגלל שהוא תזזיתי כמו חולה עצבים', או אפילו בגלל שלאותו מועמד יש ריח לא נעים מהפה, ויש מועמדים שהבחינה מגלה אצלם הפרעת קשב. הרי אי אפשר לומר למועמדים הללו את האמיתות האלה בפנים, כי אז הם יוכלו לטעון שלא התקבלו לעבודה בגלל אפליה".
מנגד, יורם שולטהייס, מנהל פורטל בתחום משאבי אנוש, טוען כי זכותו המלאה של מועמד במבחני מיון לעיין בכל הנימוקים הקשורים להחלטת המכון. "אפילו אדם שניגש לטסט בנהיגה, בעיקר אם הוא נכשל, רשאי לדעת מה עומד מאחורי תוצאות הבחינה, כדי שיידע איך לשפר את ביצועיו לקראת המבחן הבא ואם לערער על התוצאה".
התנגדות מכוני המיון לפרסום התוצאות המלאות של המבחנים נובעת, לדבריו, מטעמים אחרים לגמרי. "בטענה שהמועמדים אינם יכולים להבין את שפת הדו"ח יש הגיון חלקי מאוד. חוות הדעת מחזיקה עמוד או שניים. אם המועמד לא יבין את הנאמר בה, הוא יפנה לגורם מקצועי שיסביר לו אותה. המכונים חוששים מהעלויות הנוספות שלהם יידרשו אם הפסיכולוג יצטרך לתת הסבר מפורט, אף שלצורך מתן ההסבר נדרשים בסך הכל 15-20 דקות, בהשוואה ל-1,000 שקל שהמכונים גורפים עבור כל בחינה, 15 דקות אינן עלות גבוהה. המכונים מתנגדים כיוון שלא יוכלו למכור' שוב את הדו"ח החסוי למעסיק אחר, אבל זו בדיוק הסיבה לכך שהוא צריך להיות גלוי. חשיפה מלאה תחסוך עלויות לארגונים רבים, ותפגע ברווחי מבחני המיון.
"המכונים לא רוצים להציג את התוצאות המפורטות וגם המעסיקים אינם רוצים בכך", מודה מנהל לשעבר של אחד ממכוני המיון בגילוי לב. "יש פה ברית בלתי קדושה של שני הצדדים נגד צד ג', המועמד לעבודה. המכונים והמעסיקים חוששים שמועמד שנכשל בבחינה ולא התקבל לעבודה עקב כך, ירצה לברר מהן הסיבות המדויקות לפסילתו. מועמדים שנכשלו יפתחו רגשות שליליים כלפי המכונים ויתחילו לנהור לבתי המשפט כדי לערער על התוצאות. זה יכניס מהומה רבתי בענף, ועניין חוות הדעת עשוי להתגלות רק כקצה הקרחון. פתאום יגלו גם שיש מכונים המעסיקים פסיכולוגים לא מיומנים או יועצי קריירה חסרי ניסיון. המכונים מעדיפים להישאר תחת המסתורין האופף את תוצאות בחינות המיון, משל היו מסמכי השב"כ. הם חושבים שהמעטה הזה ירחיק מהם ביקורת, והם יודעים למה".
haim.bior@themarker.com