1. טייקון חדש נולד: מוטי בן-משה. עדיין בחיתולים, עוד לא מכיר את התסבוכות ואת עיוותי המשק, אבל הפירמידה הכי גדולה, הכי מסובכת והכי מתוסבכת עוברת לשליטתו וניהולו.
עוד בנושא:
דנקנר הרים ידיים: משך את הבקשה לעיכוב ביצוע
בן משה: ניהלו מסע לחצים שאצרף את דנקנר לקבוצה
מקורות המימון אושרו: אי.די.בי תועבר מידי נוחי דנקנר
מהיום חובת ההוכחה בכל הנוגע לעתיד אי.די.בי ( 240.7 ) מוטלת עליו - גם כי היה ונותר איש לא מוכר, סוג של תעלומה, גם כי היה ל"פנים" של עסקה שחשפה את מערומיו של "סלב" העסקים הכי גדול שהיה כאן בעשור האחרון, נוחי דנקנר, והרחיקה אותו ואת חבריו הכי מחוברים והכי מתוחכמים מסיר הבשר הציבורי.
2. בן-משה הוא האיש שיזכה בהילולים והוא יהיה זה שיאכל את המרורים, אף שיש לו שותף שווה בשליטה - אדוארדו אלשטיין. אלא שהשותף לא חי כאן, והוא גם הרחיק את עצמו, בין אם במכוון ובין אם לאו, מהזרקורים של עסקת הרכישה והשאיר את בן-משה להיצרב לבד. אלשטיין ועסקיו מוכרים יותר, הוא לא נדרש לבדיקה מיוחדת וחדשנית של רשות ניירות ערך והכנ"ר על-פי הוראת בית המשפט. הוא אחד מאנשי העסקים (נדל"ן, חקלאות ועוד) הגדולים בארגנטינה ומעשירי דרום אמריקה.
החברה המרכזית בעולם שבשליטתו, IRSA, נסחרת בבורסת ניו-יורק ובואנוס איירס. בן-משה הוא הפרצוף החדש בעיר. הוא כל מה שנוחי דנקנר, המלך המוכתר של העשור הקודם, לא היה. לא מחובר מדי, לא מקורב מדי, לא מרעיף תמורות כבדות מדי, לא כחול עיניים ולא יהיר. בטח לא בינתיים.
3. בן-משה מדבר במילים הנכונות ובמונחים שאנשים רוצים ומשתוקקים לשמוע. עם זאת, הוא מגיע לשוק ישראלי חשדן, ספקן, ציני שמלקק את פצעיו בתספורות של עשרות מיליארדים, כספים גדולים שעברו בין חברים וניהול אינטרסנטי שמצץ את כספי הציבור. לכן ככל שהציפיות ממנו ענקיות, כך הסובלנות והסבלנות אליו מזעריות. ככל שהציבור הרחב, מחזיקי האג"ח (שהעזו לקבל את ההחלטה לשמוט את החברה ממי שכשל בניהולה), מתפלל להצלחת המהלך החדשני והנועז הזה, כך יש סיכוי רב שקבוצת המיעוט של "אצולת" הממון שעוד שורדת, אף שתשתדל לקרב אותו לאירועיה (אחרי הכול, בן-משה מוכן לקנות מאנשיה עוד כמה דברים...) תנסה בשקט, באמצעות שליחים, לשים לו רגל.
4. הנה כמה התחייבויות-הבטחות של בן-משה, כפי שעלו בראיון שנתן ל"גלובס" ב-19.12.2013, אחרי שבית המשפט הורה על העברת שליטה מותנית בבדיקה. עכשיו זמן המימוש.
■ "העובדה שאנחנו הדיסקאונטר הגדול באירופה ומחוללי תחרות בכל ענף בשוק שאנחנו פועלים בו, תשפיע משמעותית גם על הצרכן הישראלי. אין לי בכלל ספק בזה".
■ "אני לא מחפש תפקידים, אני בא לעבוד. אחד מהשינויים שאני מתכוון להנחיל בתור התחלה זה למשוך שכר של שקל אחד".
■ על התגמול למנהלי אי.די.בי, לעומת התגמול בימי דנקנר: "המערכת לא תהיה סתם יותר צנועה אלא הרבה יותר צנועה... ובכל הצניעות לא יזיק גם לאחרים ללמוד לנהוג קצת יותר צניעות בחיים".
■ "אני מודיע חד-משמעית: אני לא מתכוון לבצע עסקאות בעלי עניין".
■ " אינני משקיע פיננסי, אני משקיע ריאלי".
■ "לא נכנסתי לחברה כדי למכור נכסים... אני חושב שבכלל ביטוח יש פוטנציאל אדיר, שזו טעות למכור את החברה, אבל הסכמים צריך לכבד, ואם עסקת המכירה שבישל נוחי דנקנר תחת לחץ לא תצא אל הפועל - ממש לא אצטער".
■ "עדיין לא התחלתי להבטיח, חוץ מזה שאני מהמקיימים... הוכחתי את זה חד משמעית".
5. יו"ר רשות ניירות ערך והכנ"ר "לא התרטבו". לא העזו ולא חתמו על כשרות או על אי-כשרות. תירוצים היו בשפע: לא היה זמן, לא הייתה אפשרות, חג המולד, ירד שלג והיה קר. ואם היו מקבלים חצי שנה או שנה, היו מחליטים אם כן או לא? נראה שלא.
6. די. נגמר. לך הביתה, דנקנר. לא רוצים אותך עוד בחברה. לא אותך, לא את מי שמקיף אותך ולא את המלחמה שלך. תיפרד, כי גם ככה זה כבר עלוב במיוחד. ספין אחרי ספין, שמועה אחר שמועה, עוד השמצה, עוד תירוץ. אפילו התחכומים המשפטיים נסתמים כבר. תמיד תוכל למצוא עוד יועץ-עורך דין-רואה חשבון-מעריך-חוקר פרטי שימרחו, לפקודתך, טקסט שמתרוצץ בין הטיפות, משמיץ, מחשיד אבל לא אומר כלום. תמיד יהיה עוד משרד עורכי דין שימצא דרך לסחוב עוד קצת - עוד ערעור, עוד דחייה - ובדרך להרוויח עוד הרבה.
לך עם שארית הכבוד שעוד נותרה לך, תפסיק להתעלק על האנונימיות של בן-משה. מה לעשות, הוא לא ממשפחת מיוחסים, הוא נאלץ למצוא דרך לעשות כסף לא בתוך ולא בעזרת המילייה הפיננסי שלך, החברים שלך, מנהלי הבנקים והגופים המוסדיים שהוזמנו לאירועים המשפחתיים שלך. בן-משה, כמו יזמים רבים אחרים, נאלץ להרחיק לקור הגרמני כדי לפרוץ. ככה זה פה, אבל לא עוד. אולי. לך, תן לנו סיכוי להתחיל להבריא מכמה מהחוליים.
אגב, מי משלם היום את עלות ההיאחזות שלך בחברה פושטת-הרגל שאתה משאיר? אלכסנדר גרנובסקי? האם הוא מוכן להתפשט כמו בן-משה?