הצמיחה צנחה, האבטלה מזנקת ומחירי הדלק בשיא, אבל הכסף הגדול זורם למזרח התיכון, במקום לפדות את חובות הביטוח הרפואי או לקנות בית לכל הומלס. האם ישראל גררה את ארה"ב למלחמה הלא פופולרית בתולדותיה? האמריקאים חושבים שכן: "נתניהו חיכה 40 שנה לנשיא מספיק טיפש"
האיראנים לא יכולים להתחרות בטכנולוגיה שלנו, אז הם שוחקים לנו את השפיות והכיס. סיום המלחמה עכשיו הוא לא כניעה - הוא המהלך האסטרטגי הכי חכם שהממשלה יכולה לעשות
הקול המרגיע של משגב עם נדם הבוקר מפגיעה ישירה במכוניתו. פרידה כואבת מהאיש שסמך על המערכת, בזמן שהמערכת סמכה על כך שהוא יסתדר לבד
מעבר להצלחות הצבאיות, ישראל מבססת את מעמדה ככוח כלכלי גלובלי עם השקעות זרות שנסקו ל-26.2 מיליארד דולר ואקזיטים של עשרות מיליארדים. על היכולות והביצועים עוד ילמדו בעתיד, בינתיים המספרים מוכיחים: העולם זקוק לידע הישראלי וחייב לישראל מאות מיליארדי דולרים
בלי מצפון ובלי צפון: כספים קואליציוניים הם רעה חולה שלא הממשלה הזאת המציאה. יחד עם זאת היא הראשונה שמעבירה מול עיניהם הנדהמות של תושבי הצפון, בזמן מלחמה, מיליארדים שהיו יכולים להציל חיים לכיסים לא ציוניים
מערכת הביטחון היא הנהנית הגדולה מהתקציב הנורא שהממשלה עומדת להעביר. דווקא משום שאנו מממנים את צריכתה בלי לשאול יותר מדי שאלות, היא חייבת לנו רק דבר אחד: אמינות
בצל המלחמה, פסח הופך למרתון פיננסי שעלול להסתיים בגרעון כבד. בין קניות החרדה, הילדים שבבית סביב השעון לסל מזון שמתייקר ב-15%, המשפחה הישראלית עומדת בפני זינוק של אלפי שקלים בהוצאות. כך תאמצו אסטרטגיית "כלכלת מלחמה" לחודש הקרוב
המלחמה המתמשכת מפילה חללים בקרב העצמאים, אבל המדינה גוררת רגליים - ובעלי העסקים עדיין מחכים למענק מ"עם כלביא". אז למה אחרי שנתיים וחצי של מלחמות מכל הסוגים, עוד לא למדו כאן איך לטפל בעסקים?
בזמן שהשרה לשוויון חברתי תופסת מושבים יקרים בדרך לניו יורק וראש הממשלה מתפנה לחגיגות בפורים, הקבינט הכלכלי לא התכנס חצי שנה. עם תקציב ביטחון ומטורף וחלטורה בחינוך ובעורף, האזרח נאלץ לדאוג לעצמו, לתדלק ביוקר ולהסתדר לבד
היא שחקנית מעולה, אבל הבלוף של אל על גדול גם עליה: בזמן שהמחירים זינקו ב-31% בשיא המלחמה, שום סטורי "מרגש" לא ימחק את העלבון של מי שרק רצו לחזור הביתה
הזהרנו בזמן אמת שהממשלה מנצלת את הדם כדי לבזוז את הקופה, אבל האופוזיציה והרשויות שתקו. עכשיו, כשאנחנו בתוך מלחמה אזורית, העבריינים עדיין על ההגה והחשבון מוגש לילדים שלנו
המדינה פקדה עלינו לחזור לעבודה כשהילדים בבית, רק כדי להתחמק מתשלום פיצויים. מי ששכרו נכנס לבנק גם בחירום, שכח שחנות פתוחה אינה מבטיחה קונים ושחזרה לשגרה תחת אש היא הימור על חיי אדם. משק פתוח על מצב סגור
האינפלואנסרים הצטלמו עם מפתחות על הלמבורגיני, המיליונרים נהרו לרילוקיישן, והשייח'ים הבטיחו "ביטחון מוחלט". אז הבטיחו. המלחמה עם איראן קרעה את המסיכה מעל הנסיכות שבונה את עושרה על דם אפריקאי ומשתיקה את מי שמעז להעלות סטורי
אל תאמינו לשקרים: חוק ההשתמטות במסווה של חוק גיוס לא נגנז, כמו שהבטיחו נתניהו וסמוטריץ', אלא רק עבר מוועדת החוץ והביטחון לוועדת הכספים. המשמעות: פחות חינוך והמשך הקטל בכבישים
בסערה של מרץ 2026, המשק הישראלי מגלה שדווקא הענפים שכולם הספידו הם אלו שמצליחים לא להישבר. על היכולת להתכופף בזמן, ועל המחיר המפתיע של ההישרדות
עם מדינה שגדולה מלבנון פי 150, איראן גוררת את ישראל למלחמת התשה יקרה להחריד. בזמן שבירושלים מסרבים לקצץ בהוצאות המיותרות, האזרח הישראלי משלם את המחיר על יירוטים יקרים, אובדן ימי עבודה וקריסה כלכלית שקטה
אחרי עלייה דמיונית של 15%, הבורסה בתל אביב מתחילה להרגיש את חום המלחמה וזינוק מחירי הנפט. בזמן שהציבור נערך לבנזין ב-10 שקלים, הממשלה ממשיכה לדשן את השותפות הקואליציוניות במיליארדי שקלים במקום להיערך למכה הכלכלית שכולנו הולכים לחטוף
אל תטעו, זו לא עוד מלחמה מקומית, זהו הפיצוץ בנקודת המפגש בין הכלכלה הסינית לכוח האמריקאי. כשהנפט האיראני מפסיק לזרום לבייג'ינג, הסדר העולמי של המאה ה-21 נכתב מחדש בדם ובאש - וטאיוואן היא הבאה בתור. פרשנות
לאף אחד בירושלים או בוושינגטון לא אכפת מהעבודה שלכם או מהמשפחה שלכם. הם רוצים שתתרגלו לירי פעם בכמה שעות, העיקר שהם יוכלו להמשיך לשבת על הכיסא בלי לתת דין וחשבון
איך משפיע המצב בשווקים על שיקול הדעת של טראמפ, מה הקשר בין יוקר המחיה לאנטישמיות ואיך מתנגשים אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים בשמי איראן
בזמן שטראמפ זועף על כתבים ששואלים על פוטין, רוסיה חוגגת: מחירי הנפט מזנקים, הסנקציות הוסרו כדי להוזיל את הדלק, ואוקראינה נותרת ללא הגנת הטילים שהיא כה זקוקה להם. בקרמלין מחככים ידיים: האמריקנים הסתבכו בבוץ שלא בטוח שייצאו ממנו
המודיעין היה מושלם, חיל האוויר רשם הישגים כבירים באיראן, אבל העורף - בדגש על האוכלוסייה המבוגרת - נותר מאחור. למעלה ממיליון קשישים הופקרו לגורלם במחדל מיגון שזועק לשמיים. הזמן להפסיק לזרוק אחריות מרשות לרשות ולהתחיל להציל חיים
תלונות חיילים חושפות כי מפקדים בצבא ארה"ב מטיפים כי המלחמה היא חלק מ"תוכנית אלוהית" לחזרתו של ישו. בזמן שבשטח מדברים על גאולה, מאחורי הקלעים נחשפים האינטרסים: נפט סעודי ב-90 דולר לחבית, רווחי עתק לתעשיית הנשק וספין שנועד להשכיח את האשמות בפרשת אפשטיין
בעוד שמערכת הביטחון התכוננה מצוין למלחמה, האוצר נכשל בהכנות הכלכליות ואת הפייק תקציב ל-2026 ניתן לזרוק לפח. בזמן שסמוטריץ' מנהל קרבות סרק מול המגזר העסקי, הציבור הישראלי יגלה בקרוב שהחשבון על המחדל הכלכלי יוגש לו דרך המסים, הדלק והריבית שלא יורדת
בן גוריון הקים אותה מכספי השילומים כדי למנוע מצור, אבל פקידים באוצר שכחו מה זה להיות מדינה יהודית מוקפת אויבים. בזמן שהעולם לא עומד בתור לעזור לנו, מישהו מעז למכור את הריבונות שלנו לקרטלים זרים. הגיע הזמן להפעיל את מניית הזהב לפני שהחמצן של המדינה ייגמר
המדדים הישנים של תפוקה לשעה פשוט לא רלוונטיים היום. בעולם של אזעקות ומילואים, החרדה היא גורם כלכלי משפיע שפוגע בקבלת החלטות. המשרד הפך למרחב מוגן, והתפקיד של המנהל הוא לייצר ביטחון פסיכולוגי כדי לאפשר לאנשים לתפקד בלי לקרוס
הפער בין ההצלחה הצבאית המזהירה באיראן לכישלון האזרחי המחפיר בבית זועק לשמיים: בעוד חיל האוויר והמוסד הפגינו תכנון מדוקדק של עשורים, הממשלה מטילה עלינו "מס מלחמה" חפוז ומאלתרת פתרונות. צאו לעבודה כשטילים נופלים עליכם, הילדים כבר ייכנסו לממ"ד לבד
איראן איבדה את ההגנה האווירית, אבל גילתה פרצה קטלנית: בזמן שכל מיירט "פטריוט" עולה הון עתק, הכטב"מים הזולים מרוקנים את המחסנים של ארה"ב ומדינות המפרץ. האם הלייזר של רפא"ל הוא המוצא האחרון?
בזמן שעשיתם מקלחת בשתי דקות, המדינה החליטה שאתם יכולים לחזור לעבוד - רק שכחה שהילדים עדיין בבית. מי שנראה כאילו הוא מחזיר לשגרה, בפועל רק חוסך על חשבון החל"ת שלכם. כן זאת קומבינה: מלחמה שונה, אותו ישראבלוף
כשחברות עסקיות ממלאות את החסר, זהו סימפטום למדינה שנסוגה מאחריות. המהלכים המרגשים נתנו מענה לכאב אמיתי, אך הדיון האמיתי אינו יחסי ציבור מול ערכיות, אלא איך בונים שותפות שלא תקרוס במשבר הבא
