קרוב לחודש לאחר שקונגרס הסלולר העולמי בברצלונה הסתיים, יש מקום לבחון את המגמות שעלו מהמושבים המעניינים, שנערכו בזמן שהמוני המבקרים הסתובבו בין הביתנים וחיפשו את הלהיט התורן.
לאחר שנים שבהם הרגולטורים בעולם דנו בשאלה כיצד לקדם תחרות בשווקים הסלולריים וכיצד מייצרים הכנסות במציאות שבה חברות הסלולר הופכות להיות חברות ברזלים בלבד (כאלה שמוכרות רק זמן אוויר ומכשירים), כעת הם מתחילים להפנים שאם לא ידאגו לאקלים שיעודד את המפעילים להמשיך ולהשקיע, הם ישקיעו פחות ופחות, ובסופו של דבר הצרכן דווקא ייפגע.
להלן כמה תובנות שעלו מהמושבים שעסקו בעתיד הרגולציה וצרכי התעשייה הסלולרית.
- היחסים של המפעילים עם הרגולטורים, במדינות שונות, מתוחים בשל האקלים שמקשה עליהם להמשיך ולהשקיע. המפעילים משדרים מסר שלפיו כדי להמשיך לדאוג לרווחת הצרכנים צריך לחשוב גם על רווחתם הם, אחרת לא תהיה רווחת צרכנים.
- בשווקים מפותחים רואים שהכנסות המפעילים נעצרות, אבל מצד שני אין בנמצא פתרון שיאפשר להם להתמודד עם הגידול הנדרש בהשקעות בתשתיות בדור הרביעי.
- שחקני ערך מוסף, כמו WhatsApp, מפתחי אפליקציות, Viber וכדומה, נוגסים בעוגת הרווחים של המפעילות הסלולריות, שמצידן כאמור הופכות להיות חברות ברזלים בלבד, ולא משתתפות בהשקעות.
- הרגולטורים מצידם התעלמו עד עכשיו מהמפעילים ושיחקו רק במגרש התחרות. הם דאגו להורדת המחירים, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה הפשוטה שכולם "שכחו" שתעשיית הטלקום היא תעשייה עתירת השקעות.
השקעות הולכות וגדלות
התפיסה הישנה, שלפיה רק התחרות היא זו שתגביר את ההשקעות, מתחילה כנראה למצות את עצמה. עודף תחרות, מסתבר, טומן בחובו קשיים לא מועטים בעולם שבו המפעילים לא יכולים לממן מודלים כלכליים של צריכה הולכת וגוברת של דאטה, ללא עלייה מקבילה, ולו מתונה במחירים.
מסקנת ביניים היא שתופעת המיזוגים תלך ותגבר, או בין החברות או בין הרשתות (במצב שבו חברות שונות יפעלו על רשת אחת). מודלים של תשלום קבוע עבור צריכה כוללת הולכים ומתבררים כבעייתיים בעולם שבו הצרכן משתמש ביותר ויותר משאבי תדרים ואינטרנט סלולרי. כשהוצאות המפעילים על תעבורה אינטרנטית הולכות ומכפילות את עצמן מדי שנה, מישהו יהיה צריך לממן את זה בסופו של דבר.
הלך הרוח בתעשיית הסלולר הוא כזה: התעשייה מתפתחת, עושה שימוש ביותר תדרים ומספקת יותר תוכן, מה שמחייב השקעות הולכות וגדלות.
במילים אחרות, החזון של אפל והאייפון מדכא את התעשייה ופוגע במפעילים. יצרני המכשירים עושים עסקים מצוינים, חברות התוכן ומפתחי האפליקציות חווים רנסנס שאין כדוגמתו, בעוד המפעילים הסלולריים נאלצים להמשיך ולהשקיע כדי לספק את הביקושים ולהרחיב את ההשקעות בדור הרביעי מבלי שאפל, גוגל, או סמסונג ומשתתפות בהוצאות.
הגופים שהוזכרו לעיל גורפים את כל הקצפת בעוד שהתחרות לופתת את מפעילי הסלולר ומונעת מהם להעלות מחירים. התוצאה היא מגמה של האטה בהשקעות.
תוצאה נוספת היא שהמפעילים פשוט לא יוכלו לעמוד בביקושים לאינטרנט סלולרי. לא רק בגלל הקושי שלהם להגדיל הכנסות, אלא משום שיש בעיה קשה של מחסור בתדרים. כן, לא רק אצלנו אלא בכל העולם בעיית התדרים מקשה יותר ויותר על התעשייה, אלא שבעוד שבמדינות רבות בעולם הוקצו תדרים לדור רביעי, ישראל מפגרת מאחור.
איך מפעילי רשתות הדור הרביעי בעולם מנסים, בכל זאת, לפצות על אובדן הכנסות, ולממן את ההשקעות הנדרשות? דרך תוכניות תעריפים דיפרנציאליות. כלומר, לקוחות שירצו לקבל מהירות גבוהה יותר בגלישה בסלולר בטאבלט או במחשבים, ישלמו יותר. לקוחות שיסתפקו במהירות נמוכה, ישלמו פחות ויקבלו ביצועים נמוכים. דבר דומה מסתמן גם לגבי צריכת התוכן.
תמריצים לשימוש ב-WI-FI
ה-WI-FI, כפי שכבר התברר בקונגרס בשנה שעברה, הוא האמצעי האולטימטיבי של המפעילים להפחתת עומסים ברשתות. במקום לגלוש דרך הסלולר, המפעילים יעניקו תמריצים יותר ויותר גדולים על מנת שמשתמשים יעברו להשתמש ברשתות W-IFI.
זה אומר יותר ויותר נקודות חמות במקומות ציבוריים, קניונים וכדומה, ולא מן הנמנע שנראה גם סבסוד מודמים לבתים למי שיתחייב להשתמש בבית רק בגלישה דרך WI-FI.
מה כל זה אומר לגבינו? השיח המקצועי בנושאי תקשורת בין המפעילים לבין הרגולטורים הוא עלוב עד כדי מביש. משרד התקשורת מתקשה לקיים דיאלוג עם התעשייה. בדרכו הפופוליסטית, המשרד מקיים דיאלוג עם כותרות העיתונים בלבד.
אחרי שטיפלו בתחרות בסלולר, והמחירים ירדו, מישהו צריך לחשוב איך מקיימים כאן הסדרה צופה פני עתיד, שלוקחת בחשבון את קידום התחרות מצד אחד, אבל כזו שמשתפת פעולה עם התעשייה ומכירה בקשייה ולא רק הולכת נגדה.