הרשתות החברתיות לא צריכות לחדור לפרטיות - הן כבר הצליחו לחדור לתת מודע שלכן. כל לייק, גלילה ושנייה של תשומת לב מתורגמים למידע עצבי על מה גורם למוח שלכם לשחרר דופמין. התוצאה: אלגוריתם שמנבא מה יעורר בכם תחושת הנאה, סיפוק או דחף לקנות
אם נתוני המשק הם כל כך טובים, אז איך זה שכמעט שום דבר מזה לא מגיע אלינו, האזרחים? ננסה לצמצם את הדיון לשאלה אחת, שאותה נשאל את האדם היחיד בישראל שמוסמך לענות עליה
גם אם מדובר רק ב"עז", עצם המחשבה על פגיעה באפיק החיסכון הפופולרי מסמלת את יחס הממשלה למעמד הביניים. סמוטריץ', שביקש לעודד "הגירה מרצון" של עזתים, עוד יעשה את זה לישראלים
אחרי חודשיים של בלבול וטרטור מרפורמת החשמל, חזרתי למוכר והידוע - והבנתי שאני לא לבד
מיליוני אמריקאים הפגינו בסוף השבוע במחאה על מדיניותו הכלכלית של הנשיא, שהעמיקה את פערי ההכנסה והגדילה את הרווח של חבריו המיליארדרים. אבל מה שנראה כרגע כמאבק פנימי, עלול לעלות לישראל בהשלכות קשות
האם העסקה האמיתית שנרקחת עכשיו בעניין רצועת עזה היא לא מדינית אלא פיננסית? ציר הכסף מסביר היטב כמה שאלות שעולות לגבי ההסכם
מחקר חדש שבחן מאה שנה של נתונים ואלפי משחקים מגלה כי הדרך היעילה ביותר לנצח היא לרמות. בספורט, בכלכלה, ולצערנו גם בפוליטיקה. מראדונה קרא לזה "יד האלוהים", ארמסטרונג קרא לזה "כושר שיא", ובירושלים קוראים לזה "מינוי ראוי". כי זה לא בושה לרמות, זו כמעט חובה
מדינת ישראל אמורה לדאוג לכל מחסורם של מי שנחטפו ושרדו את השבי, כמו גם לרווחתם של בני משפחתם של הנרצחים. אז למה כה רבים מהם פונים לעזרת הציבור?
באוצר רוצים לשים ידיהם על קרנות ההשתלמות ומעדיפים שוב לגבות מסים ממי שעובד וחוסך, במקום לחתוך הוצאות מיותרות. ביטול ההטבות בקרנות ההשתלמות הוא לא רפורמה כלכלית - זו הכרזת מלחמה על הציבור היצרני
בזמן שממשלות ישראל שפכו מיליארדים על ביטחון, מלחמות ומדיניות של "ניהול סכסוך", מחקר חדש מראה שהפתרון הזול והיעיל היה הסכם מדיני. לפי החוקרים, צעדים חד צדדיים כמו סיוע הומניטרי יוצרים תחושת צדק מזויפת ומרחיקים הסכם - ואת הצמיחה הכלכלית שבאה אתו
שורדי השבי חזרו אחרי יותר משנתיים במנהרות בעזה שם סבלו מעינויים ורעב קיצוני - אך מדינת ישראל מעניקה להם רק 50% נכות וקצבה חודשית של 3,300 שקל בלבד. למרות הסכמה פוליטית רחבה וביטוח לאומי שמוכן לבצע - הכנסת עדיין לא מעלה את אחוזי הנכות ל-100%
הממשלה תאשר היום העברת מיליונים מתקציבי הביטחון, החינוך והתחבורה לצורך "הרחבת התמיכה בגרעינים התורניים". בזמן שהחילונים משלמים מסים ונושאים את המשק על הגב, הכסף עובר לישיבות ולזהות יהודית. מי שמשלם את המחיר הם אלה שבאמת צריכים את הכסף - הפריפריה החלשה
הכנסת חוזרת מהפגרה למושב החורף כשברקע תקציב מדינה תקוע, חוק גיוס שדווקא רץ וסחטנות פוליטית חסרת בושה. במקום לטפל ביוקר המחיה הח"כים מתכוננים לבזוז עוד כמה מיליארדים לפני שהבחירות יגיעו. ושוב עולה השאלה - על מה לעזאזל משלמים לכם 45 אלף שקל לחודש?
עם סיומה של המלחמה הוסרו גם שבעה איומים מרכזיים על המשק הישראלי, שהוכיח לעולם את חוזקו. כעת יש להתפנות ולתקן את האיוולת הגדולה מכולם: אי ההשתתפות של המגזר החרדי במאמץ המלחמתי והאזרחי
שני דיאלוגים שהתקיימו השבוע באמת ועוד אחד שהתנהל רק בדמיון, מספקים אולי תשובה לשאלת האולטימטיבית: מה יהיה?
ההשקעות בבינה המלאכותית שוברות שיאים, אבל ניתוחים מראים כי הבועה ש-AI יצרה כבר גדולה פי 17 מבועת הדוט-קום ופי 4 מבועת הסאב-פריים שהפילה את הכלכלה ב-2008. בזמן ש-OpenAI מפסידה מיליארדים, השווי שלה רק מזנק - ויחד איתה גם הונם של המיליארדרים שדוחפים אותה
האוצר שוב מצא דרך "להיטיב" עם הציבור - לבטל את ההטבה על קרנות ההשתלמות. בזמן שהמיליארדים זורמים לישיבות ולמקורבים, העובדים שנשאו את המשק בזמן מלחמה מתבקשים לוותר גם על כרית הביטחון הכלכלית היחידה שלהם - צדק חברתי נוסח גרנדמייזר. דעה
עיון במחירי הכרטיסים שהחלה לשווק פיפ"א לקראת המונדיאל הקרוב באמריקה, מעלה תמונה עגומה למדי. לא רק אירועי הספורט הגדולים מתרחקים מאיתנו, אלא גם מופעי התרבות. במחירי הכרטיסים, טיילור סוויפט אינה שונה מכריסטיאנו רונאלדו
אחרי הימים ההיסטוריים והחיוכים מול המצלמות, קשה למצוא מישהו שיגיד מלה רעה על טראמפ או על וויטקוף. אבל מי שיבחן את מאחורי הקלעים של המציאות, יגלה כי טראמפ העמיד את המזרח התיכון למכירה פומבית, וכי היו למכירה הזאת מנצחים ברורים - ישראל לא ביניהם
לחטופים שחזרו ויחזרו היום מהשבי צריך להיות מקום גדול בשיקום המדינה: לא רק סיוע כספי ותמיכה נפשית אלא תוכנית ממוסדת לשיקום שתאפשר להם לייצג את ישראל בעולם. מי יכול להזהיר באופן יעיל יותר מפני האיסלמיסטים שהתפשטו ברחבי העולם המערבי מאשר מי שנחטף על ידם?
זה לא שבר בקו ייצור ולא תקלה לוגיסטית, אלא מהלך מתוכנן היטב. כך משתמשות המחלבות במוצרי הפיקוח כדי לעורר תחושת מחסור, לייצר לחץ ציבורי ולהכשיר את הקרקע לעליית מחירים. זו לא טעות, אלא דפוס קבוע של שליטה כלכלית באמצעות תודעת מחסור
נתניהו יכול להיעלב, אבל הבוז הוא תגובה טבעית לממשלה שעשתה נזקים אדירים למדינה ולמשק, מבזבזת את כספי הציבור ומפקירה את העתיד הכלכלי של כולנו. ויטקוף, קושנר וטראמפ אולי עזרו לנו להציל את החטופים, אבל הם לא יעזרו לנו לשחרר את עצמנו מהממשלה ההרסנית הזאת
מוכרי האשליות: הפסקת האש אמנם שיפרה את מצב הרוח בשווקים, אבל הכלכלה הישראלית רחוקה מלהחלים, והתקווה להתאוששות מהירה היא בעיקר משאלת לב. המסכים אמנם היו ירוקים השבוע, מי שמצפה למהפך כלכלי וחזרה מהירה לצמיחה כלכלית, כנראה ימשיך לחכות
מתווה טראמפ השיב לנו כבר דבר אחד שאבד לנו אחרי שנתיים של מלחמה: היכולת לחלום - פעולה שבלעדיה לא תתכן צמיחה כלכלית
הם היו לא אלימים, לא שבירים, ונשארו אנושיים - גם כשהכל סביבם נשבר. במשך שנתיים הם עמדו ברחובות, בקור ובחום, מול אטימות שלטונית ואלימות משטרתית, ולא איבדו את צלם האדם. זהו מאבק שצריך להילמד בכל מקום שבו אנשים עוד מאמינים בכוח של אהבה
עם כל הכבוד לשער השקל המתחזק ולעליות השערים בבורסה, את השינוי האמיתי ביחס לכלכלה הישראלית בעקבות ההסכם, נרגיש במקום אחר לגמרי
בעשור האחרון הפכו הנמלים ממרכזי יבוא־יצוא מבודדים לעוגן כלכלי אסטרטגי, שמקשר בין ישראל לכלכלה הגלובלית ותומך בצמיחה, תעסוקה ויציבות אזורית
גם בישראל ניתן לראות יוזמות חדשנות שנולדו בהשראת אותם גילויים, למשל מאמצים לצמצם את ממדי המחשבים הקוונטיים, מפריסה על פני מגרש כדורגל שלם לגודל סביר וקומפקטי
סביבת העבודה שלנו עוברת מהפכה מתמשכת, אבל שוק התעסוקה לא מסתגל אליה מספיק מהר. החזרה לשגרה בעוד שבוע היא נקודת זמן טובה להרהר בכמה שינויים רצויים
בעוד עסקים קורסים, הייצוא נחלש והחוב מזנק בקצב חסר תקדים, נבחרי הציבור ממשיכים להתעקש ש"ישראל חזקה". מאחורי ההצהרות מסתתרת תפיסת עולם הרואה בהתפרקות הכלכלית חלק מתהליך מכוון של שינוי המשטר - הכלכלה הקורסת לא תהיה אסון, אלא שלב הכרחי בדרך למדינת הלכה
