בין משתתפי כנס מכון מילקן נמצא גם גארי בקר, זוכה פרס נובל לכלכלה (1992) ופרופ' לכלכלה וסוציולוגיה באוניברסיטת שיקגו. במחקריו הוא עוסק בהון אנושי, תמריצים כלכליים, בפערי שכר בשוק העבודה במדינות ובין מדינות, בתחרות ועל חופש הבחירה המוסרי של צרכנים. הוא מפרסם את עמדותיו בבלוג משותף עם המשפטן היהודי ריצ'רד פוזנר. שאלנו אותו מספר שאלות על נושאי שכר בכירים, משכנתאות והמהפכות במדינות ערב.
אנחנו רואים פערי שכר עצומים בין עובדים בתחומים שונים. מה המשמעות של זה?
בסביבה תחרותית אתה רואה משכורות שנעשות גבוהות יותר ויותר. השאלה החשובה היא מה מקור אי השיוויון. אם זה קורה בגלל שאתה מתכנת טוב יותר הרי זה טבעי בעידן הנוכחי, לפיו אוכלוסייה משכילה מקבלת הכנסה גבוהה יותר והפער גדול מאשר בעבר. השאלה שהממשלה צריכה לשאול את עצמה היא מדוע אין יותר אנשים שהולכים ללמוד השכלה גבוהה ורוכשים כישורים; אם יש מכשולים המדינה צריכה להסיר אותם ולסייע לאנשים שמגיעים ממשפחות עניות וכו'. צריך לעודד כמה שיותר אנשים לרכוש השכלה, וכך לצמצם את אי השיוויון בהכנסות.
בישראל מושמעת ביקורת רבה על שכר המנהלים בחברות הציבוריות שהתנפח לסכומים מבהילים. האם התופעה הזו מטרידה אותך וכיצד ניתן להתמודד איתה?
באופן טבעי מנכ"ל החברה משפיע על הרווחים של הפירמה, כיוון שהוא שולט בקבלת ההחלטות. חוק האצבע הוא שכל פעם שמכירות החברה מוכפלות המשכורת עולה בשליש. הבעיה היא שמנכ"לים מקבלים משכורות גבוהות גם כאשר ביצועי החברה לא מוצלחים, ובתקופה שקדמה למשבר האחרון חלק מהמשכורות בארצות הברית יצאו משליטה. הדרך הנכונה להגביל משכורות היא באמצעות הפיכתן לאופציות שלא ניתן לפדות מיד אלא רק אחרי כמה שנים, אפילו אחרי שהמנכ"ל עוזב את החברה. הדבר מבטיח יצירת קשר בין ביצועי החברה לאורך זמן לתגמול המנכ"ל. על האפשרות השנייה, לפיה הממשלה מתערבת בקביעת משכורת המנהלים אני לא ממליץ שכן אין דרך לקבוע בחוק מה המשכורת המתאימה. ברגע שמנסים לעשות את זה הדבר מוביל לבירוקרטיה.
אתה כותב רבות על חופש הבחירה האישי של כל אזרח בכלכלה חופשית, וטוען בבלוג שלך שהגבלת החופש הזה פוגעת בתחרות במשק ולבסוף לפגיעה בצרכנים. בהקשר הזה, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר הודיע כי יתערב בשוק המשכנתאות בישראל ויגביל את החלק האפשרי של המשכנתא בריבית משתנה,
אני לא מכיר את כלכלת ישראל מספיק כדי לקבוע, אבל על פניו חיוב רוכשי הדירות ל-40% הון עצמי משווי הנכס נשמע לי גבוה מדי והדבר ימנע מאנשים לרכוש דירה. כדי למנוע בועה ולהגן על הציבור אתה חייב לדרוש 15-20% משווי הנכס ולתת הלוואות בהתאם ליכולת ההחזר של הלווים. בארצות הברית המדינה עודדה לקיחת משכנתאות גם על ידי לווים בעלי יכולת החזר נמוכה וזו כמובן היתה טעות גדולה. אתה חייב לדרוש תשלום של חלק משווי הנכס, ואתה צריך לראות כיצד אתה מגן על הציבור. יחד עם זאת, 40% נשמע גבוה מדי. אלא אם כן מדובר במצב שבו המחירים עולים במהירות רבה לאורך 5-6 שנים, או שמחירי האדמה עולים מעל לכל היגיון כלכלי לאורך זמן כמו שהיה בלאס וגאס. אלו מאפייני בועה. אבל פישר הוא כלכלן טוב מאוד, וצריך לשמוע מה הטענות שלו.
האם אתה אופטימי לגבי השינוי הכלכלי שיביאו המהפכות במשטרים הערבים במזרח התיכון?
הכלכלות במזרח התיכון נוהלו גרוע, במיוחד במדינות כמו מצרים, סוריה, תוניסיה. לחלק יש נפט אז אין בעיה של מקורות הכנסה אבל בכל מקרה הן נוהלו גרוע בשילוב של ניהול בידי הממשלה או הצבא, מכסות שניתנות לאנשים פרטיים שמגבילות את הפעילות וכו'. אני מקווה שהתוצאה תהיה הורדת המחסומים, ויצירת מערכות יותר תחרותיות. הניהול היה כל כך גרוע שאני סבור שהכיוון האפשרי יהיה שיפור מסוים. המזרח התיכון צריך את זה בדחיפות.