החוק מתיר לנו לנשל את ילדינו מהצוואה?

הזמר סטינג הודיע לאחרונה בראיון עיתונאי, כי לא יוריש את הונו העצום (כ-180 מיליון ליש"ט) לילדיו, בעיקר משום שהוא רוצה לחנך אותם להרוויח את כספם בעצמם. סטינג אינו המיליונר הראשון שהחליט להדיר את ילדיו מיהירושה. גם ביל גייטס הודיע כי הוא מתכוון להעביר בצוואתו את רוב רכושו לצדקה, בעוד שילדיו יקבלו רק חלק קטן מהונו העצום. וורן באפט הודיע לילדיו מראש כי לא יקבלו כמעט כלום מהונו העצום, כיוון שגם כך הם, לטענתו, יהיו אמידים מספיק.

בישראל, אחד מסכסוכי הירושה המדוברים בשנים האחרונות בארץ התנהל סביב צוואתו של יולי עופר המנוח, שהדיר את בנו הצעיר, דורון, מעזבונו העצום ובחר להוריש את אחזקתו בעופר השקעות לבתו ליאורה. הכלל הבסיסי ביותר בדיני ירושה קובע שאדם זכאי להוריש את הונו כראות עיניו ולא חלה עליו כל חובה "לשריין" חלק מהירושה לילדים או לבן/בת הזוג.

כלומר, אדם יכול לנשל את ילדיו מכל הונו, עצום ככל שיהיה, מסיבות השמורות עימו. משמעות הדבר פשוטה: נישול ילדים מירושת הוריהם, גם ללא כל סיבה וגם מטעמים חינוכיים, הינו חוקי לחלוטין, ובלבד שהדבר נעשה בצוואה שעומדת בכל דרישות החוק ואין עילה לפסלה. יש גם מקומות שבהם עניינים אלה מתנהלים אחרת. בצרפת, לדוגמא, הדין משריין אוטומטית מחצית מהרכוש לבן או בת הזוג ולילדים, באופן שאינו מאפשר את נישולם. כלומר, אדם יכול לערוך צוואה רק לגבי מחצית מרכושו, כשהמחצית השניה עוברת אוטומטית לילדיו. סביב צוואות שמדירות את בני המשפחה או נותנות עדיפות לבן משפחה מסוים עלול להתפתח מאבק ירושה קשה, במסגרתו ינסו הילדים שנושלו למצוא כל עילה להתנגד לקיום הצוואה. אם לא נפל בצוואה פגם פורמלי מבחינת דרך עריכתה, הרי שמדובר בצוואה כשרה והנטל לפסילתה מוטל כל כולו על הטוען לכך, שמבקש להתנגד לקיומה. על המתנגד לצוואה להוכיח שהמוריש לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, שחתם על הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת; שמי שזכה בירושה היה מעורב בעשיית הצוואה, או שהצוואה נעשתה תחת אונס, איום, תחבולה, תרמית או השפעה בלתי הוגנת וכו' - עילות שאם תוכח אחת מהן יש בה כדי להביא לבטלות הצוואה.

הפסיקה הרבתה לעסוק בשאלה מה פירוש "להבחין בטיבה של צוואה". הכללים סוכמו בפסיקה על פי שלושה רכיבים עיקריים: 1. מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה. 2. ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו. 3. מודעותו באשר לתוצאות עריכת הצוואה על יורשיו. עוד נקבע בפסיקה, כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא. העובדה שאנשים אמידים רבים בוחרים להקים לאחר מותן קרנות שעוסקות במתן תרומות ומלגות, אינה מקרית. מדובר בדרך כלל באנשים בעלי כוח רב ושליטה בחייהם, שמעבר לצורך להמשיך ולתרום לקהילה, קיים צורך נסתר - להמשיך ולשלוט באופן השימוש בכספם גם לאחר מותם. במקרים כאלה, תכלול הצוואה הוראות מפורטות ומדויקות ביחס להקדשת חלק או כל כספי העיזבון לצרכי צדקה ותרומה. כאשר המוריש כותב בצוואתו כי הכספים יוחזקו בידי אדם או גוף וישמשו את הציבור, הרי שמדובר ביצירת הקדש ציבורי. הקדש יש לרשום ברשם ההקדשות, ויש לדווח על דרך השימוש בכספים ולתת דין וחשבון מדוייק על כל פעולה ופעולה, על מנת לוודא שהשימוש בכספי ההקדש נעשה בהתאם להוראות הצוואה. סוגייה נוספת שעלולה לעלות ולגרור ניהול הליכים משפטיים ארוכים, הינה שאלת הקשר בין הוראות הצוואה להוראות חוק יחסי ממון או חזקת השיתוף בין בני זוג. הכלל הבסיסי לפיו אדם יכול להוריש רק מה שיש לו עומד בבסיס המחלוקת, שכן לעיתים קרובות עורך הצוואה אינו מביא בחשבון את זכויותיה הקנייניות של בת זוגו. כך לדוגמא, כאשר אדם מחליט להוריש את כל הונו לצרכים ציבורים, תוכל בת זוגו לטעון כי עזבונו כולל רק מחצית מההון שהיה רשום על שמו, ואילו המחצית השניה שייכת לה מכוח יחסי השיתוף ביניהם.

הכותבת הינה עו"ד מומחית בדיני משפחה וירושה.