סקורפיו של בני שטיינמץ לא משלימה עם החלטת השופט בעז אוקון כי עליה לפצות את יוסי לנגוצקי, בגין הנזק שנגרם לו כשפרשה בשנת 2008 מהשותפות שלהם בקידוח הגז "תמר".
פחות מיממה לפני המועד האחרון שבו צריכה הייתה חברת סקורפיו של שטיינמץ להעביר לידיו של לנגוצקי את הפיצוי בסך של כ-50 מיליון שקל שנקבע בפסק הבוררות של השופט אוקון, הגישה החברה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לביטול פסק הבוררות.
עם זאת, במקביל להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר התחייבה סקורפיו להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בגובה הפיצוי שנפסק כי עליה לשלם.
עיקר טענותיה של סקורפיו בבקשה לביטול פסק הבוררות הוא כי אוקון, שופט מחוזי לשעבר, התעלם בפסק הבוררות מטענה מרכזית של סקורפיו לפיה בעת החתימה על הסכם היסוד עם לנגוצקי הוסכם בין הצדדים שפיצוי בגין אובדן רווחים יינתן ללנגוצקי רק במקרה שבו סקורפיו תחדל להשקיע כספים במיזם, ולא במקרה שבו סקורפיו פורשת ממנו ללא שניתנת בידי לנגוצקי הזדמנות מספקת להביא משקיע חלופי (כפי שקרה).
לדברי סקורפיו, הבורר אוקון גם התעלם מעדותו של עו"ד רם כספי, שייצג את סקורפיו במשא ומתן הראשוני מול לנגוצקי, שתמכה בטענה שזו הייתה כוונת הצדדיםבעת החתימה על הסכם השותפות ביניהם, ולא נסתרה על ידי לנגוצקי.
באמצעות עו"ד גד טיכו ממשרד רם כספי כתבה סקורפיו בבקשתה כי ההתעלמות הזו של אוקון מהטענה ומעדות כספי הכתה אותה בתדהמה. "עם קבלת פסק הבוררות הוכתה סקורפיו בתדהמה. על אף שלכאורה מדובר בפסק בוררות מנומק ומבוסס המחזיק עשרות עמודים, הרי שלמקרא הפסק עולה כי נפל בו פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, עקב כך שהבורר לא הכריע באחד העניינים המרכזיים שעמדו להכרעתו, תוך התעלמות מהעדות שהובאה בפניו על ידי עו"ד רם כספי, שהיה פרקליטה של סקורפיו במשא ומתן שקדם לחתימת הסכם היסוד", נכתב בבקשה לביטול פסק הבוררות.
לטענת סקורפיו, "התעלמותו של הבורר הנכבד מטענה כה מרכזית של סקורפיו שומטת את הבסיס לפסיקת נזקי בגין אובדן הרווחים ומהווה מחדל אקוטי שהביא את הבורר לחייב את סקורפיו בפיצויי ציפייה של לנגוצקי".
בנוסף, טוענת סקורפיו כי אוקון לא הכריע ולכל הפחות לא נימק מה היה הסיכוי ההתחלתי של לנגוצקי למצוא מממן חלופי לפרויקט. זאת, כאשר הנזק לו עשויה סקורפיו להיות אחראית נובע מהפחתת סיכוי התחלתי זה וממילא על מנת לקבוע בכמה הופחת סיכוי זה יש לקבוע בראש ובראשונה מה היה שיעורו של סיכוי זה מלכתחילה. לדברי סקורפיו, גם מהטעם הזה, מן הדין לבטל את פסק הבוררות.
הפיצוי
ביולי האחרון, בתום הליך בוררות ארוך שנערך בשני שלבים פסק השופט המחוזי בדימוס בעז אוקון קבע כי סקורפיו תשלם ללנגוצקי פיצוי בסך כ-50 מיליון שקל בגין הנזק שגרמה לו כשפרשה בשנת 2008 מהשותפות שלהם בקידוח הגז "תמר" וגרמה לו לאובדן חלקו בפרויקט. זאת, זמן קצר לפני שבקידוח התגלו מרבצים של גז טבעי שערכם נאמד במיליארדי דולרים.
גובה הפיצוי שיקבל לנגוצקי משטיינמץ נקבע על-ידי השופט אוקון על בסיס הערכת הפגיעה של סקורפיו בסיכוי שהיה ללנגוצקי לגייס משקיע חלופי לקידוח הגז. בתום הליך בוררות שנמשך כשנה וחצי קבע השופט אוקון כי "סיכוייו של לנגוצקי למצוא משקיע חלופי לפרויקט אחרי פרישתו של שטיינמץ ממנו פחתו באופן ניכר, אמנם לא בשיעור המגיע ל-50%, אבל לא רחוק מדי ממנו".
לאור האמור, קבע אוקון כי לנגוצקי זכאי לפיצוי בסך 38.5 מיליון שקל נכון ל-31 בדצמבר 2011 (מועד הגשת התביעה). בצירוף מע"מ, הצמדה וריבית, הסכום מגיע היום לכ-50 מיליון שקל, כאמור.
"סכום הפיצוי מהווה הערכה מבוססת על שקלול הנתונים הבאים: שווי של 1% מערך המאגר ב-31 בדצמבר 2011, כשהוא מוגבל על-ידי הציפיות של הצדדים ומביא בחשבון את גובה הפגיעה בסיכוי למצוא משקיע חלופי שנע בין 40% ל-50%", הסביר אוקון בפסק הבוררות.
"סקורפיו הפרה את הסכם היסוד עם לנגוצקי למצוא מממן חלופי. היא איחרה במתן הודעת הפרישה, היא הכבידה על המגעים שניהל לנגוצקי באמצעות דרישה שלא כדין להחזר הוצאות עבר, והיא נמנעה מלקיים את הפרוצדורות הנדרשות במקרה של הפסקת מימון", כתב אוקון בפסק הבורר.
לדבריו, הפרת סקורפיו עלתה כדי התנערות בוטה מחובת שיתוף הפעולה עם לנגוצקי. ביטוי צרוף ומזוקק לשיקוליה האגואיסטיים ניתן למצוא בתגובה "לא מעניין אותי" כלפי המחויבות ההסכמית (אוקון מתכוון כאן לאמירה של שלומי הולנדר, דירקטור מטעמו של שטיינמץ, שבמהלך הליך הבוררות אמר כי לא עניינה אותו ההתחייבות ההסכמית של סקורפיו למצוא מממן חלופי ללנגוצקי. ח"מ).
לדברי אוקון, ההתנהגות הכוללת של סקורפיו יורדת אל שורש ההסכמות שהיו בין הצדדים. "הפרות אלה פגעו באינטרס המוגן של לנגוצקי והפחיתו באופן מוחשי את סיכוייו למצוא מממן חלופי. אנשי סקורפיו חפצו לשמור על אש קטנה את האופציה לחזור ולהשקיע בקידוח 'תמר'. הם לא שמו ליבם לכך שאותה אש קטנה שעליה הם שמו את התבשיל ההסכמי, מקדיחה את התבשיל וגורמת להתאיידות יכולתו של לנגוצקי לגייס משקיע אחר", כתב הבורר.
השפעת המשבר העולמי
עם זאת, אוקון ציין כי הסיכוי של לנגוצקי למצוא מממן חלופי אחרי פרישתה של סקורפיו לא היה גבוה. לכן, הוא קיבל את תביעתו באופן חלקי בלבד.
לדברי אוקון, תנאי העסקה המקוריים וכן התנאים הכלכליים ששררו במשק במועד שבו היא הוצעה השפיעו לרעה על הסיכוי של לנגוצקי למצוא משקיע חלופי.
באשר לתנאי העסקה הבעייתיים מבחינת משקיע חדש כתב אוקון: "לפי העסקה המוצעת היה על המממן לשאת בחלקה של השותפות המוגבלת בעלויות המיזם. כלומר, ב-5% מההוצאות. עוד היה עליו לשלם ללנגוצקי 350 אלף דולר במקרה של תגלית. סקורפיו 'הגניבה' תנאי נוסף לאותה עסקה על-ידי דרישה לחייב את המשקיע (החדש) להחזיר לה את הוצאות העבר שלה, עוד לפני שיופקו רווחים מהתגלית".
באשר למצב הכלכלי הבעייתי ששרר במשק באותה עת וגם הוא הפחית מסיכוייו של לנגוצקי למצוא משקיע חלופי, נכתב בפסק הבוררות כי "פגיעתו של המשבר הכלכלי העולמי הייתה ניכרת. המשבר היה הזרז לפרישתה של סקורפיו, והוא הפך את הצעת לנגוצקי לאטרקטיבית פחות בעיני המממנים הפוטנציאליים, גם בשל מצוקת האשראי".
אוקון גם דחה במסגרת פסק הבוררות את טענת סקורפיו כי לנגוצקי יכול היה להיכנס לעסקה חלופית.
לקריאה נוספת:
בני שטיינמץ יפצה הגיאולוג שגילה הגז בתמר
הגיאולוג שגילה את מאגר תמר ידרוש 120 מיליון דולר