מסקר של התאחדות המלאכה והתעשייה עולה כי כמעט שליש מהחברות בישראל סובלות ממחסור בכוח אדם מקצועי. אין ספק כי המחסור העצום בידיים עובדות ובעובדים מקצועיים איכותיים בתעשייה, מהווה את אחד האיומים הגדולים ביותר על התפתחותה של הכלכלה בישראל.
כדור שני למשפחה של תעשיינים אני יכול להעיד שמצוקת כוח האדם בתעשייה הישראלית מעולם לא הייתה חריפה יותר. יתרה מזאת, כבר למעלה מ-10 שנים שמדינת ישראל לא משקיעה מספיק תקציבים ומשאבים בבתי הספר המקצועיים ובהכשרות המקצועיות, כך שהאיום הזה צפוי רק להתגבר.
הגיל של העובדים המקצועיים בחברות רבות במשק רק הולך ועולה. אמנם הם זוכים לשכר הולם ולתנאים טובים, אך הם מתבגרים וכרגע אין באופק מי שיחליף אותם. אצלנו בחברת 'טרמודן' מצבת העובדים עומדת כיום על 85 עובדים, שמשתכרים בין 13-20 אלף שקל ברוטו, בהתאם למשרה שלהם, שכר טוב והולם. מכאן נובע שהבעיה אינה השכר הנמוך במקצועות אלה, אלא אוזלת היד שמפגינה הממשלה שלא מכשירה מספיק עובדים לתעשייה.
המצב כיום הוא שיש לנו בחברה 5 עובדים ותיקים שאמורים להיות בפנסיה ואנו משכנעים אותם להישאר. בתוך שנים ספורות כ-20% נוספים מהעובדים הוותיקים יגיעו גם הם לגיל הפרישה וקיים קושי לגייס דור חדש.
העולים שהגיעו ממדינות חבר העמים בתחילת שנות ה-90 סייעו רבות למשק הישראלי. הם תפסו את מקומם במשרות רבות בחברות שונות בתעשייה. אך גם תור הזהב הזה הולך להיגמר, בעיקר בשל העובדה שגם הם הולכים ומתבגרים ואין מי שיתפוס את מקומם.
פערי ידע עצומים
העובדה שאין חלופות לעובדים הוותיקים גורמת לכך שנוצר פער ידע עצום, אין מי שנחשף לטכניקות העבודה החדשות, למחשוב ולבקרה מתקדמת, הפריון יורד וכפועל יוצא מכך, נפגע גם פוטנציאל הצמיחה של אותן חברות. בשנים האחרונות אנו עדים לריבוי של מוסדות לימודים אקדמאים, ומנגד קיימת ירידה חדה במספר בתי הספר המקצועיים. צריך להחזיר לכותרות את נושא החינוך המקצועי ולהעלות אותו מחדש על סדר היום הציבורי. ניתן ורצוי אפילו להעניק תמריצים למקצועות שבהם קיים מחסור בעובדים בנקודות זכות במס הכנסה. ככל שנשקיע את המשאבים בטיפוח ושדרוג כוח האדם, כך התעשייה הישראלית תהיה יציבה יותר לאורך שנים והחברות הישראליות יוכלו לממש את מלוא הפוטנציאל שלהן.
אבל יש עוד פתרון למצוקת כוח האדם בתעשייה, והוא גיוס החיילים המשוחררים למשימה. מדי שנה משתחררים משירות בצה"ל אלפי צעירים שמחפשים את עצמם בעולם התעסוקה, חלקם פונים ללימודים אקדמיים וחלקם לומדים מקצועות. הם קהל היעד שבו אנו צריכים להשקיע את המשאבים, הם אלו שאנו צריכים לשכנע ללמוד מקצוע, לעבור הכשרות ארוכות ולסייע להם להשתלב בתעשייה.
כולנו נחשפנו בתקופה האחרונה לפרסומות בטלוויזיה שמעודדות את הצעירים הישראליים ללכת ללימודים מקצועיים ולהכשרות לתפקידים בתעשייה. אין ספק שמדובר בפעולה מבורכת, אך החשש הוא שהפעולה הזו מגיעה מאוחר מדי. אנחנו אוהבים תעשייה, נושמים תעשייה, שואפים להמשיך ולהתפתח, להוסיף קווי ייצור נוספים, ליצור מקומות תעסוקה נוספים ולתרום לכלכלה הישראלית. אני בטוח שאם כלל הגורמים, הן בתעשייה והן בממשלה, יתאגדו יחד אתנו למען אותה מטרה, נצליח ליצור עתיד ורוד לתעשייה הישראלית.
הכותב הוא מנכ"ל חברת טרמודן, תעשיות בנייה מתקדמות