מבצע צוק איתן: מי זכאי לפיצויים?

יש לבדוק האם פוליסת הביטוח של הבית מכסה נזקי מלחמה או נזקי פעולות איבה. הפוליסה התקנית לביטוח דירה, אותה ניסחו רשויות הפיקוח על הביטוח, מתירה לחברות הביטוח להוציא מכלל כיסוי ביטוחי אובדן או נזק שנגרמו לדירה, וגם לתכולתה, כתוצאה ממלחמה ומפיגועים חבלניים. כך, פוליסות ביטוח דירה רבות (מבנה ותכולה) בדרך כלל אינן כוללות כיסוי לנזקי מלחמה וטרור.

אולם, מבנה הדירה מבוטח על ידי מס רכוש במלואו (על פי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א – 1961). גם תכולת הדירה למעט חפצי ערך (כדוגמת תכשיטים, חפצי אומנות וכסף) מבוטחת בסכום מוגבל (על פי תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (חפצים ביתיים) התשל"ג – 1973). במידה שאדם רוצה לבטח את תכולת הדירה בסכום העולה על סכום הפיצויים המירבי הניתן על ידי מס רכוש, יש ביכולתו לרכוש כיסוי ביטוחי במסגרת חברות ביטוח פרטיות עבור הסכום הנוסף. כך, בתים שניזוקו מפגיעות טיל – יש לפנות לקרן הפיצויים של מס רכוש.

גם בענין ביטוחי רכב – בדרך כלל פוליסות הביטוח אינן מכסות נזקי מלחמה ופעולות איבה, אך מס רכוש יכסה את הנזק לרכב.

מרבית הכיסויים בגין מוות בפוליסות ביטוח חיים מכסים גם מוות ממלחמה ומטרור, אולם מרבית הכיסויים לאובדן כושר עבודה, נכות מתאונה, וביטוחי הבריאות אינם חלים כאשר נגרמה הפגיעה ממלחמה ומטרור. קרנות הפנסיה בדרך כלל מכסות פגיעה ממלחמה, אבל מפחיתות מהסכום המשולם על ידן את תשלומי הביטוח הלאומי המגיעים מתוקף חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.

חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל – 1970, קובע, כי נפגע מפעולות איבה זכאי לריפוי, להחלמה, לשיקום ולתגמולים מאת המוסד לביטוח לאומי בתנאים מסויימים. במקרה מוות ישלם המוסד לביטוח לאומי לשאריו של הנספה סכומים דומים לאלו המשולמים לבני משפחות חללי צה"ל.

עקרונית, אמור שכרו של עובד להיות משולם בתמורה לעבודה הניתנת על ידי אותו עובד. אם בשל אילוצי המצב הבטחוני עובד אינו מסוגל להגיע לעבודתו, או נאלץ לעבוד פחות שעות ביום – אין הוא זכאי לשכר בתקופת היעדרותו. כך, עובד שנעדר מעבודתו הואיל ולא רצה לקחת סיכון מיותר – לא יוכל לדרוש את שכרו.

לעומת זאת, כאשר ההיעדרות מהעבודה הינה עקב הוראות של פיקוד העורף, הרי מכוח ההסכם הקיבוצי בין הממשלה לבין ההסתדרות, מחוייבים המעסיקים לשלם שכר לעובדיהם בגין ימי היעדרות עקב הוראות של פיקוד העורף. 20% מימי היעדרות יקוזזו מיתרת ימי החופשה של העובדים (כל עוד ההיעדרות לא נעשתה מחמת מחלה, תאונה, חופשה או מילואים). את השכר לעובדים חייב המעסיק לשלם במועד הרגיל, והוא אינו יכול להמתין למועד בו יקבל פיצוי מהמדינה. כך, העובדים ימשיכו לקבל שכר כרגיל, ואילו הפיצוי ניתן ישירות למעסיקים ולא לעובדים.

ההסכם הקיבוצי האמור הוחל גם על עובדים שמעסיקיהם אינם חתומים על ההסכם, וזאת מכוח חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו – 2006.

במקביל, יכול המעסיק לקבל פיצוי (מוגבל בסכום) בגין הנזק שנגרם לו עקב תשלומי שכר לעובדים שנעדרו מעבודתם. כך, מעסיק שמקום עבודתו היה סגור על פי הוראת פיקוד העורף ישלם לעובדיו את שכרם כרגיל ויוכל לתבוע את הפיצוי מהמדינה. במפעל שהוגדר כמפעל חיוני, חלה חובה על עובדים להתייצב לעבודה. רשימת המפעלים החיוניים כוללת רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, שירותי חירום, בתי חולים, בתי זיקוק, תחנות כוח, מתקני התפלה, תעשיה בטחונית, מפעלים בענף המזון, בתי מרקחת, נמלים, תחבורה ציבורית ועוד. עובד שאינו מתייצב לעבודה במפעל שהוכרז כ"חיוני" עובר על החוק ואף לא יהיה זכאי לשכרו.

אם העובד מוכן ומזומן לבצע את עבודתו, ואילו המעסיק מודיע שאינו נדרש לו – שומה על המעסיק לשלם לעובד את שכרו הרגיל. המעסיק מנוע מלהוציא את העובדים לחופשה העולה על שבוע רצוף במהלך השבועיים הראשונים של מצב החירום. אם הוציא את העובדים לחופשה בהתראה קצרה יותר – לא יוכל המעביד לנכות את ימי ההיעדרות ממכסת ימי החופשה שנצברה על ידי העובד.

היעדרות בלתי מוצדקת מהעבודה עלולה להוות עילה לפיטורים. עובד החושש מהתקפת טילים ונמנע בשל כך להגיע לעבודתו, גם כאשר לא ניתנה הוראה מתאימה של פיקוד העורף, עלול למצוא עצמו במצב בו היעדרותו לא תיחשב מוצדקת. לעומת זאת, אם ההיעדרות נובעת מהוראה של פיקוד העורף – אין לפטר את העובד, על פי חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו – 2006. מעביד שיפטר עובד שנעדר מעבודתו בהתאם להוראות פיקוד העורף – עובר על החוק, ובית הדין לעבודה מוסמך לבטל את הפיטורים.

עובד שעבר למקום מגורים זמני מרוחק עקב המצב הבטחוני, ובכך הגדיל את הוצאות הנסיעה שלו, זכאי להחזר הוצאות נסיעה לפי מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית ממקום המגורים למקום העבודה, גם אם מדובר במקום מגורים זמני. זאת, בכפוף להגבלת סכום ההחזר בגין הוצאות נסיעה הקבוע בדין.

בהתאם לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו – 2006, אסור לפטר עובד שנעדר מהעבודה לצורך השגחה על ילד עד גיל 14 וכן ילד בעל צרכים מיוחדים, עקב סגירתו של מוסד חינוך, בתנאי שההורה השני לא נעדר מעבודתו באותו זמן לאותו צורך. הגנה זו אינה מתייחסת לילד שאינו במוסד חינוך, ואינה מתייחסת להורה חולה, וגם אינה חלה כאשר מקום העבודה של אחד ההורים סיפק סידור נאות להשגחה על ילדים או על מי שנקרא לשירות עבודה במפעל חיוני.