כך הרגה העבודה המועדפת את החקלאות בישראל

בשעת צהריים של אמצע השבוע היתה רוני (שם בדוי) בעיצומה של משמרת בתחנת דלק בדרום תל אביב, או ליתר דיוק, בחנות הנוחות הצמודה לתחנה. בין מכירת מסטיקים וחטיפים להכנת קפה הפוך סיפרה רוני שהיא משוחררת טריה ובחרה לעבוד כאן כי מעבר לשכר המינימום (20.7 שקל לשעה) המשולם לה על ידי המעסיק, בתום חצי שנת עבודה תהיה זכאית למענק בסך כ-8,800 שקל שנותנת המדינה תמורת עבודה נדרשת, שידועה גם בשם עבודה מועדפת.

החוק, שנחקק באמצע שנות ה-80, מציין במפורש שעבודה נדרשת לא תהיה "עבודת פקידות", אלא בתחומי בנייה, תעשייה, חקלאות, סיעוד תיירות או תדלוק - אך לבוסים של רוני זה לא מפריע. "מבחינתי, ברגע שאמרו לי שאפשר לעבוד בחנות - זו היתה הבחירה הכי נוחה", הודתה רוני. "בנאית אני כנראה לא אהיה וגם לא רתכת. כדי לעבוד במלון הייתי צריכה לעבור לאילת לחצי שנה. ככה אני גם עובדת במרחק של 10 דקות הליכה מהבית, עושה עבודה קלה יחסית ומקבלת את המענק".

מבדיקה שערכנו השבוע בשבע תחנות דלק שונות בתל אביב עלתה תמונה דומה. רוב העובדים בתחנות הנוחות של החברות הגדולות, (yellow של פז, מנטה של דלק, אלונית של דור אלון ו-Sogood של סונול) הם חיילים וחיילות משוחררים. בתחנות הדלק עובדים בסך הכל כ-2,400 חיילים משוחררים בשנה, קרוב ל-20% מכלל הבוחרים בעבודה המועדפת.

השותפים הבכירים ל"סידור" הם בעלי חברות האנרגיה ומנהלי תחנות הדלק, שמצאו דרך נוחה לאיתור כוח אדם איכותי וזול, בחסות ובסבסוד המדינה. העלות למשלמי המיסים: כ-21 מיליון שקל בשנה.

הסידור הזה משונה במיוחד: צעירים שרק השתחררו מהצבא ויכולים לעבוד בענפים שזקוקים לידיים עובדות באופן נואש, כמו חקלאות ומלונאות, מוכרים קפה ומסטיקים בחנויות נוחות ליד הבית, ועוד מקבלים על כך מענק של מיליוני שקלים על חשבון משלם המיסים. בעלי חברות הדלק שמחים גם הם - שכן הם מקבלים צעירים מלאי מרץ ומוטיבציה בסבסוד המדינה.

המדינה מפסידה פעמיים: גם משלמת על עבודה שאין כל סיבה לשלם בעבורה וגם לא נהנית מאותם עובדים שלא מגיעים לחקלאים בערבה או למלונות באילת. "אין ספק כי לאור הממצאים יש לבצע רפורמה בכל הקשור לעבודה מועדפת", אמר השבוע יו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, ח"כ חיים כץ (הליכוד). "עמותות חברתיות ובכלל המגזר השלישי משוועים לכוח אדם איכותי והכנסתם לקטגוריה של עבודה מועדפת יכולה להיות פתרון של ממש. אני קורא למשרד התמ"ת האחראי על הנושא לחשוב על כך מחדש".

מבט קצר לעבר רשימת העבודות המועדפות, מסביר מדוע שילוב של צעירים חסרי ניסיון תעסוקתי חיוני לרוב הענפים. עם זאת, לא ברור למה בחרה המדינה לעודד דווקא עבודה בתחנות דלק, לרבות בחנויות הנוחות. הסיבה ההיסטורית לצירוף תחנות הדלק לרשימה נעוצה בפרוץ האינתיפאדה השנייה ב-2000. בעקבותיה, חלה ירידה חדה במספר אישורי העבודה שהוענקו לעובדים מהשטחים, שאיישו את רוב עמדות המתדלקים בישראל.

כדי לפתור את מצוקת כוח האדם הוכנסה החל מ-2002 עבודה בלתי מקצועית בתחנות דלק לרשימת העבודות הנדרשות. מאז עבר המשק הישראלי בכלל ושוק האנרגיה בפרט, תהפוכות רבות. משרד האוצר ביקש להוציא את תחנות הדלק מהרשימה כמה פעמים, אך ללא הצלחה עד היום. כשניסינו להבין את ההיגיון שמאחורי ההחלטה הגענו לשוקת שבורה. מנהל האכיפה בתמ"ת, שאוכף את חוקי העבודה, לא עוסק בנושא. יו"ר ועדת העבודה של הכנסת אמנם הביע מורת רוח אך אמר כי "אין בסמכות הוועדה לשנות את הקריטריונים" והפנה אותנו לביטוח הלאומי.

בביטוח הלאומי הבטיחו כי "תיערך בדיקה יותר קפדנית של מגישי הבקשות למענק שעבדו בתחנות דלק". שלא לציטוט, הודו שמדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. "כשאותם חיילים מגישים בקשה למענק הם כבר סיימו את תקופת החובה ולא עובדים יותר בתחנה כך שאין לנו אפשרות אמיתית לבדוק", אמר לנו בכיר בביטוח הלאומי. "אנחנו נאלצים לסמוך על הדיווח של העובדים ושל מנהלי תחנות הדלק". בכל הנוגע לחקיקה הפנו אותנו למשרד התמ"ת, שטען בתורו שהוא אינו האחראי, אלא משרד הרווחה. משרד הרווחה אמר בתגובה כי "זה לא חוק שלנו".

היחידים שהיו מוכנים להגיב היו אנשי משרד האוצר שנלחמים בתופעה. "הכללת העבודה בתחנות דלק כעבודה מועדפת היא פגיעה כפולה בשוק העבודה: פחות מבוגרים מתקבלים לעבודה בתחנות דלק, ומנגד הצעירים לא ממשיכים לעבוד שם לאורך זמן", אמרו באוצר.

דיון שנערך בוועדת הכספים בנושא ב-2006, חושף חלק מהנימוקים לכך שהמדינה ממשיכה לסבסד כוח אדם זול ואיכותי לחברות הדלק. נציג האוצר העלה את ההצעה לבטל את תשלום המענק בשני תחומים - תחנות הדלק ותעשייה ומלאכה. לאה אחדות, שהיתה אז סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, התנגדה בטענה שההשפעה שלו על התקציב שולית (ב-2006 היתה עלות המענק לעובדים בתעשייה ובתחנות דלק כ-50 מיליון שקל) וכן כי המדיניות הנוכחית מעודדת תעסוקה של חיילים משוחררים. כחיזוק לדבריה, ציטטה מחקר שערכה בענף התעשייה, ממנו עלה ש-40% מהחיילים המשוחררים המשיכו לעבוד בעבודה נדרשת גם לאחר ששת החודשים שמזכים במענק.

מחקר לגבי ההתמדה של החיילים המשוחררים בתחנות דלק דווקא לא נערך. משיחות עם עובדים ובעלי תחנות עולה שהרוב הגדול מסיים את העסקתו בתום התקופה המחוייבת בחוק ומחפש אפיקי פרנסה אחרים. ח"כ שלי יחימוביץ (העבודה) העלתה באותו דיון טיעון פמיניסטי בגנות הביטול. לדבריה, שיעור ניכר מכלל המועסקים בתחנות הדלק במסגרת ההסדר הן חיילות משוחררות. "אם יש עבודה מועדפת אחת שיש בה רמת תעסוקה גבוהה של נשים - למה לפגוע בה?", שאלה יחימוביץ'.

כשחשפנו בפניה השבוע את העובדה שאותן נשים למעשה מנצלות את החוק, שינתה מעט את הטון אך לא את דעתה. "אין ספק שעבודה בחנויות הנוחות עומדת בסתירה מהותית לכוונת המחוקק", אמרה יחימוביץ'. "הכוונה היתה במפורש לתגמל עבודות פיזיות שאין להן ביקוש וכזו היא אכן עבודת המתדלקים".

"למה צריך להקשות על מישהו ששירת שנתיים או שלוש שנים בצבא ולשלוח אותו לעבוד באילת? לו האוצר היה בא עם הצעה לשלול את המענק מעובדים בתחנות דלק ובמקום זה להכפיל את המענק לעובדים בחקלאות, הייתי מצביעה בעדו מיד. אבל האוצר רק לוקח. לא הייתי רוצה להיות זו שתשלול פרנסה סבירה מ-2,400 חיילים וחיילות משוחררים כל שנה".

טיעונים מקוריים במיוחד באותו דיון בוועדת הכספים נתן מי שהיה אז נציג ארגון בעלי תחנות הדלק, עו"ד אליעד שרגא, המוכר כמייסד התנועה למען איכות השלטון בישראל ומלחמתו בשחיתות. לטענתו, מכיוון שעבודה בחקלאות ובבנייה לא מושכות אליהן חיילים משוחררים, ביטול ההטבה לעובדי תחנות דלק יהפוך את החוק לאות מתה.

בנוסף אמר שרגא, כי למרות שהחיילים המשוחררים שנמצאים בתחנות הדלק אינם נדרשים להיות חמושים, עצם נוכחותם, לדעתו, מסייעת לשמור על ביטחון התחנות. "תחנות הדלק מהוות מפגע בטיחותי וביטחוני, וכשהחיילים המשוחררים שם יש הגנה על המתקנים", אמר. "כך אנחנו גם מרחיקים את התחנות האלה מהעולם התחתון".

הניסיון למצוא הצדקה אמיתית לעובדה שהמדינה בוחרת שנה אחר שנה לעודד חיילים משוחררים לעבוד דווקא בתחנות דלק נידון ככל הנראה לכישלון. לכל מי ששוחחנו איתו השבוע במשרדי הממשלה ובוועדת העבודה של הכנסת ברור שמשהו לא מריח טוב בסידור הזה, אבל אף אחד לא מוכן לקחת אחריות ולשנות את המצב. ככל הנראה בעלי תחנות הדלק וטייקוני האנרגיה ימשיכו בעתיד הקרוב לקבל זרם בלתי פוסק של צעירים נמרצים בעידוד כספי משלם המיסים.

דוברי חברות הדלק לא היו צריכים לשמוע הרבה כדי לזנק על רגליהם האחוריות ולהכריז באוזנינו שהכתבה היא חלק מאווירת עליהום כללית על חברות הגז. יחד עם זאת, איש מהם לא התכחש לממצאים. ההסבר השכיח היה שרוב העובדים בתחנות דלק משלבים בין עבודת תדלוק ועבודה בחנויות הנוחות ולכן הם זכאים למענק. דברים אלה נכונים כנראה בחלק מהמקרים, בעיקר בתחנות שהן רק לתדלוק עצמי אך זה לא היה המקרה בתחנות שנבדקו על ידנו.

מדלק נמסר כי "50% מכלל העובדים בתחנות החברה הם צעירים בגיל 21-24 ובסך הכל מועסקים כ-1,000 עובדים צעירים. העבודה בתחנת הדלק ובסניפי מנטה היא ברוטציה, כך שכל מתדלק עובד כמה פעמים בחודש גם בסניף מנטה שבתחנה. העבודה כמתדלק היא עבודה קשה וסיזיפית וצעירים מתקשים להתמיד בה. זו הסיבה שדלק החליטה לשלב בין עבודת התדלוק לעבודה בחנויות הנוחות, מה שמקל באופן משמעותי על העובדים ומגוון את עבודתם. מכיוון שהמוכרנים מאיישים לסרוגין את עמדות התדלוק ואת חנויות הנוחות כל אחד מהם ראוי וזכאי למענק על פי חוק".

מדור אלון נמסר: "החברה אינה מוסרת נתונים הקשורים לעובדיה, אנו פועלים ונמשיך לפעול על פי התקנות הקבועות בחוק". מחברת ספרינט מוטורס בע"מ, חברת תפעול התחנות של סונול נמסר כי "הזכאות למענק עבודה מועדפת נקבעת על ידי ביטוח לאומי. החברה אף מפרסמת במודעותיה, כי על המועמד לפנות בעצמו לביטוח לאומי כדי לוודא את עמידתו בתנאי הזכאות למענק עבודה מועדפת". בחברת פז סרבו להגיב לכתבה.