כמו בכל שנה, עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית התפרסמו נתונים על מספר הסטודנטים הלומדים בישראל, אולם בניגוד לשנים קודמות, בהן הייתה עליה עקבית במספר הסטודנטים, השנה דווקא הוצגו מספרים שמעידים על ירידה.
אם מבודדים את המספרים ומתייחסים רק לסטודנטים לתואר ראשון, מדובר בירידה הראשונה בתולדות מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.
פרסום הנתונים גרר שלל תגובות על כך שמדובר במגמה מדאיגה, שלילית ולא רצויה. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שתואר אקדמי נתפש מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מהתהליך שכל צעיר שמעוניין להצליח צריך לעבור. רובנו עדיין זוכרים את המורים בבית הספר שדחפו אותנו להצטיין בבגרות, כיוון שבלעדיה "לא תתקבל לאוניברסיטה". כל אלה יצרו קונצנזוס בחברה הישראלית, שהשכלה גבוהה היא המסלול הנכון, הבטוח ויש שיגידו, היחיד, להצלחה.
גישה זו הובילה לכך שבשלושים השנים האחרונות גדלה כמות הסטודנטים בישראל בלמעלה מ-300%. ככל שהתרבו מקבלי התארים, כך ירדה יוקרתו של התואר הראשון. כיום כמעט כל ישראלי שני מחזיק בתואר ראשון. יתרה מזאת, עפ"י נתוני הביטוח הלאומי כמעט כל מובטל שלישי הוא בעל תואר אקדמי, בהשוואה לכ-17% בלבד לפני 15 שנה. מציאות זו טומנת בחובה סכנות כלכליות שלא ניתן להתעלם מהן.
מה המחיר שאנחנו משלמים על הרדיפה אחר התואר הנכסף? עלות התואר עצמו תנוע בין קצת יותר מ-10,000 שקל לשנה באוניברסיטאות ועד למעלה מ-30,000 שקל לשנה במכללות הפרטיות. אם נוסיף את העלויות בגין נסיעות, ספרים, הדפסות וצילומים, מזנון וכדומה, נגלה שההוצאות של סטודנט במהלך 3 שנות לימודיו מגיעות לכדי 40,000 שקל באוניברסיטה או 120,000 שקל במכללות, זאת, בלי לכלול בחישוב קורסים חיצוניים, מורים פרטיים, פסיכומטרי ועוד.
אך ישנו גם רובד נוסף - ההכנסה האלטרנטיבית עליה ויתרו: עבודה במשרה מלאה במקום השלמת הכנסה כמלצר או כברמן, רכישת ניסיון תעסוקתי וקידום ארגוני, קשרים עסקיים ועוד. חישוב כזה יגלה שעלותו של תואר ראשון עשויה להסתכם ב-200,000 שקל ויותר.
לאור העלויות הגבוהות של התואר, היינו מצפים שהסטודנטים יעדיפו ללמוד בעיקר תחומים שהשכר הצפוי בצדם הוא גבוה, שיוכל להחזיר את ההשקעה. במציאות, הדבר רחוק מלהיות נכון. כמעט מחצית מהסטודנטים לתואר ראשון הולכים ללמוד תארים בתחומי מדעי הרוח ומדעי החברה בהן אפשרויות התעסוקה הן נמוכות.
נוצר מצב שבו תואר אקדמי הפך לערך בפני עצמו ללא כל קשר לתמורה המתקבלת ממנו. זה לא סוד שסטודנטים רבים מחזיקים את הראש מעל המים בעזרת ההורים ולווים מהם אלפי שקלים כל שנה. כך קורה שאותם הורים משלמים בכספם על הדחיפה המיותרת אל התואר. אחרים נאלצים ללוות מהבנקים ולהחזיר את עלות התואר שנים רבות לאחר סיומו. לבסוף, אלו שאינם מוצאים עבודה בתחומם והופכים מובטלים נופלים נטל על כתפי משלם המסים.
המסקנה מכל אלה היא פשוטה - הגיע הזמן להפסיק את המרדף. בניגוד לתפישה השלטת, הירידה במספר הלומדים לתואר ראשון היא חיובית ומבורכת, ומעידה על ההתפכחות מה"אקדמיזציה" המופרזת שהתרחשה אצלנו בשנים האחרונות. בשונה מהעבר, כיום קיים מגוון רחב של אפשרויות ואלטרנטיבות שיכולות לתרום לצעירים הרבה יותר מתואר בבואם להשתלב בשוק העבודה. לימודי תעודה, קורסים ייעודים וסדנאות הן רק חלק מהדוגמאות המאפשרות במקביל גם רכישת ניסיון תעסוקתי שהוא חסר תחליף. מרגע שיפסיקו הצעירים לרדוף אחר חלומה של האמא הפולניה ויתחילו לקצור את הפירות ממסלולים אפשריים אחרים, יופתעו לגלות באיזו מהירות היא משנה את חלומה בהתאם.
דודו רוז הוא אנליסט ומומחה למסחר בשוק ההון, מייסד בית הספר למסחר בשוק ההון - "סימפל טרייד"