בנק לרווחת כולם

בימים אלה מסיים ירום אריאב את תפקידו כמנכ"ל משרד האוצר. הוא פורש מהתפקיד כאשר הוא משאיר לממשיך דרכו את אחת ההצעות המהפכניות בהיסטוריה הפיננסית-חברתית של ישראל: הקמת בנק חברתי, שיתרום לצמצום הפערים החברתיים באמצעות הגדלת הנגישות הפיננסית.

זו אינה אמירה בעלמא. כל המחקרים הכלכליים מלמדים כי פערים פיננסיים הם אחד הגורמים המרכזיים לפערים חברתיים. מי שידו אינה משגת לקבל אשראי, לעולם לא יוכל להקים עסק ולקדם את עצמו. מי שאף בנק לא יממן לו משיכת יתר, לא יוכל אפילו לקיים משק בית סביר. מי שהבנקים אינם מכירים בו, אין לו אפילו היכן להפקיד את מעט הכסף שיש לו, ובכך להבטיח גם שמירה על הכסף וגם קבלת מעט ריבית עליו.

פרדוקסלית, המחקרים מלמדים כי העניים ביותר הם גם אלה שמקבלים את הריביות הנמוכות ביותר, ומשלמים את הריבית הגבוהה ביותר ואת העמלות הגבוהות ביותר. זאת גם מכיוון שהמערכת הפיננסית רואה בהם מטרד ולא רוצה להתחרות עליהם, וגם מכיוון שהם כלל אינם מודעים לזכויותיהם ואינם יודעים להתמקח על מה שמגיע להם. המערכת הפיננסית, לפיכך, היא אחד החסמים הגדולים ביותר להשתחררות מעוני.

מי שהבין זאת והראה שאפשר גם אחרת היה מוחמד יונוס, כלכלן מבנגלדש. בנק המיקרו-אשראי שהקים, שנועד לסייע לעניי בנגלדש, נהפך כבר למודל לחיקוי בכל העולם וזיכה את יונוס בפרס נובל לשלום. הבנק, אגב, מעמיד אשראי בעיקר לנשים, וכך סייע מאוד גם להתחזקות מעמד האשה במדינה.

עכשיו הגיעה גם ההזדמנות של מדינת ישראל. העובדה שהפרטת הדואר התעכבה פתחה את הפתח לשימוש בתשתית של הדואר - 700 סניפים, כמעט בכל יישוב בישראל - לשם הקמת בנק חברתי, כשהמדינה תיתן ערבות לפיקדונות, ואולי אפילו ערבות אשראי מינימלית.

במדינה הנאנקת תחת עול הפערים החברתיים, זוהי יוזמה שחייבת להיבחן במלוא הרצינות ובמלוא הכוונות הטובות. לרווחת כולם.