לפני שש שנים אירעה דליפת הנפט החמורה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, שהשפיעה על חמש מדינות השוכנות לחופי מפרץ מקסיקו ועל מיליוני אנשים המתגוררים באזור. הדליפה במפרץ היתה ממושכת ואינטנסיבית מאוד ואמצעי המגן - שומרי הסף שהיו אמורים לעצור את הדליפה ולמנוע את התפשטותה לכיוון היבשה - לא עמדו בפרץ.
בשטחה הימי של ישראל פועלות מספר הולך וגדל של אסדות קידוח לחיפוש והפקת דלקים מחצביים. המחצב העיקרי שמופק הוא גז טבעי, אך בתהליך הפקתו נוצרים תוצרי לוואי - ביניהם הקונדנסט, שהוא דלק נוזלי עם מאפיינים משותפים לאלה של נפט.
מה צפוי לנו במקרה של דליפה באחת האסדות שבחופי הים התיכון? תוך כמה ימים או שעות צפוי כתם הנפט להגיע ליבשה? והאם אנחנו בכלל ערוכים למקרה שכזה?
נפט בחופים
בשנים האחרונות הולך וגדל מספרם של קידוחים לחיפוש והפקה של גז בים התיכון. בעתיד מתוכננים חיפושי נפט מתחת למאגרי הגז. הערכת השירות הגיאולוגי האמריקאי מדברת על כ-1.7 מיליארד חביות נפט ו-3.45 טריליון מטרים מעוקבים של גז טבעי שנמצאים במזרח אגן הים התיכון.
פיצוץ צינור הנפט אילת-אשקלון בחודש דצמבר 2014 חשף שוב את ההשלכות הסביבתיות החמורות של זיהום נפט ואת הצורך בהיערכות לקראת אירועים כאלה בסביבות שונות. הים התיכון עשיר במגוון נרחב של מינים, ומהווה מקור חיים למדינות רבות השוכנות לחופיו. לכן, אירוע דליפת נפט במי הים התיכון הוא אירוע בעל השלכות סביבתיות, כלכליות ופוליטיות משמעותיות.
90 קילומטר אוויריים מפרידים בין חופי חיפה לקידוח "תמר". קידוח "דלית" 1 נמצא 60 קילומטר בלבד מחופי חדרה. שדה הגז "לוויתן" מרוחק כ-130 קילומטר מחיפה. בישראל פועלים גם כמה קידוחים קרובים יותר, שמרחקם אינו עולה על 20 קילומטר, ביניהם קידוחי "גד" ו"ים" לחיפוש נפט, שננטשו לאחר שנמצאו יבשים.
"במקרה של דליפה מאחד הקידוחים הקרובים לחופי ישראל, כתם הזיהום יגיע לחוף תוך ימים ספורים ", מזהיר פרופ' סטיב ברנר מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר אילן, שחקר את קצב וכיוון התפשטות כתמי דלק בים בתנאים מטאורולוגיים שונים. דליפה במרחק גדול יותר עלולה לגרום לכתם להישאר זמן רב בים וגם לחולל נזק מדיני אם תנאי מזג האוויר ידחפו את הנפט שדלף לכיוון אחת המדינות השכנות.
שלושה גורמים מכתיבים את גורל כתם הנפט בים: המרחק מהחוף הקרוב, עוצמת הרוחות וכיוונן ומשטר הזרמים בים. "כשהדליפה מתרחשת בקידוח שקרוב לחוף, לא משנים התנאים המטארולוגיים - הוא יגיע לחוף תוך ימים בודדים. כאשר הכתם רחוק מהחוף, שילוב של תנאי הזרמים והרוחות הוא זה שיקבע מתי וכמה מהזיהום יגיע לחוף, וכמה יישאר בים", מסביר ברנר.
תוצאות המחקר מראות שכמות הנפט שמגיעה לחופים מתוך כל הכמות שדלפה משתנה דרמטית בין עשיריות האחוז, במקרה של דליפה מבאר רחוקה (120 קילומטר מהחוף), שמתרחשת בתנאי סערת חורף קשה, עד ליותר מ-40 אחוז, במקרה של דליפה מבאר קרובה (20 קילומטר מהחוף) במזג אוויר קיצי. בעוד שהרוחות בקיץ מאופיינות בעוצמה ובכיוון שאינם משתנים משמעותית, הרי שבחורף ובתנאים של סערה עוצמת הרוחות וכיוונן משתנה דרמטית וגורם לפיזור של כתם הזיהום בלב ים - וכך מונעות ממנו להגיע לחוף. המודל של ברנר הראה שכמחצית מכמות הדלק שדלפה מתאדה לאוויר בתוך 48-36 שעות.
גם תוצאות של מודל ישראלי קודם שבדק מה עלול להתרחש במקרה של דליפת נפט בים התיכון מאוששות את תוצאות המחקר של ברנר. "בדליפה מבאר רחוקה ייתכן שהכתם יישאר במים לתקופה ממושכת, ולכן קיים פוטנציאל גבוה להסעה חוצה גבולות של כתם הזיהום ולהגעתו לחופים של מדינות שכנות", מדגיש ברנר. "בעניינים האלה, הזיהום שנקרא 'חוצה גבולות' הוא ממש כזה - למזהמים אין דרכון והם מכירים רק במשטר הרוחות והזרמים".
המחקר לקח בחשבון את תרחיש ה"מקרה הגרוע ביותר", של דליפה שלא נעצרת במשך 30 ימים, ובהנחה שכתם הזיהום נע באופן חופשי בהתאם למשטר הזרמים הימיים והרוחות. בנוסף, הונח שלא ננקטות כל סוג של פעולות חירום שתכליתן להכיל, לתחום או לשאוב את הנפט מפני המים. את תוצאות המחקר המלא, שבחן דליפה במימיה של כל אחת מבין ארבעת המדינות ישראל, לבנון, מצרים וקפריסין, יציג פרופ' ברנר בוועידה השנתית למדע ולסביבה 2016, שתתקיים באוניברסיטת תל אביב ב-23-21 ביוני.
האם מדינת ישראל ערוכה?
תחנות הכוח, תיירות החופים, מתקני ההתפלה, הפעילות הימית ותנועת האוניות שאחראיות גם על חלק מרכזי מהמזון הנצרך בישראל, וגם מעט הדיג שעוד קיים - כל אלה יספגו מכה אנושה במקרה של דליפת נפט, אז כיצד נערכים בישראל למקרה של דליפת דלקים גדולת ממדים בים, והאם האמצעים שננקטים יכולים לאפשר לשני מיליון התושבים הגרים ביישובי החוף לישון בשקט?
במסגרת קבלת רישיון חיפוש דלקים במימיה הטריטוריאליים של ישראל (מים הנכללים במרחק של עד 12 מילים ימיים מהחוף), נדרשות החברות להגיש מסמך סביבתי שכולל תכנית חירום למוכנות וטיפול בזיהום ים כתוצאה מדליפה קטנה בהיקפה. במשרד להגנת הסביבה קיימת תכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירוע גדול או קטסטרופלי של זיהום ים בשמן (תלמ"ת, שכולל שיתופי פעולה עם כל החברות והכנסת אמצעים ברמה הלאומית), ולאחרונה פרסם המשרד מכרז לרכישת יחידות של מרסס דיספרסנטים - כימיקלים שמטרתם למוסס את כתם הנפט וכך לאפשר את מהילתו במי הים.
עם זאת, כל אלה הם טיפה בים, עם או בלי משחקי מלים, כך טוענים בעמותת "צלול". לטענתם, אין כלי שיט לאיגום הנפט במקרה של דליפה, אין מספיק אכיפה מונעת ואין ערבונות שיבטיחו את סכומי העתק שיידרשו עם הטיפול במפגע. כמו כן, לאחר אסון דליפת הנפט במפרץ מקסיקו אחד הלקחים העיקריים שהתקבלו הוא שיש להפריד בין תחומי האחריות של הרשויות השונות - בין משרד האנרגיה שאחראי על פיתוח המאגר לבין גוף נפרד שיהיה אחראי לשמור על הסביבה ולהוות גוף ביקורת. "כיום המצב הוא שמשרד האנרגיה שומר לעצמו את כל הסמכויות", מדגישה מאיה יעקבס, מנכ"לית "צלול".
לאחר האסון במפרץ מקסיקו עמלו באיחוד האירופי על ניסוח "הדירקטיבה האירופית לקידוחי גז ונפט", שיצרה סטנדרטים אחידים ומחייבים לכל שלבי הקידוח, החל מהחיפוש ועד לנטישת הבאר ושיקומה. לדברי יעקבס, משרד האנרגיה לא אימץ את הדירקטיבה מהסיבה שהוא אינו מוכן לפצל את סמכויותיו - עיקרון המהווה נדבך מרכזי במסמך.
כיום עוסקים ב"צלול" בניסיון להגדיל את הערבונות אותם דורשת המדינה מחברות הדלק. לאחרונה הגישה העמותה עתירה לבג"ץ כנגד הממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה, בה היא דרשה להגדיל את אותם ערבונות מסכום של עשרות מיליונים בודדים ל-300 מיליון שקל סכום שלדבריהם "יבטא את הנזק העצום הצפוי לים, לסביבה ולכלכלה".
תגובות
תגובת משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים: "משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים והמשרד להגנת הסביבה קבעו יחד נוהלי עבודה למקרה אסון ודליפה. על פי הנהלים, במקרה זה יש לפעול על מנת להציל חיים, ובמקביל ליזום פעולות לעצירת התפשטות כתם הנפט.
"המשרד משקיע מאמץ ומחשבה מרובה במטרה למנוע אסונות ודליפות. מתקני הגז הטבעי מתוכננים על ידי צוותים רב תחומיים, הכוללים יועצים בינלאומיים בעלי ידע וניסיון וכן יועצי סיכונים, יועצי בטיחות, מהנדסים, מומחים לסביבה, גיאולוגיה, רעידות אדמה ונושאים רלוונטיים נוספים. תכנון מתקני הגז הטבעי עומד בצווי בטיחות הישראלים המתבססים על תקנים בינלאומיים ועל הניסיון העולמי וההנדסי הקיים, ומתעדכנים מעת לעת בהתאם להתפתחויות טכנולוגיות, להמלצות מומחים בתחום ולניסיון המצטבר.
"הדרישות הסביבתיות, הבטיחותיות והאחרות אותן דורש משרדנו לרבות מסמך סביבתי ותכנית חירום מפעלית (המוזכרות בפרסום), חלות על כלל המרחב הימי של ישראל ללא אבחנה בין מים ריבוניים והאזור הכלכלי.
"במשרד בוחנים אפשרות לביצוע שינוי מבני לאור הדירקטיבה האירופאית. חשוב לציין כי הדירקטיבה דורשת הפרדת רשויות רק במקרה בו פעילים בשגרה יותר משישה מתקנים, משמע, יותר ממספר המתקנים בארץ.
"כל המידע על הקידוחים מפורסם באתר המשרד, בו ניתן להתרשם ממפת הרישיונות שחולקו, בים וביבשה, מהמסמכים הסביבתיים שהוגשו טרם אישור הפעילות (קדיחה או הפקה). בנוסף, בכוונת המשרד לפרסם אחת לשנה דו"ח המפרט את הערבויות הקיימות.
"הטענות שהועלו בעתירת 'צלול' לבג"ץ נדחו ברובן בדיון שנערך בעתירה, מלבד טענה בדבר שיקול הדעת הניתן לממונה בהנחיות להפחית, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, את הערבות לאחר שנקבעה בתוספת של נימוקים להפחתה. נושא זה עדין נמצא בהליכים משפטיים".
תגובת המשרד להגנת הסביבה:
"המשרד להגנת הסביבה מחייב את כל הגופים הרלוונטיים להיערך למקרה של דליפה ולהציג תכנית חירום למוכנות ולטיפול בזיהום ים כתוצאה מדליפה. יש לציין כי מדובר בבסיס מוכנות שנהוג בכל העולם ולא רק בארץ.
"כמו כן, המשרד פועל למוכנות של מקרי דליפות נפט בים ועורך תרגילים לקראת תרחישים אלו. במקרים של דליפות ואירועי זיהום ים בזמן אמת, המשרד ואנשי היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית מגיבים במהירות למיגור האירועים ונוקטים בכל אמצעי האכיפה כנגד המזהמים".
אסף בן נריה, זווית סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
המחקר המלא יוצג בוועידה השנתית למדע ולסביבה 2016, שתתקיים באוניברסיטת תל אביב ב-23-21 ביוני