לאחר בוררות שנמשכה שנתיים, זוכה הגיאולוג יוסי לנגוצקי להכרה רשמית בזכויותיו בתגלית הגז הטבעי תמר: ל-TheMarker נודע כי השופט (בדימוס) בועז אוקון, קבע אתמול כי איש העסקים בני שטיינמץ אחראי לאיבוד זכויותיו של לנגוצקי בתגלית - ויחוייב לפצותו. לפי הערכות, ידרוש לנגוצקי סכום של 120 מיליון דולר - שווה ערך לאחזקה של 1% במניות הפרויקט, שבו החזיק ערב הקידוח.
בפסק בורררות לאורך 145 עמודים קבע הבורר כי קבוצת סקורפיו של שטיינמץ הפרה את הסיכום עם לנגוצקי, ותחוייב לפצותו. בין הצדדים ייפתח לפי הערכות משא ומתן על גובה סכום הפיצוי.
לנגוצקי ושטיינמץ החזיקו בשותפות מוגבלת (STX), שבבעלותה היו 5% מזכויות הקידוחים תמר ודלית שאותם יזם לנגוצקי, ואולם שטיינמץ פרש מקבוצת השותפות בקידוחים חודשיים לפני שאלה החלו, ולנגוצקי - שלא הספיק למצוא משקיע אחר - איבד את זכויותיו בהם.
לנגוצקי ושטיינמץ ניהלו בעבר מגעים חשאים בהליך גישור, במטרה להגיע לפשרה. ואולם מגעים אלה עלו על שרטון, והשניים פנו לבוררות. לנגוצקי יוצג בבוררות בידי ד"ר יוסי שגב ועו"ד תומר שקרצי ממשרד ד"ר י. שגב ושות', בעוד שטיינמץ מיוצג בידי עו"ד אלדד יניב.
בראיון שנתן לנגוצקי ל-TheMarker לאחר שהתגלה הגז בתמר, אמר: "צר לי שבני שטיינמץ החליט ברגע האחרון שלא להמשיך בפרויקט. היתה בינינו שותפות שבה הוא היה האחראי למימון. אמתין לתוצאות הסופיות של הקידוח, ואז אפעל בעצת יועצי המשפטיים". לנגוצקי טען כי בשל הודעתו המאוחרת לכאורה של שטיינמץ על פרישתו, לא היה לו די זמן לאתר משקיע חלופי, וכך נותר מחוץ לפרויקט שיזם בעצמו. בקבוצת סקורפיו הכחישו את הטענות.
פרש ברגע האחרון
ב-1998 פנתה ישראמקו, השותפה הישראלית הגדולה (28.75%) בקידוחים, אל לנגוצקי, בבקשה לאתר לה שותף אסטרטגי בעל שם לחיפושי נפט וגז בים התיכון. בתום שנת חיפושים, הצליח לנגוצקי לשכנע את ענקית האנרגיה בריטיש גז (לימים BG), שהשיגה באותה עת דריסת רגל בשדות הגז הטבעי של מצרים, כי פוטנציאל למציאת גז קיים גם בחופי ישראל. BG נעתרה לפנייתו של לנגוצקי, והותירה לו אופציה ל-5% מהזכויות בתגליות.
לנגוצקי ייסד שותפות מוגבלת (STX) יחד עם שטיינמץ, במסגרתה סוכם כי שטיינמץ יעמיד את חלקם במימון החיפושים וההפקה, ובמקרה של תגלית, יזכה ל-80% מהרווחים, וביתרה יזכה לנגוצקי.
במשך השנים עברה מפת הבעלים בקידוחים שינויים רבים, כאשר באפריל 2005 הודיעה גם BG על עזיבת הקידוח. זאת על רקע אחזקותיה (60%) בקידוח Gaza Marine שמול חופי עזה, שהתגלה ב-2002. לנגוצקי יצא אז שוב לחיפושים אחר שותף חלופי, והציע את הפרויקט למנכ"ל דלק אנרגיה ואבנר חיפושי נפט, גדעון תדמור, ששנה מאוחר יותר גייס גם את שותפתו לקידוחי ים-תטיס - נובל אנרג'י האמריקאית, שנהפכה למפעילת הקידוחים.
לאחר כמה דחיות נקבע מועד התחלת הקידוחים לנובמבר 2008. ואולם בספטמבר אותה שנה החליט שטיינמץ לפרוש מהקונסורציום לביצוע הקידוח. זאת, אף שהשקיע עד אז בפרויקט כ-2.5 מיליון דולר. STX אמורה היתה להזרים עד סוף נובמבר 2.25 מיליון דולר נוספים עבור מימון תחילת עבודות הקידוח, כך שלרשות לנגוצקי עמדו חודשיים בלבד לאיתור משקיע חדש - משימה שלא עלתה בידו. לאחר שחלף המועד האחרון להעמדת הכספים, חולקו הזכויות בשיעור 5% שהחזיקה STX בין יתר השותפות לקונסורציום - נובל, דלק קידוחים ואבנר, ישראמקו ודורגז - לפי שיעור אחזקתן היחסי.
על שטיינמץ עברה שנה סוערת בעסקיו הציבוריים. ב-2009 הוא מחק מהמסחר את חברת בייטמן הנדסה שבשליטתו, ולפני כחודשיים מחק בלונדון גם את החברה האחות בייטמן-ליטווין, לפי שווי נמוך משמעותית מזה שבו הונפקה רק ב-2006. כמו כן, בימים האחרונים מנהל שטיינמץ מגעים להסדר לפריסת חובותיה של חברה נוספת בבעלותו המלאה, סקורפיו נדל"ן, מול בנק הפועלים ומחזיקי אג"ח בהיקף של כמיליארד שקל.
מקבוצת שטיינמץ מסרו בעבר: "החלטתנו לפרוש מהפרויקט התקבלה לאור ההזדמנויות הגדולות שנפתחו בשוק, ובחירתנו להתמקד בפרויקטים שבהם יש לנו אחזקה משמעותית - אחזקת הקבוצה בפרויקט היתה 5% בלבד".