ניו יורק טיימס
>> הקיץ, כששר האוצר האמריקאי הנרי פולסון חיפש אנשים שיעזרו לו לנווט במשבר הקשה בוול סטריט, הוא פנה לפירמה הוותיקה שלו, בנק ההשקעות גולדמן סאקס, וחטף ממנה שלל בנקאים ומומחים לארגון מחדש.
בספטמבר, כשהממשלה חילצה את ענקית הביטוח הקורסת AIG בהזרמת הון של 85 מיליארד דולר, השתתף פולסון בבחירת דירקטור מגולדמן סאקס כמנהיג החדש של AIG. באוקטובר, כשפולסון היה צריך מישהו שינהל את קרן החירום של הממשלה, שאמורה לנהל נכסים שתקנה מהבנקים בשווי 700 מיליארד דולר, הוא גייס פעם נוספת עובד עם תו תקן של גולדמן: ניל קשקארי, בנקאי השקעות בן 35, שלפני הצטרפותו למשרד האוצר היה בעל ניסיון מועט מאוד במימון בתחום הדיור.
נוכחותם של אנשי גולדמן סאקס במשרד האוצר ובכל הקשור בפעולות הממשל במשבר הפיננסי בולטת כל כך, שבנקאים ומתחרים אחרים נתנו לפירמה הידועה כינוי חדש: "Government Sachs" - ממשלת סאקס.
הכוח וההשפעה שיש עתה לגולדמן סאקס בלב לבו של עולם הפוליטיקה והפיננסים אינם מקריים. בתור הבנק שנחשב שנים רבות למצליח ולנערץ ביותר מבין בנקי ההשקעות, ולמרות הכרסום במעמדו לאחרונה - יש לו היסטוריה ותרבות שמעודדים את השותפים בו לתפוס תפקידי הנהגה בשירות הציבורי.
הגישה המקובלת בגולדמן סאקס היא שאינך כוכב אמיתי, גם אם אתה צובר המון רווחים - כל עוד לא הטבעת את חותמך בתחום הפוליטי. על פי גולדמן, מדובר בנתינה בחזרה לעולם הפיננסי - ואולם בכירים ואנליסטים תוהים לגבי ניגוד עניינים שעלול להתעורר מהעמדה הייחודית של הבנק.
הם מציינים כי החלטות שפולסון ויוצאי גולדמן אחרים מקבלים במשרד האוצר משפיעות ישירות על מצבה של הפירמה. הם גם שואלים מדוע גולדמן, שסייע ביחד עם פירמות אחרות ליצירת משבר האשראי באמצעות השימוש בני"ע אקזוטיים, מקבל תפקיד חשוב כל כך בניסיון לפתור את המשבר.
"אין שום קונספירציה"
ממדיו של המשבר הפיננסי ותגובתה ההיסטוריות של הממשלה למשבר עוררו שלל שאלות לגבי תפקידו של גולדמן.
אנליסטים תוהים מדוע פולסון לא גייס עובדים מבנקים אחרים, כדי למנוע מראית עין שלפיה משרד האוצר נהפך לחטיבה דה-פקטו של גולדמן. אחרים שואלים אילו אינטרסים מקדמים פולסון ועמיתיו מגולדמן - של חברות הפיננסים שנפגעו במשבר, או של בעלי הבתים מן השורה, שנפגעו גם הם?
שאלות אחרות שעולות הן - האם בכירי גולדמן שמובילים את תוכנית החירום הפדרלית הם בעלי הניסיון הרחב והמעמיק הנדרש כדי להתמודד עם בעיות פיננסיות מורכבות כל כך? והאם פולסון גייס מספיק אנשים מנוסים כדי להבטיח שהפתרונות למשבר יהיו חדשניים?
"הוא גייס אנשים שיש להם אותו ניסיון חיים ואידיאולוגיה כמוהו", אומר ויליאם ק. בלאק, פרופסור למשפטים וכלכלה באוניברסיטת מיזורי, ויועץ למועצה הפדרלית לבנקי הלוואות בזמן משבר בנקי ההלוואות והחיסכון בשנות ה-80. "האנשים הללו הוכשרו על ידי פולסון, הוערכו על ידי פולסון, וכך הם חושבים כמוהו".
תומכי גולדמן מגיבים לטענות אלה בשצף קצף, וטוענים כי פולסון וחבריו לא יעמידו את ענייניו של גולדמן מעל בנקים אחרים, בעלי בתים ומשלמי המסים; וכי הרעיון הזה הוא תאוריה פרנואידית שמקדמים מתחריו הפחות מצליחים של הבנק.
"אין שום קונספירציה", אומר דונלד סי. לונגוורט, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון. "אם לא היה לחץ של זמן, ברור שהיתה מוקמת ועדה של אנשים עצמאיים שיבחנו כל ניגוד עניינים, אבל הדברים הללו דורשים זמן ואי אפשר לכפות אותם במצב חירום".
תומכי גולדמן אומרים כי אנשי החברה צריכים לזכות לשבחים, ולא לביקורת, על שלקחו חלק במנהיגות בעת משבר. "יש בגולדמן סאקס אנשים שלא מרוויחים שום כסף, גרים במלונות, ומנסים להציל את העולם הפיננסי", אומר ג'ס סטיילי, ראש חטיבת ניהול הנכסים בג'יי.פי מורגן צ'ייס. "לגנות את גולדמן סאקס על כך שאנשיו עוזרים בוואשינגטון הוא דבר פסול".
בגולדמן מסכימים: "אנחנו גאים ביוצאינו, אך בכנות - כשהם עובדים במגזר הציבורי, נוכחותם עבורנו אינה חיובית במובן של השגת חוזים", אמר לוקאס ון פראג, דובר גולדמן. "אין שום אפשרות להוציא מהם טובות".
"יש חוכמה פיננסית גם מחוץ לוול סטריט"
פולסון עצמו נחת בראש משרד האוצר בזכות היותו איש גולדמן: ג'ושואה ב. בולטן, בכיר לשעבר בגולדמן וראש הסגל הנוכחי של הבית הלבן, גייס אותו לתפקיד ב-2006.
אנליסטים אומרים כי טבעי שפולסון, שנדרש לגייס צוות עילית בתוך זמן קצר, פנה לאנשים המוכרים לו. ואם יש דבר שאפשר למצוא בשפע בגולדמן, זה חבורה של מצטייני-על המובילים בתחומם ועובדים מעלות השחר ועד צאת הנשמה.
עם זאת, אחד המינויים הבולטים ביותר של פולסון עורר שאלות רבות. קשקארי, שגויס במקור כדי לנהל את קרן 700 מיליארד הדולר שפולסון הקים כדי לרכוש נכסים רעילים מהבנקים, הגיע לוואשינגטון ב-2007 לאחר שעבד שנתיים כעובד נמוך דרג בתחום הטכנולוגיה בחטיבת בנקאות ההשקעות של גולדמן בסן פרנסיסקו. לקשקארי שני תארי מהנדס ותואר שני במינהל עסקים מוורטון, וניסיון עבודה בתחום הלוויינים.
קשקארי כמעט שלא היה מוכר לפולסון לפני שהגיע למשרד האוצר. תפקידו התרחב עתה, משפולסון החליט שכספי הקרן יושקעו ישירות במניות הבנקים. הוא גם ממונה על בחירת המנהלים לתוכנית החילוץ. בין מינוייו הראשונים נמצא רובן ג'פרי, לשעבר איש גולדמן סאקס, שהתמנה לתפקיד סמנכ"ל השקעות של הקרן.
קשקארי נחשב אינטליגנטי ומוכשר. הוא היה יד ימינו של פולסון במכירת החירום של בר סטרנס במארס, וליווה אותו לכל אורך המשבר. ואולם למרות כישרונותיו, רבים תוהים אם יש לו הניסיון והמומחיות הדרושים לנהל פרויקט מורכב כל כך.
"קשקארי יכול להיות האיש הכי מוכשר ומבריק בארה"ב, אבל מינויו של אדם בן 35, בן חסותו של פולסון, לתפקיד החשוב ביותר במאמצי ההבראה הוא הרסני", אומר מייקל גרינברגר, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת מרילנד ובכיר לשעבר ברשות הפיקוח על מסחר בחוזי סחורות.
"לאמריקאים נמאס מוול סטריט, ואפשר היה להביא הרבה אנשים אחרים לסייע בפתרון הבעיות. יש אנשים עם חוכמה פיננסית גם מחוץ לוול סטריט", מוסיף גרינברגר.
קשקארי לא ינהל ישירות את הקרן. 200 פירמות ניגשו למכרז לניהול ההשקעות, והאוצר צימצם את הרשימה ל-10 חברות. גולדמן השתתף במכרז, אך הציע לעשות את העבודה בחינם.
האוצר הגולדמני
מלבד קשקארי, נמצאים בקודש הקודשים של פולסון בוגרים אחרים של גולדמן סאקס. הצוות המובחר כולל את דן ג'סטר, אסטרטג לשעבר בגולדמן שהשתתף בין היתר בהשתלטות הממשלתית על פאני מיי ופרדי מאק, והיה גורם מרכזי בהחלטה להזרים הון לבנקים, ובהם גם גולדמן סאקס.
שחקן מרכזי אחר הוא סטיב שפרן, שהיה מקורב לפולסון בשנות ה-90 כשעבד בתחום ההשקעות הפרטיות של הבנק באסיה. הוא היה מעורב במאמצים לפתור את המשבר בתחום הלוואות לסטודנטים ומתן ערבונות לקרנות כספיות.
בכירים אחרים מגולדמן שתפסו תפקיד באוצר כוללים את קנדריק ר. וילסון השלישי - יועץ למנכ"לים בבנקים הגדולים בארה"ב. וילסון עובד באוצר כיועץ ללא תשלום, ועוסק בעיקר במגעים עם ראשי הבנקים.
אדוארד סי. פורסט שימש זמן קצר כיועץ לפולסון, אך פרש לטובת תפקיד סגן נשיא הארוורד. רוברט ק. סטיל, לשעבר סגן יו"ר גולדמן, גויס למאמץ הבראת פאני ופרדי, אך עזב לתפקיד מנכ"ל ואקוביה עוד לפני שהממשלה השתלטה על פאני ופרדי.
בכירים במשרד האוצר מודים כי אנשי גולדמן שיחקו תפקיד ענק בתגובה למשבר. ואולם הם מציינים כי גם אחרים שאינם קשורים לגולדמן עשו עבודה חשובה, מבלי שקיבלו תשומת לב. קבוצה זו כוללת את דיוויד ג'י נייסון, יועץ בכיר לפולסון ולשעבר בכיר ברשות ני"ע האמריקאית, ואת מישל דיוויס ורוברט הויט - שלושתם אינם יוצאי גולדמן.
"לשר האוצר פולסון יש ספסל מגוון של מומחים", אמרה בתגובה ג'ניפר זוקארלי, דוברת משרד האוצר.
חשוד נוסף - הבנק הפדרלי של ניו יורק
למרות זאת, ציר הכוח העיקרי במשרד האוצר שייך ליוצאי גולדמן. משום כך, רבים מניחים שהבנק, ואחריו וול סטריט, מקבלים עדיפות במשרד. שאלה נוספת המתעוררת היא אם אנשי גולדמן וחבריהם מפיקים תועלת מפעולותיו של משרד האוצר.
"אם יש להם תיק השקעות או נאמנות עיוורת שבהם נמצאות מניות של גולדמן - יש להם ניגוד עניינים", אומר ג'יימס גולבריית, פרופסור לקשרי ממשל ועסקים באוניברסיטת טקסס.
פולסון, קשקארי ושפרן אינם מחזיקים עוד במניות גולדמן. לא ידוע אם לג'סטר או לוילסון יש מניות, מכיוון שגויסו כעצמאים ולא נדרשו לחשוף את אחזקותיהם הפיננסיות.
לגולדמן סאקס מסורת ארוכה של בוגרים שעברו לשירות הציבורי מאז שסידני וינברג, שניהל את הבנק בשנות ה-30, עודד את הבנקאים שלו לתרום לצדקה ברוחב לב ולהתנדב לשירות הציבור.
"מגיע להנק (פולסון) קרדיט על שמשך אליו כל כך הרבה אנשים מוכשרים. אף אחד מהם לא היה חייב לעשות את זה", אומר בארי וולפרט, מנהל בקרסטוויו פרטרנס ולשעבר סמנכ"ל תפעול משותף של חטיבת ההשקעות הפרטיות של גולדמן. "הם לא מקבלים שכר. הם הורגים את עצמם בעבודה. הם לא ראו את המשפחות שלהם חודשים. הרעיון שיש כאן קנוניה או ניגוד עניינים הוא מגוחך".
למעשה, אומרים בכירים בגולדמן, החשש מניגוד עניינים דווקא עלה לבית ההשקעות בהחמצת הזדמנויות במהלך המשבר. לדוגמה, גולדמן לא הורשה לבחון את מאזני בר סטרנס כשהרגולטורים אירגנו מכירת חירום שלו.
כשמנכ"ל ליהמן ברדרס ריצ'רד פולד פנה הקיץ לרגולטורים וביקש סיוע לבנק, הוא נדחה על ידי נשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק, טימותי גייתנר. בלית ברירה, הגיש ליהמן בקשה לפשיטת רגל בספטמבר. שבוע לאחר מכן נהפכו גולדמן ומורגן סטנלי לחברות אחזקות בנקאיות.
"זה מה שרצינו לעשות לפני שלושה חודשים, אבל לא הרשו לנו", אומר מקור בכיר בליהמן ברדרס. "אבל כשגולדמן נקלע לקשיים, הם אישרו זאת מיד. זה לא ייאמן".
חשוד נוסף בקרבת יתר לגולדמן סאקס הוא הבנק הפדרלי של ניו יורק - החזק מבין הבנקים הפדרליים האזוריים. גייתנר שיחק תפקיד קריטי בהחלטה לתת לליהמן ברדרס לקרוס ולחלץ את AIG. הוא שימש כפקיד ממשל במשך 20 שנה ומעולם לא עבד במגזר הפיננסי, אך היה בן חסותו של שר האוצר לשעבר רוברט אי. רובין, שהיה לפני כן יו"ר של גולדמן סאקס. רובין התמנה לשר האוצר ב-95', וגייתנר היה יד ימינו בזמן כמה משברים כלכליים, בהם משבר האשראי ברוסיה בשנות ה-90. רובין, המשמש עתה כיועץ בכיר לסיטי, סירב להגיב.
ב-2003 התמנה גייתנר לנשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק. בין האנשים שמינו אותו לתפקיד היה פיט פיטרסון, לשעבר מנכ"ל ליהמן ברדרס ויו"ר בכיר של קרן ההשקעות הפרטית בלאקסטון. לצדו בוועדת הסינון היו פול ואלקר, לשעבר יו"ר הבנק הפדרלי; מנכ"ל AIG דאז, מוריס גרינברג; וג'ון וייטהד, לשעבר יו"ר גולדמן. בראש מועצת הבנק הפדרלי של ניו יורק עומד סטיבן פרידמן, לשעבר יו"ר גולדמן סאקס, שמונה לייצג את הציבור. הוא סירב להגיב.
במהלך כהונתו גייס גייתנר אנשים רבים מגולדמן לתפקידים חשובים או לפרויקטים מיוחדים, כמו הכלכלן ויליאם דאדלי, שמפקח על החטיבה בבנק שמוכרת וקונה ני"ע ממשלתיים; ואי. ג'רלד קוריגן, לשעבר בכיר בגולדמן ונשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק, שעומד בראש קבוצה המנתחת סיכונים בוול סטריט.
"זה גרוטסקי", אומר כריסטופר ויילן, מנהל בכיר באינסטיטושונל ריסק אנליטיקס, על הקשרים ההדוקים בין הבנק הפדרלי למגזר הפיננסי. "וזה בלי שום התנצלויות".
מקורב לגייתנר אומר שאין שום לחיצת יד סודית בין הבנק הפדרלי לבין גולדמן. "זה עולם קטן ומאוד מקושר. כולם נמצאים בניו יורק", אומר לונגוורט.
ליהמן אאוט, AIG אין
בכל מקרה, רבים מציינים כי הקירבה לשלטונות אינה מעידה בהכרח על קבלת טובות הנאה. על אף שפולד כיהן במועצת הבנק הפדרלי של ניו יורק, קירבתו לכוח הפדרלי לא חסכה לליהמן את פשיטת הרגל.
כש-AIG עמדה על סף פשיטת רגל, שהרגולטורים חששו כי תתפשט ותפיל את המערכת הפיננסית כולה - בכירי הממשל פנו שוב למישהו הקשור לגולדמן. לאחר שהממשלה החליטה להעניק ל-AIG, חברת הביטוח הגדולה בעולם, סיוע של 85 מיליארד דולר (שתפח בינתיים ל-122 מיליארד דולר), הרגולטורים חיפשו מנכ"ל חדש לחברה.
הם בחרו באדוארד לידי, המנכ"ל לשעבר של חברת הביטוח אולסטייט. לידי היה דירקטור של גולדמן מאז 2003, והתפטר מתפקיד זה לאחר שהתמנה לראשות AIG. בכירה נוספת לשעבר בגולדמן, סוזאן נורה ג'ונסון, מונתה הקיץ לדירקטוריון AIG.
כמו פירמות רבות בוול סטריט, גולדמן עצמו קשור ל-AIG. הוא היה שותף הסחר הגדול ביותר של AIG, עם חשיפה ל-20 מיליארד דולר בנגזרי אשראי. אם AIG היתה נופלת, היה גולדמן סופג הפסדים. גולדמן חזר ומסר כי חשיפתו ל-AIG היתה זניחה, וכי 20 מיליארד הדולר היו מגודרים לחלוטין, כך שהחברה היתה מוגנת מפני הפסדים.
התפשטותו של המשבר ברחבי העולם הפגישה את פולסון עם עוד מכרים מגולדמן, כולל רוברט זוליק, נשיא הבנק העולמי; מריו דראגי, נשיא פורום היציבות הפיננסי - קבוצה בינלאומית של רגולטורים; ומארק ג'יי. קארני, נגיד הבנק המרכזי של קנדה.
"פולסון הכניס אנשים מגולדמן לעמדות במשרד האוצר מכיוון שהם אנשים שהוא מכיר ואין שום מגבלות עליו", אומר ויילן. "ניגוד העניינים למראית עין נמצא בכל מקום. פעם זה היה מספיק כדי למנוע זאת. אולם העקרונות הבסיסיים של איזון ובקרה נזנחו, ביחד עם האתיקה שלנו".
בסופו של דבר, אומרים אנליסטים, פעולותיהם של פולסון וחבריו מגולדמן עלולות להיבחן בקפידה רבה יותר. "אני חושד שהתנהלותם של אנשי גולדמן סאקס ואחרים תהיה מוטיב חוזר במשבר, כשהקונגרס יחליט כמה רגולציה, כמה בקרה, ואפילו כמה עונשים צריך להטיל על תעשיית הפיננסים", אומר לונגוורט. "החשבון ייושב בקונגרס באביב הבא".
ממשלת גולדמן סאקס: כך השתלטו יוצאי בנק ההשקעות על האוצר האמריקאי
מאת ג'ולי קרוזוול ובן וייט
27.10.2008 / 8:08