מבצע צוק איתן: האם יוטלו מסים חדשים?

כבר מהשבוע הראשון של "צוק איתן" מופרחים לאוויר הערכות ומספרים ביחס לעלותו למשק - ממיליארד וחצי שקלים אצל הממעיטים ועד 12 מיליארד שקלים אצל המרחיבים. בלתי אפשרי, כמובן, לעשות הערכות מדויקות בטרם הסתיים המבצע ובטרם התבררו כל הנזקים - ישירים ועקיפים (למשל הירידה מהכנסות התיירות, שתהיה ניכרת), אולם איש אינו חולק שהסכום יהיה משמעותי ויחייב התאמות תקציביות במקרה הטוב וגזירות בדמות קיצוצים/מסים במקרה הרע.

G פנה לכמה דמויות בכירות לשעבר באוצר שהובילו, לאחר סבבי לחימה קודמים, את ההתמודדות התקציבית, כדי לשמוע כמה זה עלה אז, איך הם פעלו ומה הם חושבים שכדאי לעשות. ביניהם, השר לשעבר רוני בר-און, שכיהן כשר הפנים במלחמת לבנון השנייה וכשר האוצר במבצע עופרת יצוקה; ירון זליכה, שהיה החשכ"ל במלחמת לבנון השנייה; וגל הרשקוביץ, שהיה ראש אגף התקציבים במבצע עמוד ענן.

זליכה, החשב הכללי במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, מעריך כי העלויות של צוק איתן - הוצאות הצבא ונזקים ישירים ועקיפים - יסתכמו בכ-4-2 מיליארד שקלים. זאת בהשוואה לעלויות של מלחמת לבנון השנייה, שהגיעו להערכתו לכ-8 מיליארד.

"במלחמה הזו", הוא אומר, "לעומת מלחמת לבנון, אין יחסית הרבה נזקים בעורף בזכות כיפת ברזל. היקפי המילואים שהיו אז והיקף השטח שספג פגיעות קשות היו יותר גדולים. בצוק איתן אנשים חזרו לפעילות - גם אם חלקית - די מהר.

"בנוסף, הפגיעה ברכוש היא לא מאוד משמעותית, ורוב ההשפעה היא דחייה של קניות. מניסיון בעימותים קודמים, רוב החסר בקניות מתוקן בתוך שלושה-ארבעה חודשים. בסך הכול, אני מעריך את הנזק ברבע אחוז צמיחה על פני שני רבעונים, וזה לא ביג דיל. המשק הישראלי הוכיח כבר שהוא מאוד עמיד. גם ההשקעות לא נפגעות כמעט".

גל הרשקוביץ, ראש אגף התקציבים בעת מבצע עמוד ענן בנובמבר 2012 מדבר על מספרים דומים: "אני מעריך שמדובר בעלויות ישירות שרובן חד פעמיות, בהיקף של כ-4-3 מיליארד שקלים, שניתן להתמודד איתן במסגרת התקציב הקיים לשנת 2014, יחד עם הקרן הייעודית לנזקי רכוש. על-פי ניסיון העבר, תהליך ההתאוששות יהיה מהיר ולכן לא צפויות השלכות לשנת 2015 ואילך".

- איך זה בהשוואה לעלויות של עמוד ענן?

הרשקוביץ: "עלויות הלחימה הישירות בזמנו עמדו על כ-800 מיליון שקלים. עלויות הנזקים הישירים עמדו על כ-70 מיליון שקל, ועלויות הפיצוי העקיף (אובדן רווחים של עסקים) עמדו על כ-340 מיליון שקל. ההשפעה על התוצר וההכנסות לא הייתה משמעותית".

שר האוצר לשעבר, רוני בר-און, מסתייג מהיכולת להעריך בשלב זה את העלות. "מוקדם מדי", הוא אומר. "אין לדעת עדיין כמה זמן עוד יימשך המבצע - עם הדיבורים על הפסקת אש או בלעדיהם, ובמילא אין לדעת מה ההשפעה המשקית המלאה. לא תמיד ההשפעה מיידית והרבה פעמים יש השפעות רוחב, שמגיעות בגל מאוחר יותר. גם המחירים הצבאיים המלאים מתבררים רק אחרי בדיקה קפדנית וממושכת. לחזרה לכשירות, למוכנות ולהצטיידות מחדש וכו' - יש תג מחיר ענק, שלא יתברר בקרוב.

לבר-און, שספג את השלכות מלחמת לבנון השנייה כבר בתפקיד שר האוצר שאליו מונה באמצע 2007, יש הערכות שונות משל זליכה ביחס לעלותה, והוא מדבר על כ-11 מיליארד שקלים. הפער אולי נובע מכך שהוא מצרף הוצאות נוספות: "היו עלויות כבדות במישור של אי מוכנות השלטון המקומי - מקלטים, כבאות, אבל זו הייתה השקעה לטווח ארוך, שמשמשת אותנו למעשה גם כיום.

"ואחרי כל זה, אגיד שיש לנו כלכלה בריאה ואירועים מהסוג הזה לא אמורים להפתיע אותך. המערכה כיום היא לא בסדר גודל של אירוע ביטחוני ענק. אנו לא בגיוס המוני, והכלכלה שלנו, תודה לאל, היא לא הכלכלה של 67' ולא הכלכלה של 73".

"בזמנו", משחזר הרשקוביץ את הימים שאחרי מבצע עמוד ענן, "עלות הלחימה מומנה במסגרת תקציב הביטחון. מסגרת התקציב נשמרה והתוספות הנדרשות מומנו במסגרת הסטות פנימיות ושינויים בסדרי העדיפויות.

"נזקי הרכוש והנזקים העקיפים לעסקים הגיעו מהקרן המיועדת לנושא (קרן מס רכוש, שבה יש כיום 5.5 מיליארד שקלים, ה' מ'). ההנחה הייתה כי הקיטון בהכנסות ממיסים ובתוצר, יהיה זמני ולא משמעותי, ולכן הוחלט שלא לנקוט בצעדים פיסקליים נוספים, מעבר לצעדי המיסוי המשמעותיים שאושרו בממשלה בסוף יולי 2012, ארבעה חודשים לפני המבצע".

"זה הכול עניין של סדרי עדיפויות", אומר בר-און. "אין שום בעיה להביא את הכסף, רק שכמובן זה יבוא על חשבון דברים אחרים".

- יש סיכוי שיגייסו כסף באמצעות העלאות מסים?

"אלוהים שישמור", נבהל בר-און, ונזכר שהאפשרות של הטלת מיסים עלתה באוצר אחרי מלחמת לבנון השנייה, ו"כל מי שהציע את זה, עף מכל המדרגות".

- למה?

"כי עברנו את הימים האלה, של מדינת 'מהיד אל הפה', שבה צריך לגבות היטלים ומלוות מהאזרחים על כל אירוע ביטחוני. זה במפורש עניין של איך המדינה תופסת את עצמה. לא על כל משב רוח צריך לתת פה אזהרת טייפון. אנחנו נמצאים בעולם גלובלי, וחלק מהפירמות הגיעו לכאן במקום למדינות אחרות, גם בהתבסס על מדיניות מתווה המיסוי שלנו. אם נכניס עוד רכיב כזה של מדיניות מס משתנה חדשות לבקרים לתוך הקלחת הגיאופוליטית שלנו, זה יפגע בנו פגיעה אנושה".
"צריך מנועי צמיחה", מצטרף זליכה להתנגדות להעלאת מסים, "ולא מנועי חילוץ".

- איך התמודדתם עם העלויות הגבוהות של מלחמת לבנון השנייה?

"לא היה צריך להתמודד. סיימנו את 2006 עם צמיחה של למעלה מ-5% והגירעון היה סביב 2 מיליארד שקלים למרות המלחמה. 2007 הסתיימה עם גירעון אפס".

"עמוד ענן ועופרת יצוקה התרחשו שתיהן באוף סיזן", אומר בר-און, "עופרת יצוקה בדצמבר-ינואר, ועמוד ענן בנובמבר. עכשיו אנחנו בהיי סיזן של התיירות והצריכה, שממילא לפי הפרסומים המקרו כלכליים נמצאת בירידה. אולי הפיצוי יהיה בחגים: ייסעו יותר, יבלו יותר ויקנו יותר. קשה להגיד עכשיו".
זליכה חושב קצת אחרת: "בניגוד לתיקון שצפוי בצריכה, בתיירות אין 'תיקון', במיוחד כשמדובר בחודשים הכי חמים מבחינה תיירותית. התיירים שלא הגיעו לפה נסעו למקומות אחרים".

הרשקוביץ מחזק את דבריו של זליכה: "הפגיעה בתיירות בטווח הקצר קשה יותר (בהשוואה לפגיעה בתחומים אחרים) וזמן ההתאוששות ארוך יותר. בעמוד ענן הפגיעה לא הייתה דרמטית, אך בעופרת יצוקה ובעיקר במלחמת לבנון, שהתרחשה בשיא עונת התיירות ביולי-אוגוסט, היה קיטון של כ-50% במספר הכניסות. ההתאוששות לקחה כשנה".

"צריך לבדוק את כל הבקשות והמספרים בקור רוח", אומר בר-און, "לבחון מה אכן הוצא ומה הינו תוצאה של הלכי רוח בסגנון 'עכשיו ישלמו לנו בכל מקרה'. בשלב הזה של המערכה כולם גיבורים - כל שרי הקבינט וגם שר האוצר - מוכנים לשלם כל מחיר. עוד לא הרבה זמן הם ייפגשו עם המציאות והחור בקופה יהיה גדול".

"בכל משבר עולות קריאות והצעות לפריצה תקציבית ולהגדלת הגרעון", אומר הרשקוביץ. "אבל ההחלטה על הצעדים צריכה להתקבל לאחר בחינת החלופות, על בסיס תשתית הנתונים המלאה והמציאות הכלכלית באותה נקודת זמן".

"כשהממשלה בוחנת פעולות צבאיות, היא לא צריכה להביא בחשבון שיקול תקציבי", סבור זליכה. "המשק יגבה אותה בהוצאות האלה, אבל אחרי תום המלחמה צריך לעשות 'ריסטרט' לפעילות הכלכלית. המדיניות הכלכלית שלנו בזמנו הייתה מדיניות של מנועי צמיחה, וצריך לנצל את הסיטואציה כדי לחזור לזה".

"משרד הביטחון ידע למנף את המערכה הזו טוב-טוב", אומר גורם בכיר לשעבר באוצר. "הם כבר התחילו, כשהשתמשו בטיעון של שימוש בנגמ"ש המיושן (שבו נהרגו 7 חיילים בשל המיגון הלקוי, ה' מ'), בשל חוסר תקציבי. אין לי ספק שגם הפעם הם יבואו וידרשו. ואני גם מניח שהם יקבלו".
"סביר להניח", מוסיף זליכה לדברים, "שבזמן הקרוב משרד האוצר ייאלץ לרדת מהגב של משרד הביטחון".

"הדיון צריך להיות ענייני", קובע בר-און. "נכון שהצבא נהנה כיום מאווירה אוהדת, אבל תמיד האווירה היא לטובת משהו - לטובת החולים, לטובת המחאה החברתית, לטובת החינוך ולטובת צמצום הפער החברתי. איפה שלא תמקמי את העיפרון שלך, תמיד האווירה תהיה בעד הנתינה. בסוף היום, הלתת ולתת מתכנס למקום שאין מה לתת. פה צריך שר אוצר חזק וראש ממשלה שמבין את הצרכים של מדינת ישראל".

אחרי עופרת יצוקה, ב-2009, מספר בר-און, ביקשה מערכת הביטחון כ-4.5 מיליארד שקלים, אך הוא אישר רק כמחצית הסכום. "את עופרת יצוקה - בניגוד למלחמת לבנון - סיימנו בעיצומו של המשבר הכלכלי הגלובלי. ולמרות המבצע וההוצאות, ישראל הייתה האחרונה להיכנס למשבר והראשונה לצאת ממנו. ועדיין חשוב להגיד שחלק מהדרישות שצפויות לעלות מצד מערכת הביטחון יהיו כמובן מוצדקות, אבל אם אתה (כשר אוצר) לא מחזיק את היד על השיבר, אפשר 'לפרק' אותך".