עו"ד יגאל ארנון הלך לעולמו בגיל 84

עו"ד יגאל ארנון, מענקי עולם המשפט ואיש סודם של רבים מראשי המשק עד לפני מספר שנים, הלך אמש (א') לעולמו בגיל 84, לאחר שנים של מאבק במחלות קשות. הלווייתו תתקיים מחר בשעה 18:00 בבית העלמין בכפר שמריהו.

עוה"ד הוותיק ארנון, שהיה אחד מעמודי התווך של עולם המשפט ועולם העסקים בישראל, למד משפטים במהלך שירותו הצבאי, התמחה ועבד כעו"ד שכיר אצל עוה"ד שלמה תוסיה-כהן. כשעזב, ב-1958, ייסד את משרד עוה"ד יגאל ארנון, שהפך תוך זמן קצר למשרד מוביל במרבית תחומי המשפט. כיום מדורג המשרד בעשירייה הראשונה בארץ, עם 139 עורכי דין המועסקים בו.

עם השנים, נשזרה ההיסטוריה האישית של ארנון בהיסטוריה של המשפט הישראלי. הוא ייצג את אברי אלעד, "האדם השלישי", בפרשת לבון (עסק הביש, נדון ל-12 שנות מאסר, אך העליון הפחית את עונשו לעשר שנים); את אהרן מאיר, שהיה מנכ"ל בנק המזרחי, במשפטו הפלילי הראשון (זוכה); את ראש הממשלה לשעבר וראש עיריית ירושלים לשעבר, אהוד אולמרט, במשפטו הפלילי בפרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד (זוכה); את אריה דרעי בערעור שהגיש לבית המשפט העליון על הרשעתו בבית המשפט המחוזי (הורשע). גולת הכותרת בהישגיו הייתה חלקו בגיבוש הסדר הנושים של קונצרן כור, שעמד על סף קריסה.

בנק דיסקונט היה לקוח קבוע שלו, בנק לאומי העביר לו עבודות, והוא היה איש אמונו ויועצו של ארנסט יפת, אז בנקאי בינלאומי ומנכ"ל בנק לאומי. הלקוחות הפכו לחברים, ומחברים הפכו לשותפים עסקיים. בין היתר, ייצג את האחים ספרא - בעסקיהם בישראל והם מינו אותו ב-1987 ליו"ר מועצת המנהלים של הבנק הבינלאומי הראשון. בדצמבר 2000 מונה ליו"ר החברה-האם פ.י.בי. אחזקות. במקביל כיהן כיו"ר חברת התעופה ארקיע וכדירקטור בחברת סלקום.

את הנעליים הוא "תלה" לפני מספר שנים, לאחר שמשנות האלפיים החל להעביר את שרביט הפיקוד להנהלה הצעירה במשרד. מפעל חייו, משרד עוה"ד יגאל ארנון, הופקד ב"ידיים טובות", כפי שהוא אהב לומר. בימים הטובים היה ארנון מגיע למשרד ב-4:00 לפנות בוקר ועוזב בשעות מאוחרות בלילה, אך ביום הולדתו ה-75 החליט שהגיע הזמן לומר "די לעבודה המשפטית". "בגיל 75 הורדתי את הנעליים. זה נראה לי גיל מתאים לכך", אמר ארנון בראיון נדיר ל"גלובס" ב-2009, רגע לפני שמצבו הבריאותי לא איפשר לו להתראיין יותר. מאז ארנון לא ייצג בבתי משפט ולא כתב הסכמים וחוזים.

אולם, גם אז הרגיש שעוד לא מתאים לו להיפרד מהמשרד לחלוטין. עד 2007 התייצב במשרד מדי יום - ב-10 בבוקר, במקום לפנות בוקר - ובמשך שעות ייעץ לעורכי-הדין וללקוחות שפקדו אותו. בהמשך, החל לצמצם את ביקוריו במשרד ובשלהי 2009, תחילת 2010, מצבו הבריאותי לא אפשר לו לפקוד את המשרד עוד. בשנים האחרונות הוא יצא ונכנס מבתי חולים, עד לפטירתו אמש. מקורביו אומרים שגם ברגעים הקשים ביותר הוא היה צלול בדעתו, ויכול היה לתת עצה טובה משפטית או אחרת - למי שביקש.

ארנון היה גם מעורכי הדין העשירים בארץ, בעל מניות של כמה מהחברות המובילות במשק והונו האישי הוערך בין 50 ל-100 מיליון דולר, כשכל הימור ומספר התאים. בראיון לגלובס התייחס פעם ארנון לכך שהוא לא נפגע מהמשבר הכלכלי של 2008, ואמר "אם לפני המשבר היו לי 100 מיליון, עכשיו יש לי 30 מיליון. זה לא נקרא להיפגע מהמשבר. גם אם אפסיד יותר זה לא אסון. אם יהיו לי 4 מיליון, זה לא יספיק לי? יספיק בהחלט". אך בניגוד למה שהיה מקובל לחשוב, הוא לא נולד עם כפית של זהב בפה. ההפך הוא הנכון. ארנון החל את דרכו כנער חסר כול, שבנה את הונו אבן על אבן במו ידיו.

בשנים האחרונות עלה שמו לכותרות בעיקר במסגרת פרשת פיוטרקובסקי ומניית סלקום. פיוטרקובסקי וארנון היו חברים טובים וגם חברים לעסקים. היחסים ביניהם התערערו בעקבות משפט בזק, שבו היו עדים מרכזיים. במהלך המשפט ניצת הסכסוך בין השניים גם בעניין שאלת הבעלות על 1% ממניות סלקום.

ב-2011 אחרי כשש וחצי שנים, הגיע לסיומו הסכסוך האמוציונאלי, כאשר בית המשפט העליון אישר את החלטת המחוזי בת"א, לפיה עו"ד ארנון הוא הבעלים של 1% ממניות סלקום, ששוויין כ-63 מיליון שקל, וכי מניות אלה הוחזקו בנאמנות בידי מנכ"ל הבנק הבינלאומי לשעבר, שלמה פיוטרקובסקי, המחזיק אף הוא במניות סלקום בשיעור דומה. נקבע, כי ארנון זכאי לקבל את מניותיו, וכן זכאי לקבל את הדיבידנדים שחולקו בגינן בסך 60 מיליון שקל.