מדוע מסרב משרד האוצר לספק מידע לציבור?

המדינה מתקשרת עם גופים שונים בכדי לבצע בפועל את המדיניות שלה, בכדי לקבל והלעניק שירותים. זו פעולה הגיונית - איפה עובר הגבול, זו כבר שאלה של אידאולוגיה. לאחרונה עברה החלטת ממשלה שקבעה, שהתקשרויות בין המדינה לגופים פרטיים חייבות בפרסום. ולא סתם פרסום, אלא פרסום יזום מצד הרשות יוזמה חשובה שיצאה תחת ידי משרד המשפטים וטוב שכך.

כאמור, זה טוב ויפה, אבל מה לגבי התקשרויות של המדינה עם ספקים? כן ספקים, כל ההתקשרויות הקטנות האלה (לכאורה). כמה זה עולה לנו? עם מי מתקשרים? בנוגע למה? איך בדיוק מתחלקים המיליונים האלה? השאלות האלה הטרידו את הסדנא לידע ציבורי, ארגון חשוב שעוסק בהנגשת מידע, אבל הם לא הצליחו להגיע למידע ולכן הם פנו אלינו. אנחנו מצידנו הגשנו בקשת חופש מידע למשרד האוצר, שמבקש לקבל פירוט אודות כל ההתקשרויות של משרדי הממשלה עם ספקים בסכום מעל 50,000 ש"ח. הרעיון: התנועה לחופש המידע תוציא את המידע, הסדנא לידע ציבורי תנגיש אותו כך שכל אחד ואחת גם יוכל להבין אותו. תוכנית נהדרת.

התנועה לחופש המידע מגישה עשרות בקשות חופש מידע בשנה. פעמים רבות, עוד לפני הגשת הבקשה, אנחנו יודעים אם הבקשה שלנו עתידה "לאתגר" את המערכת או, שמדובר בבקשה פשוטה לכאורה. במקרה של הבקשה הזו קשה היה לחשוב על סיבה כלשהי, שבגינה יסרב המשרד למסור את המידע. בטחון המדינה? פגיעה ביחסי החוץ? אין פה. הקצאת משאבים בלתי סבירה? הרי הכל ממוחשב מדובר בכמה לחיצות כפתור. לא. ההנחה הסבירה היא, שאין מניעה מהותית או טכנית למסור את המידע.

בקשת חופש המידע הזו נמסרה למשרד האוצר לפני יותר מ-9 חודשים. מאז ועד היום, המשרד לא מצא לנכון להשיב לה. נזכיר, על רשות להשיב לבקשה תוך 30 יום ובמקרים מסוימים ותוך מתן הודעה על כך למבקש, היא יכולה להאריך את מועד מתן התשובה. לא זה המקרה. המשרד פשוט, לא ענה. כל ניסיונות התנועה לחלץ מהמשרד תשובה כלשהי עלו בתוהו. ולכן, נאלצה התנועה להגיש עתירה לבית המשפט המנהלי נגד משרד האוצר. עתירה, שראשית דורשת מהמשרד להגיב לבקשה ואח"כ גם לספק את המידע המבוקש. את העתירה הגישו (בהתנדבות) עו"ד אביתר קנולר ועו"ד רונה זמשטייגמן.

אני מנסה לחשוב מה יוכל להגיד המשרד להגנתו? זה שהמידע קיים אנחנו הרי יודעים, זה שניתן בקלות להנגישו, גם זה כבר ברור. האם יש לו ספק לגבי האינטרס הציבורי? האם לא ברור שכל התנהלות כספית שהמדינה היא צד לה חייבת בפרסום? אנו נמצאים בתקופה, שבה, הציבור דורש יותר דיווח, יותר מידע לגבי איך הרשות מנהלת עבורו ובכספו את ענייניה (היה מכרז? לא היה? אז למה?). חוסר ההבנה הזו מצד הרשות, הנתק שהיא יכולה לחיות בו מרחשי הציבור, עדין מפתיעים. לפנינו תקופה, ככל הנראה ארוכה, של הליך משפטי. עוד הליך משפטי יקר מיותר בכדי להביא לידיעת הציבור מידע כל כך אלמנטרי. עכשיו נותר להמתין לדברו של בית המשפט. חיכינו עד עכשיו. אז נמתין עוד קצת.

עו"ד אלונה וינוגרד היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע