בעל השליטה בחברת הנדל"ן P.M.S יפצה את מייסדי BDI ב-680 אלף שקל

אילן ניר, בעל השליטה בחברת הנדל"ן P.M.S אינווסטמנט, הציג מצגי שווא לבעלי מניות קודמים בחברה והטעה אותם - כך נקבע באחרונה בפסק בוררות. מדובר באחד מפסקי הבוררות האחרונים של ד"ר יורם דנציגר, שעומד להתחיל בימים אלה את כהונתו כשופט בבית המשפט העליון. P.M.S עוסקת ברכישת נדל"ן מסחרי בשוודיה והונפקה בסוף מאי השנה בבורסה.



את התביעה נגד ניר, שמחזיק ב-39% מהמניות ב-P.M.S באמצעות חברת פורטופינו השקעות, הגישו אנשי העסקים תהילה ינאי ואמנון אלטמן, המייסדים והמנהלים של תאגיד המידע BDI, שהוא שותף של תאגיד המידע הרב לאומי Coface.



לפי פרסומי החברה, Coface הוא הקונצרן הגדול בעולם לביטוח סיכוני סחר חוץ. עם בעלי המניות של P.M.S נמנים שמות מוכרים כמו הפרסומאים ראובן אדלר ואיל חומסקי, ורונן צלניר מחברת החיתום אי.בי.אי.



ינאי ואלטמן החזיקו ב-16% ממניות P.M.S, ומכרו בסוף דצמבר 2006 את מניותיהם לניר, תמורת 4.9 מיליון שקל. לטענת ינאי ואלטמן, שיוצגו על ידי עורכי הדין שמוליק קסוטו וטל גוטמר, השקעותיהם בחברה היו 4.5 מיליון שקל. ב-2005 גייס אותם ניר לצורך הקמת מיזם נדל"ן בשוודיה שביצע את רכישותיו על ידי P.M.S. ואולם לקראת הנפקת החברה הטעה אותם ורכש מהם את המניות תמורת סכומי כסף זניחים.



באפריל השנה, כשהבינו המוכרים כי יש כוונה להנפיק את החברה לפי שווי גבוה בהרבה, הודיעו לפורטופינו על ביטול ההסכמים, בטענה של חוסר תום לב מצד ניר. לפי השניים, לקראת סוף 2006 החל ניר בהכנות להנפקה של המיזם ונקט צעדים להוצאתם ממנו כדי לשמר בידיו את השליטה בחברה גם לאחר ההנפקה.



ניר ופורטופינו, שיוצגו על ידי עו"ד גד טיכו, טענו כי התביעה מבוססת על השערה שלפיה במועד המשא ומתן למכירת המניות כבר הכין ניר את ההנפקה, בשעה שהיוזמה להנפקה החלה רק בפברואר 2007.



בפסק הבורר קבע דנציגר כי ניר "פעל בחוסר תום לב ביחס להתקשרות בהסכם מכירת המניות - חוסר תום לב אשר עלה לכדי הטעיית התובעים". לדבריו, התובעים פנו לניר לקראת סוף 2006 במטרה לברר את תוכנית הפעילות של המיזם ל-2007 ואת סכום ההשקעות שיהיה עליהם להעמיד. בתשובה, בחר ניר להציג בפניהם "תמונת מצב קודרת, או למצער - סלקטיווית, אשר תסייע להם לקבל החלטה למכור לו את חלקם במיזם", ותמונה זו היא שהובילה אותם להתקשר בהסכם מכירת המניות.



בין היתר עולה כי ניר ציין בפניהם כי צפויות בעיות מימון עם הבנק האיסלנדי, שצפוי להפסיק את שיעורי המימון כי ההשקעה אינה מתאימה לאנשים כמותם, אלא למשקיעים "כבדים" שיש להם "100 מיליון שקל בבנק", וכי לאור האמור הוא חש "חובה מוסרית" לחלצם מההשקעה.



השופט קיבל את טענת ניר כי ההכנות להנפקה החלו רק כחודשיים לאחר שינאי ואלטמן מכרו לו את מניותיהם, אך קבע כי מצגים שונים שהציג להם ניר היו שונים מהמציאות. כמו המצג לפיו הבנק האיסלנדי עתיד להקטין את שיעור המימון. לדברי דנציגר, המצג לא נבע מידיעתו של ניר ואף לא מחשש מבוסס שלו. כך גם לגבי המצגים כי ההשקעה מיועדת למשקיעים "כבדים" וכי הוא חש חובה מוסרית לחלצם מהמיזם.



הבורר פסק כי על ניר לשלם להם סכום של כ-680 אלף שקל, וזאת לאחר שקבע את שווי מניות P.M.S על 599.80 אגורות למניה, לפי ערכן ביום מתן פסק הבוררות. לפי הסכם הבוררות, יכול היה דניצגר לפסוק עד 6 מיליון שקל.