זאת הבריאות, טמבל

קשה להאמין אבל ב-2001, עם מינויו של בוש 2 לתפקיד, היתה אמריקה בפלוס. בלי טלפונים זועמים ממנהל הבנק בשנחאי וללא צ'קים ואג"חים חוזרים. תילי תילים של אש וגופרית שפכו הדמוקרטים על הרפובליקנים בשמונה שנות בוש ובמהלך מערכת הבחירות בין אובמה למקיין. חלק גדול מהאש התרכזה בפזרנות האינסופית של ממשל בוש - כסף שהלך לכל דורש ולפעמים נדמה שלא ממש משנה לאיזו מטרה. הרי ממשל צנום, יעיל וחסכן בכספי הציבור היה מאז ומעולם אחד מהאתוסים הבסיסיים ביותר של מצע הרפובליקנים - הכל כדי להקטין את נטל המיסוי.



"הרעב את החיה" הוא הכינוי שניתן לתיאוריה שלפיה הדרך היחידה למנוע גירעונות גבוהים היא דווקא להקטין את נטל המס - וכך להבהיר לכולם שפשוט אין מהיכן לקחת כסף. סוג של היגיון.

ואכן, חודשים ספורים לאחר תחילת כהונתו הראשונה ומיד לאחר שגילה שקלינטון השאיר את ארה"ב עם עודפי תקציב, החליט בוש לקצץ משמעותית בנטל המס ולהחזיר את הכסף לבעליו המקוריים, משלם המסים האמריקאי. למותר לציין שהוא לא נתקל בהתנגדות משמעותית בזמנו, וכמובן שמדובר גם בצעד הגיוני ומעודד צמיחה כשהוא נעשה בהקשר הנכון.



הבעיה היא שזו היתה רק יריית הפתיחה למסע קניות ובזבוזים שכמותו לא ראתה אמריקה מעודה. מצעד האיוולת של הוצאות אסטרונומיות מחד וקיצוצי מס מנגד של בוש הצעיר נמשך אפילו אחרי ארועי 11 בספטמבר 2001, אף שהיה ברור שאירועי הטרור הם אות ברור לשינוי כיוון בכלכלה הגלובלית.



חוסר האחריות הגיע לשיאו כשהנ"ל פצח גם במלחמת עיראק (ארוע לא ממש זול), ואפילו אז לא עצר לרגע לבדוק אם יש ברשותו את פנקס הצ'קים הדרוש להפלת משטרים עוינים במדבריות מרוחקים. בוש גם רצה - ואף הצליח - לצאת למלחמה באפגניסטאן, וגם להמשיך לקצץ באגרסיוויות במסים. האיש כנראה פשוט לא ידע לספור.



כדאי לקרוא את סיכומי תקופתו של בוש ולצפות בסרט "W" ובמופע "You're welcome america" כדי להבין את עומק הסוריאליזם שבו התנהלה המעצמה הגדולה בעולם בשנים האלה. טירופו של המלך ג'ורג'. כיום, עמוק בתוך שפל כלכלי היסטורי, מתגלה בכל היקפו הנזק העצום של נשיאות בוש. ארה"ב ממושכנת לעייפה, ואובמה ירש חוב לאומי שנע בין 8 ל-14 טריליון דולר (תלוי את מי שואלים, והאמת - במספרים האלה לא בטוח בכלל שזה משנה).



עמוק בתוך כלכלה שמאטה והולכת, בתוך מחנק אשראי שמקפיא כל פעילות, ועל רקע סאונד-אפקטים של בועות שמתפוצצות סביבו, נאלץ אובמה לעשות את הדבר היחיד לתפישתו שיכול לסייע: לבזבז הרבה יותר מהבזבזן שהכניס את ארה"ב למצב הזה.



לאחר שלושה חודשי כהונה בלבד אובמה כבר רשום על הצ'ק הפתוח הגדול ביותר בתולדות ארה"ב - עם הכיסוי הנמוך ביותר בהיסטוריה. חבילות סיוע ותמריצים לכל מגזר וסקטור, מיליונים, ביליונים וטריליונים משמשים בספר התקציב שלו בערבוביה, ומביאים גם רבים מהדמוקרטים לצאת נגדו בתואנה שהוא מנציח את הגירעון וממשכן חמישה דורות של ילדי ארה"ב העתידיים שייאלצו להחזיר את החוב שהיא לווה כיום בסדרות אג"חים אינסופיות.



מצדו השני של המתרס מתקיפים אותו הרפובליקנים, שישבו שמונה שנים מבלי להוציא הגה בזמן שבוש משמיד את ארה"ב. אלה, במקום להכות על חטא ולנסות לסייע, מתנהגים כיום ברובם כעסקני מרכז ליכוד מהשורות האחוריות.



לא כולם יודעים שהצעד בעל ההשלכות הדרמטיות וההרסניות ביותר שיזם בוש היה זה שנשמע לכאורה ההגיוני והאנושי ביותר: החתימה על סבסוד מסיווי של תרופות והרחבה של מדיקייר ומדיקייד, השירותים הכלולים בסל הבריאות של כל פנסיונר אמריקאי. האירוניה הגדולה ביותר שבצעד זה היא שבוש הצעיר הצליח טכנית לבצע אותו רק בזכות העובדה שפגה חקיקה שיזם אביו שנים רבות לפני כן. אותו חוק ותיק ונבון שחוקק בוש האב מנע הקצאת תקציבים חדשים, אלא אם אלה יתאפשרו כלכלית על ידי מיסוי חדש ו/או קיצוץ בתקציבים אחרים. בקיצור, מבזבזים רק כסף שיש בקופה.



תוקפה של חקיקה זאת פקע ב-2002 ואיפשר לבוש ג'וניור לבצע את הנזק הגדול ביותר לחוסנה הכלכלי של ארה"ב. תוכנית התחקירים "פרונטליין" מעריכה את עלויות השינוי בביטוח הרפואי, שעליהן חתם בוש, ב-60 ביליון דולר ב-2009 ובכ-8 טריליון דולר מצטברים בשנים הקרובות. לא מפתיע אם מוסיפים למצב כיום את העלייה בתוחלת החיים של אוכלוסיית ארה"ב ואת העובדה שמיליונים מילידי דור הבייבי-בום מתחילים לצאת לגמלאות השנה.



מדובר בתמונה מפחידה: לפי "פרונטליין", כבר עכשיו יותר מ-30% מתקציב הממשל מוקצים לביטוח בריאות ולביטוח לאומי. לפי התחזית, ב-2050 תגיע עלות הביטוחים האלה ל-100% מהתקציב ולכרבע מסך כל הכלכלה האמריקאית. המשמעות התיאורטית היא שלא יהיה כסף לצבא, לחינוך, לכבישים או לאוכל. רק לבריאות.



האחראי על התקציבים בממשל אובמה מגדיר את ביטוחי הבריאות כבעיה העיקרית של המאזן האמריקאי, ואף מוסיף שבטווח הבינוני והארוך כל שאר הבעיות בטלות בשישים. מה יעשה אובמה? נכון, אפשר וצריך לבנות מערכת בריאות יעילה ובריאה הרבה יותר מזו הקיימת בארה"ב, והבריאות נמצאת גם כך גבוה בסדר העדיפויות של נשיא דמוקרטי. אבל בסופו של דיון, אין כאן הרבה ברירות. אין ספק שברגע שממשל אובמה יחוש בתחילת היציאה מהמשבר, הוא יעשה את מה שהוא יודע שכולנו יודעים שהוא יעשה. יצמצם עמוקות בהוצאות, וישתמש בנשק היחיד שלו - יעלה את המסים באופן משמעותי.