"היום הכול צריך להיות פופוליסטי", פלט ראש רשות הגז היוצא שוקי שטרן בתחילת השיחה. על אמירה כזאת מפיו של סיביל סרבנט זהיר כמו שטרן אי אפשר לעבור בשתיקה.
- למה כוונתך?
"היום קשה יותר למקבלי ההחלטות לעשות את הדברים הנכונים בגלל לחצים פופוליסטיים, שלא תמיד הם במקומם".
- תוכל להיות ספציפי יותר?
"למשל בתכנון מערכות תשתית. יותר מזה אני לא מוכן לומר".
"יהיה עצוב אם וודסייד לא יבואו"
באחרונה סיים שוקי שטרן את תפקידו כראש רשות הגז במשרד התשתיות הלאומיות. מי שהקים את הרשות וריכז את נושא הגז הטבעי מראשיתו צפה כיצד התחום שלו הופך מנושא שולי וזניח לעניין מרכזי בסדר היום הציבורי. הדיון, שמובילים בעיקר חברי הכנסת שלי יחימוביץ' מהעבודה ודב חנין מחד"ש, עוסק כרגע בשאלה אם המדינה צריכה להתערב במחירי הגז וברווחיות של יזמי הגז.
- האם לדעתך יצחק תשובה ושותפיו מרוויחים יותר מדי?
"הרווחיות שלהם איננה חורגת מהמקובל בענף בעולם. נכון שהתשואה שלהם גבוהה, אבל מולה צריך להביא בחשבון את הסיכונים שהם לוקחים בחיפושים, בהקמה ובהפעלה - אלה סיכונים שמחייבים תשואה גבוהה יותר להון מאשר השקעה בתשתית שיש לה ביטחון רגולטיבי כמו מתקן התפלה או מערך ייצור חשמל".
הקריאות האחרונות בכנסת להטיל פיקוח על מחירי הגז אינן מחדשות דבר לשטרן, שכבר ב-2011 סבר שיש לשקול הטלת פיקוח. היום הוא נשמע מסויג יותר. "הבעיה היא שהמפקח לא תמיד יודע לזהות את נקודת שיווי המשקל שלפיה אפשר לקבוע מהו המחיר הנכון לגז", הוא אומר. "אם המחיר גבוה מדי אז לא הרווחנו שום דבר ואם הוא מתחת לנקודת שיווי המשקל זה ימנע כניסת מתחרים לשוק וימנע את פיתוח השוק - וזה מה שהכי חשוב. אנחנו צריכים עוד המון גז, אספקה בהיקף גדול עד פי שלושה ממה שיש לנו היום".
- כלומר, פיקוח יכול להנציח את המונופול של תשובה?
"זו אפשרות סבירה. עצם העובדה שהממשלה שוקלת פיקוח יוצר חוסר ודאות שעלול להרתיע כניסת מתחרים חדשים. הדרך שבה בחר הממונה על ההגבלים העסקיים - מכירת מאגרים קטנים למתחרים - היא דרך שיכולה להשיג את המטרה בצורה טובה יותר".
לפני שבועיים העניק משרד התשתיות הלאומיות שטר חזקה ליזמים בלווייתן שמעגן את הזכויות והחובות שלהם כלפי המדינה ב-30 השנים הקרובות. לשטרן, שלא היה מעורב במו"מ, יש הסתייגות אחת מנוסח השטר. "חשבתי שצריך לחייב את היזמים לחבר את לוויתן לחוף בצנרת שתהיה בעלת קיבולת גבוהה יותר", הוא מגלה, "היינו רוצים שתהיה לנו קיבולת של עד 2 מיליון קוב לשעה, ובחזקה הם התחייבו ל-1.450 מיליון ופיתוח נוסף בהתאם לכדאיות כלכלית. בשנים הקרובות לא נרגיש בהבדל, אבל השאלה היא אם אחר כך זה יפגע בנו. אני מבין שזה המרב שהיה אפשר להשיג".
- מה חשבת על האיום של היזמים שלא לפתח את לוויתן אם לא יאשרו להם לייצא גז? זה היה ספין?
"אפשר לממן את פיתוח המאגר גם ללא ייצוא, אבל לא מחר בבוקר. נדרש זמן עד שהגידול בביקוש המקומי היה מצדיק את ההשקעה הכלכלית הגדולה בפיתוח המאגר".
- ועל הטענה ההפוכה של מתנגדי הייצוא, שאמרו שהמדינה תשמח לקבל חזרה את לוויתן אם תשובה לא רוצה אותו?
"להערכתי, לא היו קופצים על המאגר בדיוק מהסיבה שעדיין אין מספיק ביקוש מקומי לגז. יש גם בעיה משפטית מאוד לא פשוטה בהעברת נכס מידי יזם שכבר השקיע בו כמיליארד דולר. אותם יזמים, אגב, השקיעו בתמר בשיא המשבר הפיננסי ומצאו גז ומאז כולם רוצים לקחת להם. אנחנו צריכים אותם, וגם גורמים נוספים בעלי יכולות טכנולוגיות ופיננסיות גדולות. אם לא יהיו לנו שלושה מערכי אספקה עצמאיים של גז ויתירות - המערכת עלולה לקרוס. אם מישהו חושב שהממשלה יכולה לעשות זאת בעצמה הוא לא מבין על מה הוא סח. כמה אנשים יש כאן שהקימו מערכת הפקה של גז טבעי ומוכנים לעבוד בשירות הממשלתי? אנחנו צריכים לפחות עוד חברה גדולה רצינית ממדינה מערבית שיש לה ניסיון וידע וגם יכולת פיננסית, שיכולה לבצע חיפושים בשדות נוספים ויהיה לה בסיס פה".
- כלומר, אנחנו צריכים את וודסייד?
"יהיה עצוב אם הם לא יבואו לכאן. לא כל שני וחמישי מגיעה חברה בסדר גודל כזה למדינת ישראל".
"אף אחד לא חזה את עניין מובארק"
שטרן (64) פרש בסוף 2013 ממשרד התשתיות, בתום שתי קדנציות בתפקיד ראש רשות הגז ואחרי 25 שנה בשירות הציבורי. שטרן, כלכלן בהשכלתו, הגיע אל תחום הגז הטבעי בסוף שנות ה-90, כששימש מנהל מינהל תכנון וכלכלה במשרד התשתיות הלאומיות. בשנת 2000 הוקם במשרד התשתיות הלאומיות מינהל הגז הטבעי ושטרן נבחר לעמוד בראשו. כעבור שלוש שנים, הפך מינהל הגז לרשות, ושטרן שוב נבחר לעמוד בראשו בהמלצת השר אז יוסף פריצקי. במהלך הקדנציה הארוכה שלו כאחראי על תחום הגז התחלפו 12 שרי אנרגיה ותשתיות לאומיות, ושטרן הצליח לשמור על יחסים תקינים עם כולם, למעט בנימין בן-אליעזר שסירב להאריך את כהונתו ואיים להכניס אותו לאוהל סיירים עם מנכ"ל נתג"ז דני ורדי, כיוון שלא קידם את הקמת הצנרת היבשתית בקצב מהיר מספיק. השר הנוכחי, סילבן שלום, בחר להיפרד משטרן במלים חמות בישיבת ועדת הכלכלה בכנסת וזקף לזכותו בין היתר את "הבאת כל הגז לישראל".
- אתה מרגיש שהמחמאות הגיעו לך?
"אני חושב שרשות הגז עשתה עבודה מצוינת והצליחה לפתח מערכת גדולה בהשקעה ממשלתית נמוכה, בשיתוף פעולה של גורמי ממשל אחרים כמו מינהל התכנון במשרד הפנים והאוצר. הצלחנו קודם כול בזכות האנשים, 15-20 איש בסך הכול, שמאוד אכפת להם ומתוגמלים לא הכי-הכי, ושנית בזכות הסמכויות הרחבות שהרשות קיבלה בחוק משק הגז. היום, אגב, אי אפשר היה להעביר חוק כזה, בגלל לחצים פופוליסטיים על נבחרי הציבור".
לצד המחמאות נמתחה על רשות הגז גם ביקורת. ב-2010 המליצה הרשות לאשר ליזמי תמר לחבר את המאגר לחוף בצנרת שאיננה מסוגלת לספק לבדה את מלוא הביקוש לגז טבעי במשק. הבעיה התגלתה רק שנה מאוחר יותר, כשהופסקה אספקת הגז ממצרים. התוצאה: ללא חיבור מאגר נוסף עלול המשק לסבול ממחסור בגז בשעות שיא הביקוש לחשמל כבר בקיץ הקרוב.
"אף אחד לא חזה את העניין הזה עם מובארק", אומר שטרן, "אם כבר, אז מגיע לשאול צמח (מנכ"ל משרד התשתיות לשעבר) ולי צל"ש על זה שלא אפשרנו להפריע לפיתוח של תמר. נעשה כאן דבר מאד חריג. בגלל הדחיפות הגדולה בחיבור תמר, לחצנו על היזמים לפתח את המאגר עוד לפני שהיו להם הסכמים למכירת הגז. אם היינו רוצים ללכת לפתרון מצוין ולא רק לפתרון טוב - היינו עלולים לפגוע בכל הפרויקט הזה. אני מזכיר שגם הקמנו מתקן שמאפשר לייבא גז טבעי נוזלי כשהשלמה".
מאז 2010 מנסה המדינה לקדם נקודת כניסה נוספת לגז, שמגיע כיום לחוף דרך מערכת הזרמה יחידה. התוכניות מתקדמות בעצלתיים על רקע התנגדות עזה של התושבים שמנסים לקדם חלופה של מתקנים ימיים. שטרן, אגב, הרגיש על בשרו את ההתנגדות כשספג מטח ביצים ממתנגדי המתקן בעת סיור באזור חוף דור במאי 2010.
- ההתקדמות הטכנולוגית שיפרה מאוד את אמינות מתקני הקבלה הימיים לגז, אז אולי המאבק של התושבים נגד מתקן יבשתי הוא מוצדק?
"אם משק האנרגיה הולך להתבסס על שימוש בגז טבעי לחשמל בהיקפים של עד 70%, חובה שיהיו מתקנים יבשתיים. כל בעלי המקצוע שמבינים בנושא המליצו בצורה מאוד ברורה שלמדינה יהיו לפחות שני מתקנים ביבשה, כי יש להם יתרונות באמינות האספקה. חייבים להמשיך לקדם תשתיות של גז טבעי ורצוי לעשות את זה לפני שיתעורר מחסור בגז כי המחיר של מחסור בתשתיות בגז הוא גבוה ואין סיבה שהצרכן הישראלי ישלם אותו".
מי יחליף את שוקי שטרן כראש רשות הגז?
שלושה חודשים חלפו מאז פרש שוקי שטרן מתפקידו, אך למרות שמועד פרישתו היה ידוע זמן רב מראש, ההליכים לבחירת מחליף עדיין בראשיתם.
ל"גלובס" נודע כי כ-30 איש הגישו את מועמדותם במסגרת המכרז על תפקיד ראש רשות הגז, לעומת כ-60 איש שניגשו למכרז בפעם הקודמת. בין המתמודדים מנכ"ל חברת הייעוץ הלוי דוויק ארנון רונד. כמו כן מתמודדים במכרז לפחות שלושה מעובדי רשות הגז ובהם הכלכלן הראשי קונסטנטין בלוז, המהנדס הראשי יוסף יורובובסקי וראש תחום מקרקעין ורישוי עמי פיינשטיין. מתמודדת נוספת ממשרד התשתיות הלאומיות היא נופיה בכר, מנהלת מינהל תכנון וכלכלה.
אחד השמות המסקרנים שהועלו הוא עו"ד חזי קוגלר, שהיה מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות בתקופתו של בנימין בן-אליעזר. קוגלר, שהתעמת במהלך כהונתו כמנכ"ל עם שוקי שטרן, לא הכחיש כי הוא מתמודד במכרז.
התקדים ההודי: תגלית, טייקון, פופוליזם ומסקנה עגומה
מאבק ציבורי מול מונופול השולט במאגרי הגז איננו חידוש ישראלי: באחד מגיליונותיו האחרונים הביא השבועון הבריטי "אקונומיסט" את סיפור משק הגז בהודו והיו בו לקחים שיכולים להיות רלוונטיים מאוד לישראל.
ב-2002 התגלה במרחק 30 ק"מ מחופה המזרחי של הודו מאגר גז גדול, שהוכתר מיד בתואר תגלית הגז הגדולה ביותר בעולם לאותה שנה. גודלו הוערך ב-10 טריליון רגל מעוקבת (TCF), כגודלו של מאגר תמר הישראלי.
את המאגר גילתה Reliance, מקבוצות העסקים הגדולות בהודו שהוקמה ונשלטה על ידי משפחת אמבני, הידועה בקשריה הפוליטיים הענפים. אבי המשפחה, שהאמין כל השנים שגם בהודו יש נפט וגז, רכש 16 רישיונות חיפושים. חברות נוספות ביצעו חיפושים אך מאז התגלית ב-2002 לא התגלה במימי הודו מאגר גדול נוסף.
בשנים הראשונות לאחר גילוי המאגר שררה אופוריה בציבור ובתקשורת, אך מצב הרוח השתנה כשקצב הפקת הגז מהמאגר החל לרדת. כיום מפיק המאגר 80% פחות מכפי שהפיק בתחילה, ובמקביל חתכו היזמים את היקף הרזרבות במאגר מ-10 ל-3 TCF בלבד.
את הביקורת הציבורית על משפחת אמבני מוביל מנהיג מפלגה הלוחמת בשחיתות הטוען כי מדובר בהונאת ענק. לטענותיו מצטרפים גורמי ממשל שונים הסבורים שהחברה ניפחה במתכוון את הוצאותיה כדי לדחות את תשלום חלקה של המדינה בהכנסות מהגז. בשל היעדר תחרות מול ספקים אחרים, הטיל השלטון ההודי פיקוח על מחיר הגז. המחיר עמד עד לאחרונה על 4.20 דולרים ליחידת חום, אך בחודש שעבר הוכנסה לשימוש נוסחה חדשה המצמידה את המחיר למדדים בינלאומיים. בעקבותיה קפץ המחיר המפוקח ל-8 דולרים. תיאוריית קונספירציה רווחת גורסת כי משפחת אמבני צמצמה במתכוון את קצב ההפקה ואת אומדן גודל המאגר בהמתנה להכפלת המחיר המפוקח. כהוכחה לכך מביאים תומכי התיאוריה מחיר אסטרונומי - 7.2 מיליארד דולר - שהסכימה חברת BP הבריטית לשלם למשפחת אמבני תמורת נתח של 30% במאגר וברישיונות הנוספים. בקרוב צפויה התאוששות מפליאה בקצב ההפקה ובתגליות, מזהירים הקונספירטורים.
לדעת "אקונומיסט" תיאורית הקונספריציה מופרכת. הפרויקט פשוט כושל מבחינה כלכלית ומהווה "דוגמה להשמדת ערך". ב"אקונומיסט" סבורים שניתן להפיק מהפרשה העגומה שני לקחים. האחד: "המכשול העיקרי לפיתוח שדות גז איננו הגיאולוגיה אלא הפוליטיקה והרגולציה, שהביאו לכך שמספר אסדות הקידוח במימי הודו צנח מ-13 ל-3". הלקח השני, קובע "אקונומיסט", הוא קשריה הפוליטיים של משפחת אמבאני שהפכו מנכס לנטל באווירה הנוכחית בהודו של אקטיביזם נגד עסקים. "רילאיינס יושבת על מאגר אחד ענק אבל לא של גז אלא של חוסר אמון", טוען המגזין הבריטי היוקרתי.