אם אתם רוצים לבחור מקצוע עם עתיד ויציבות, אל תתלבטו - לא חשוב באיזה מקצוע תבחרו, חשוב שתהיו עובדי מדינה, רצוי במסגרת חברה ממשלתית, שם השכר הממוצע עולה על 22,000 שקל לחודש. זו אינה המלצה באוויר והיא אינה מסתמכת על תחזית שוק העבודה לשנת 2025, אלא על דו"חות שפרסם השבוע הממונה על השכר במשרד האוצר, ערן יעקב, על דו"חות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והנתונים הבינלאומיים על מקצועות בסיכון.
שיאן השכר במגזר הציבורי הוא אמנם פרופ' באוניברסיטת בר אילן, שזכה במענק הצטיינות מיוחד, אחריו משתרכים 16 רופאים, שכל אחד מהם מקבל בממוצע בין 100 ל-186 אלף שקל ברוטו לחודש. אבל לא כל אחד יכול להיות פרופ' באוניברסיטה, בוודאי לא פרופ' מצטיין, וגם הדרך למשרת רופא בכיר ארוכה ומתפתלת.
אחת הדרכים הקלות והבטחות הפתוחות בפני צעיר ישראלי להתברג במגזר הציבורי היא פשוט לא להשתחרר מהצבא ולהעלות עם הזמן בסולם הדרגות. קצין קבע בדרגה בינונית של רב סרן מרוויח בממוצע 22,901 שקל לחודש. קצין קרבי יכול להגיע בקלות לשכר חלומות, במונחי שכירים צעירים בישראל, של 25,000 שקל ויותר. קידום לסגן אלוף יקפיץ את שכרכם כמעט ב-50% בממוצע, ל-34,069 שקל לחודש.
נכון, כדי להתקדם בסולם הדרגות עם אפשרות להגיע לרמטכ"ל (94,611 שקל לחודש עם סיכויים לדילוג לפוליטיקה) צריך לעבור קורס קצינים, אבל גם ללא הקורס היוקרתי בבה"ד 1 תוכלו להגיע לדרגת רב נגד, שתזכה אתכם במשכורת ממוצעת של 23,261 שקל לחודש. יש גם שיפור זוחל: בין 2014 ל-2015 עלה שכרם של משרתי הקבע ב-2.46%.
אם תבחרו להשתחרר וללכת ללמוד, ייתכן שתבחרו בלימודי משפטים. עתידו המקצועי של בוגר משפטים בישראל אינו ברור: הפקולטות הפופולריות למשפטים מוציאות מדי שנה לשוק אלפי בוגרים, המתחרים על כמה מאות משרות. התחרות קשה, שכרם של עורכי דין צעירים מגרד את הרצפה. אבל לא במשרדי הממשלה: שכר המתמחים במשפטים הוא אמנם הנמוך בשירות המדינה, אבל מתמחים רבים בשוק הפרטי ישמחו לשכר הממוצע של עמיתיהם בשירות המדינה, 6,838 שקל לחודש. עבור מתמחה בשירות המדינה השמים הם הגבול. על שכר העתק (יחסית לשרות הציבורי) של השופטים יודעים כולם. אבל ב-2015 היו בשירות המדינה 39 בעל משרות הצמודות לשכר השופטים (בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, הנהלת משרד המשפטים ועוד) שהם בעלי השכר הממוצע הגבוה ביותר בשירות המדינה, 55,779 שקל ברוטו לחודש.
במקום השני צועדים עובדי מחקר בשירות הציבורי, ששכרם נגזר לרוב מהתארים האקדמאים המתקדמים שיש לרובם, ושכרם הממוצע 35,914 שקל לחודש.
המקצוע המתגמל ביותר בממשלה הוא הרפואה רופא בשירות הממשלתי משתכר 34,481 שקל לחודש. הרופאים תופסים גם את כל רשימת מאתיים האנשים המשתכרים ביותר במערכת הציבורית, 46 מתוכם מרוויחים בממוצע מעל למאה אלף שקל בחודש. שיאן השכר בקרב הרופאים השתכר ב-2016 182,279 שקל ברוטו לחודש, והגיע למקום השני בקרב המשתכרים במגזר הציבורי. רופאים תופסים גם את המקום השלישי (אחרי מפקחים ימיים) בקרב בעלי המקצוע המשתלמים ביותר בשירות הציבורי: וטרינר בשירות הממשלתי מרוויח בממוצע 25,015 שקל לחודש ברוטו.
אחד הממצאים המצערים בדו"ח השכר בשירות הציבורי הוא הפער הגדול שעדיין יש בשירות בין שכרם של הנשים והגברים: שכר הנשים הממוצע בשירות המדינה נמוך ב-20% משכר הגברים. הממונה על השכר ערן יעקב הסביר שהסיבה העיקרית להפרשי השכר היא נטייתן של הנשים להימנע משעות נוספות וכן בחירתן במקצועות מבוקשים פחות. אפשר להתווכח עם הקביעה הזו ולטעון שמקצועות הנחשבים ל"נשיים" הופכים אוטומטית למתגמלים פחות וגברים מדירים מהם את רגליהם. אין להתווכח על העובדה המצערת שהמקצוע הנחות ביותר בשירות הממשלתי מבחינת התגמול נקרא "קלדנית" (בניגוד למקצוע המתגמל המכונה "רופא"). שכרה הממוצעת של קלדנית בשירותם של שופטי בית המשפט היה 8,998 שקל לחודש.
וכמה היו עובדי המדינה מרוויחים "בחוץ", כלומר, אם היו בוחרים בקריירה בסקטור הפרטי? בחלק גדול מהמקרים קשה להשוות מחמת מחסור בנתונים. השכר הממוצע בכלל המשק היא בשנת 2015 היה 9,717 שקל לחודש לעומת 16,695 לעובדי המדינה. בתעשיה היה השכר הממוצע 13,289 שקל לחודש ואפילו בענף ההייטק היוקרתי לא הרוויחו כמו הרופאים בשירות המדינה: משכורת הממוצעת בענף היתה 21,710 שקל לחודש בלבד. בעלי השכר הגבוהים ביותר במגזר הפרטי היו מפתחי תוכנה במרכזי פיתוח תכנה שהשתכרו 34,905 שקל לחודש בממוצע, בדומה לרופאים בשירות המדינה ועדיין פחות מעובדי המחקר הממשלתיים.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינם חושפים את שכרם הממוצע של עורכי דין בסקטור הפרטי אולם שכר העובדים "בשירותים משפטיים", שיש להניח שלפחות רובם משפטנים, היה בממוצע 10,161 שקל לחודש, קצת יותר משכרם של המתמחים בשירות המדינה ופחות ממחצית משכרם של הפרקליטים בשירות הממשלתי.
מלבד העובדה שלעובדי המדינה אין היום מה להתבייש בשכרם, ורבים מהם מרוויחים לא פחות מחבריהם בסקטורים היוקרתיים ביותר במגזר הפרטי, יש להם יתרון מכריע על חבריהם בזכות ההגנה המקצועית: עובדי המדינה נהנים מחסינות כמעט מוחלטת מפני פיטורים, והם אינם חוששים שמאבק מקצועי אגרסיבי יגרום לפשיטת רגל של מעסיקיהם ואבדן מקום עבודתם. ההיפך הוא הנכון: היכולת להשבית את מקום העבודה ולאיים בעיצומים משתקים מניבה לעובדים כמעט תמיד תוספות שכר משמעותיות והטבת תנאים. למעט שנים בודדות, עלה שכר עובדי המדינה בהתמדה, לפחות בשיעור עליית המדד ולרוב מעבר לו. אבל עליית השכר בשיעור ממוצע של 3.13% לא מנעה זינוק של 61% במספר ימי השביתה באותה שנה, שהסתכמו ב-167,353 ימים. במכפלת שכר ממוצע למשק מדובר בעלות של כ-1.6 מיליארד שקלים. במונחים כלכליים ניתן לומר שבזכות כוח השביתה והקביעות במגזר הציבורי, יש למגזר הציבורי הטבות סמויות גבוהות בהרבה מאלו המופיעות בתלוש המשכורת השמנמן של רבים מחבריו.