מכירת נמל אילת יצאה לדרך

46 שנה לאחר שנחנך, הועמד אתמול רשמית הנמל הדרומי של ישראל, נמל אילת, למכירה. רשות החברות הממשלתיות פירסמה אתמול את מסמכי המיון המוקדם (.P.Q) למכרז שתנהל עד סוף 2011. בנוסף, פירסמה הרשות את עיקרי מתווה המכרז - שיעמוד בסימן הניסיון להחיות את פעילות המטענים האפסית בנמל כיום, ולעודד את תנועת התיירים דרכו.

המכירה יצאה לדרך במסגרת צו ההפרטה שנחתם בידי שרי האוצר והתחבורה לפני ארבעה חודשים. ההחלטה על מכירת הנמל עוגנה במסגרת הרפורמה בנמלי הים, שאושרה ב-2005 והיתה אמורה להתחיל בשנה שעברה.

פרסום המכרז התעכב בחודשים האחרונים בעקבות התלבטות בין שתי דרכים אפשריות להפרטת הנמל: מכירת הזיכיון להפעלת הנמל למשך 15-25 שנה, ולחלופין מכירת מניות הנמל לגורם פרטי. החלופה השנייה נהוגה פחות מהראשונה בעולם הנמלים, ואולם חלופת מכירת המניות היא שסוכמה בדיוני הרפורמה בין הממשלה לבין ההסתדרות ב-2005, ושינויה כעת עלול היה לדרוש את פתיחת הסכם ההפרטה מול העובדים.

מתווה המכרז שעליו הוחלט לבסוף כולל שילוב של שתי החלופות. המדינה, כך נקבע, תמכור 100% ממניות חברת נמל אילת לגורם פרטי, אך תגביל את רישיון ההפעלה שיינתן לו (כתב הסמכה) ל-15 שנה בלבד. כך, בתום תקופת ההסמכה תאבד למעשה בעלותו בחברה כל ערך ולפי מנגנון מוסכם מראש הוא ישיב לידי המדינה את נכסי החברה, בתמורה לפיצוי עבור ההשקעות שביצע בנמל לאורך השנים - לפי שוויין ההוגן. הבעלים הפרטי יקבל לידיו אופציה להארכת ההפעלה בעשר שנים נוספות, ואולם זו תותנה בעמידה ברף מינימלי של תנועת מכולות בשלוש השנים האחרונות לבעלות - מתוך כוונה לעודד את מפעיל הנמל החדש לפתח פעילות מוכוונת מכולות.

יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, אבי אדרי, הודיע אתמול כי הופתע לשמוע על פרסום מודעת המכירה באמצע המשא ומתן מול העובדים על תנאיה. "אנו שוקלים את צעדינו בהמשך, לרבות הכרזה על סכסוך עבודה", אמר אדרי. "אנו לא מתנגדים לעצם ההפרטה, אך חוששים שבלי הסכם קיבוצי לעובדים, לא יוסדרו נושאים תעסוקתיים ופנסיוניים שבלעדיהם לא ניתן לצאת להפרטה".

בנמל מועסקים כיום כ-130 עובדים - מהם 18 במסוף התפזורת של כיל. בשנה האחרונה החלה הממשלה במשא ומתן מולם על הסדרי הפיצויים בגין המכירה, הבטחה לרשתות ביטחון ומענקי פרישה, כמו גם במשא ומתן לניוד 18 העובדים לכיל.

ההתמחרות במכרז תהיה על התמורה שתובטח למדינה במעמד רכישת מניות חברת הנמל. דמי השימוש יהיו קבועים וישולמו לחברת נמלי ישראל (חנ"י). במגזר הפרטי מעריכים כי שווי הרכישה יהיה 100-140 מיליון שקל - משום שרווחי הנמל בשנתיים האחרונות הסתכמו ב-15-20 מיליון שקל, ומכירות נמלים בעולם נעות סביב מכפיל רווח של 7-8. ואולם, במתווה המכרז ציינה רשות החברות כי אינה מתחייבת לקבל את ההצעה הזולה ביותר, וכי היא עשויה להתחשב גם בשיקולים איכותיים במטרה לתעדף מתמודד זר בעל ניסיון בהפעלת טרמינלים ימיים בינלאומיים, שיוכל למנף את פעילות הנמל בעולם הספנות.

משלחת בכירי ממשל ישראלים יצאה לפני כמה חודשים לאירופה במטרה לקבל את חוות דעתן של החברות העולמיות להפעלת נמלים על המתווה הרצוי להפרטה, וכן כדי לאמוד את מידת הנכונות שלהן להתמודד במכרז שייצא. בין היתר, נפגשה המשלחת ברוטרדם בהולנד עם חברת הפעלת הנמלים A.P.M - החברה אחות של ענקית הספנות הדנית מארסק ומפעילת נמל עקבה. בנוסף, נפגשה המשלחת בהמבורג עם חברות הספנות והנמלים H.L.A ויורוגייט הגרמניות.

עם זאת, בגלל החשש כי המכרז לא ימשוך משקיעים אסטרטגיים זרים רבים, סעיף הניסיון הנמלי המוכח צפוי להעניק עדיפות בניקוד ההצעות, אך לא להוות תנאי סף.

בגלל האפשרות כי המכרז לא ימשוך שחקנים זרים רבים, סביר כי הממשלה והממונה על ההגבלים יידרשו לבחון בקרוב את מדיניותם באשר להתמודדות כמה מחברות האחזקה הגדולות במשק במכרז באמצעות זרועות הנושאות בפעילות סינרגטית לפעילות הנמלית. בין היתר, מדובר בקבוצת החברה לישראל של משפחת עופר, בעלת השליטה בחברת הספנות צים ובחברת כיל, המפעילה כבר כיום בשטח הנמל מסוף פרטי לשינוע כימיקלים ומחצבים בתפזורת; או קבוצת תעבורה של משפחת לבנת, השותפה בקונצרן אי.די.בי, המחזיקה כיום במרבית פעילות השינוע התחבורתי מהנמל.

סוגיה נוספת שעומדת על הפרק היא שאלת השתתפותם במכרז של בעלי המניות בחברת מספנות ישראל, שלומי פוגל ושלמה שמלצר, גם אם באמצעות אחזקות אחרות שברשותם. תנאי המכרז שוללים השתתפות של בעל רישיון להפעלת נמל. סעיף זה יוכרע בקרוב בידי שר התחבורה. בשלב ה-P.Q, תנאי הסף שנקבעו הם בסיסיים ביותר וכוללים הוכחת איתנות פיננסית, יושר ויושרה וכן היעדר ניגוד עניינים מול המדינה ומול חברת הנמל. הגשת המועמדויות תסתיים ב-19 במאי.

לאחר אישור המתמודדים בידי שר התחבורה, יידרשו המתמודדים להפקיד ערבות בנקאית בסך 3 מיליון שקל ויזכו לבקר בחדר המידע, ולהתחיל בשלב בדיקת הנאותות. לאחר מכן יגישו תוכנית עסקית (לצד ערבות בנקאית שנייה של 15 מיליון שקל) ולאחריה תוגש הצעת המחיר. את הליך המכרז ירכז המשנה למנהל רשות החברות הממשלתיות, מאיר שמרה, תחת מנהל הרשות, דורון כהן.

נמל אילת סובל ממגבלות מיקום כנמל קצה המרוחק ממרכזי הביקוש וההיצע בסחר הישראלי, סובל מעלויות ומזמן הובלה עדיפים במעבר דרך תעלת סואץ, וכן סובל ממגבלות פוליטיות המקשות על מעבר אוניות כתוצאה מהחרם ערבי - וכן מתשתית נמלית מוגבלת.

לנמל האזרחי נודע ערך אסטרטגי לאור חשיבותו הגדלה והולכת של הקשר עם מזרח אסיה בשל ההתפתחות הכלכלית המהירה של סין והודו, וכן לנוכח העברת מרכז הכובד של הסחר הימי העולמי מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. ואולם, גם יתרון זה יהיה קשה למינוף בשל היעדר קו רכבת מטענים בין מרכז ישראל לאילת.

ההפרטה המתוכננת, אם כך, משליכה גם על הצורך בקידום הפרויקט המקביל של הקמת קו רכבת נוסעים ומטענים לאילת. פרויקט כזה עשוי להיות כרוך בהשקעות עתק שידרשו שיתוף פעולה מצד חברת הנמל, במיוחד שהשלמת הפרויקט, עשויה להשליך בעתיד על ערכו. ואולם, לפי המסתמן כעת המכרז לא יכלול לפי שעה התייחסות לפרויקט זה. באשר לתוכניות העתקת הנמל הצבאי באילת לשטח הנמל האזרחי - הרי שאלה נדחו בהסכמת הצבא ל-15 שנה לפחות.

עיקר פעילותו של נמל אילת מתבססת כיום על ייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן על ייצוא כימיקלים עבור מפעלי הדרום (2.36 מיליון טונה דשן ב-2010). הנמל משנע כ-6% מהיקף הסחר הימי בישראל, כשב-2010 כ-65% מהפעילות בו נשענה על ייבוא של כ-123 אלף כלי רכב (45% משינוע כלי הרכב בנמלי הים).

ב-2010 החל הנמל להפעיל מסוף נוסעים מתקדם ובמהלך שנה זו פקדו את הנמל 10,637 נוסעים - כמות נוסעים הזהה לזו שעברה בנמל בשני החודשים הראשונים בלבד של 2011. הכנסות חברת הנמל ב-2010 הסתכמו בכ-124 מיליון שקל והרווח הנקי היה כ-17 מיליון שקל.

הנמל פועל בשטח של של כ-32.3 אלף דונם ים ו-1,095 דונם יבשתי, ומאכלס שטחי אחסון של כ-15 אלף מ"ר למטענים, 14 אלף מ"ר של מחסני צובר (אשלג, פוספט ומלח) וכ-200 אלף מ"ר של שטחי אחסון למכולות ולכלי רכב. בנמל יש שני רציפים: רציף ראשי באורך של כ-530 מטר, ורציף מים רדודים באורך של כ-200 מטר.