מצה שמורה

ניו יורק



"יש אנשים שטוענים שהמצות קשות ויבשות", אומר אלן אדלר, ממנהלי מפעל המצות סטרייט בניו יורק. "למה הם מצפים? שיהיו רכות כמו באגט? במקרים כאלה אנחנו פשוט מחליפים את המצות בחדשות, גם אם מדובר במצות ישנות. שיהיה להם לבריאות".

לאדלר יש סיפורים רבים על לקוחות ומצות. עוד כשהיה ילד היה מגיע לעבוד במפעל שהוקם על ידי סבא-רבא שלו, אהרון סטרייט, שהיגר לניו יורק בתחילת המאה ה-20 מאוסטריה, שם צבר ניסיון באפיית מצות.



"ב-1910-1915 הוא ניהל מאפייה שבה הכין מצות באופן ידני, וב-1925 פתח את המאפייה שאנחנו עובדים בה היום", מספר אדלר. "המפעל התפרש אז על שני בניינים, ובמשך השנים נקנו שני הבניינים השכנים. חלק מהמכונות שבהן אנחנו משתמשים כיום נמצאות כאן משנות ה-30.



"סבא שלי ואחיו המשיכו את המסורת. לפני 13 שנה, כשהייתי מגיע לעבודה ב-05:30 הייתי רואה אנשים שוכבים ברחובות לאחר שהשתמשו בקראק. כיום, כשאני מגיע מוקדם בבוקר, אני רואה בחורים ובחורות לבושים היטב, מסיימים את בילוי הלילה שלהם במועדונים".



סטרייט עלה בשנה האחרונה לכותרות, לאו דווקא בגלל המצות שלו. אדלר רצה למכור את המפעל, ששוכן במנהטן, ליזמי נדל"ן - ולהשתמש בכסף כדי להקים מפעל חדיש למצות בפרוורי ניו יורק.



"שוק הנדל"ן השתנה", אומר אדלר. "בדקנו אפשרות להכניס למפעל מכונות חדשות ויעילות יותר, אבל זה בלתי אפשרי בגלל המבנה שבו אנחנו נמצאים".



לתוכנית של אדלר, שהיה בעבר עו"ד, היתה משמעות סמלית ומאוד נוסטלגית. סטרייט הוא מפעל המצות היחיד בניו יורק, ושוכן בלואר איסט סייד שהיה מאוכלס בעבר ביהודים רבים. רובם עזבו והאזור נהפך למקור משיכה להמוני צעירים שמבלים במסעדות ובמועדונים שהוקמו שם. באופן טבעי, המחירים בשכונה הרקיעו שחקים ורבים מאנשי הבוהמה שמעוניינים לגור בה לא יכולים להרשות זאת לעצמם כעת.



היוזמה למכור את בניין בית החרושת לא היתה מקורית. גם מסעדות יהודיות שהיו חלק מהנוף של הלואר איסט סייד נעלמו, כמו הסקנד אבניו דלי, שהיתה פופולרית בקרב יהודים ולא יהודים. בנסיבות האלה היה טבעי מבחינתו של אדלר לנסות לממש את הנכס המיושן שבו שוכן מפעל המצות. על פי הפרסומים, הוא מצא קונה שהציע לו 25 מיליון דולר, אך בסופו של דבר העסקה לא יצאה לפועל. לפני כמה שבועות פירסמו העיתונים המקומיים כי יש תוכנית מחודשת למכירת המפעל. אדלר טוען שאין בכך אמת. "סוכן נדל"ן אחד חשב שהמפעל עדיין מיועד למכירה ופירסם אותו באתר האינטרנט שלו", אומר אדלר. "כמה כלי תקשורת התנפלו על הסיפור, אולי כי הוא מתאים לתקופת הפסח. בעידן האינטרנט סיפורים מתפשטים יותר מהר מהמגיפה השחורה. הסוכן הבין שטעה והוריד את המודעה מהאתר".



גם במצות יש פוליטיקה



סטרייט, שבו עובדים 60 איש בנוסף ל-20 שעובדים במחסני החברה מחוץ לניו יורק, הוא מפעל המצות המשפחתי היחיד בארה"ב. יחד עם אדלר מנהלים אותו בני הדודים אהרון גרוס ואהרון יגודה. במועצת המנהלים יושבים חמישה בני משפחה ובעלי המניות הם 11 בני משפחה.



"אנחנו מנסים לקבל החלטות ביחד אבל זה לא פשוט", אומר אדלר. "האתגר הגדול היה להעביר את העסק בצורה מסודרת משליטתם של שני אחים ל-11 בני משפחה. יש בעסק הזה פוליטיקה, אבל בסך הכל הארגון עובד כמו שצריך. קיבלנו הצעות למכור, אבל בני המשפחה חושבים כעת שצריך להמשיך לשמור על המפעל. מצות הן עסק טוב, ופרט לרווחים, לעבודה יש תכלית. כשעבדתי כעו"ד הייתי עסוק כל היום ובסופו של דבר לא ידעתי בדיוק מה עשיתי. אצלנו אתה יודע בדיוק מה אתה מייצר".



בארה"ב פועלים שני יצרני מצות גדולים: מצות מנישביץ, מותג מוכר שמייצר מגוון מוצרי מזון יהודיים, וסטרייט, שמתמחה בעיקר במצות. מנחם לובינסקי, מנהל חברת לוביקום שעוסקת בשיווק ובניתוח השוק של מוצרים כשרים, אומר כי 60%-65% מהמצות ביבשת כולה מיוצרות בארה"ב. 35%-40% מהמצות מיובאות מישראל. מדי שנה מכניס שוק המצות בתקופת פסח 25 מיליון דולר.



"הסופרמרקטים מוכרים את המצות במחירים נמוכים מאוד", אומר אדלר. "הם מניחים שאם באת לקנות מצות, תצא משם עם עוד מוצרים לפסח כמו גפילטע פיש ועוגיות מקרון, שהם יקרים יותר. הם עושים אותו הדבר בחג ההודיה - מוכרים תרנגול הודו במחיר נמוך כדי למשוך צרכנים. מחירי המצות המיובאות מישראל נמוכים ב-20% ממחירי המצות האמריקאיות. אני באמת לא מבין את זה, זה סוד שלא הצלחתי לפצח. הרי הקמח הוא אותו קמח, ולמחיר נוספות הוצאות הובלה ויבוא, כך שאנחנו אמורים להיות זולים יותר".



מנחם לובינסקי אומר שהוא יכול להסביר את התעלומה: "המחירים הנמוכים של המצות מישראל נובעים מכך שעלות העבודה בישראל נמוכה יותר. גם מחירי המצות האמריקאיות מגוונים מאוד. נתקלתי בחבילת מצות במשקל 2.5 ק"ג שעלתה 6 דולרים, ובמקום אחר ראיתי חבילה זהה במחיר של 19 דולר. מחירי המצות קופצים כשמדובר במצה שמורה - שנמכרת במחיר 19 ק"ג לחצי ק"ג".



המגמות בשוק המזון לא פוסחות על תחום המצות: "כיום אנשים מודעים יותר לבריאות שלהם", אומר אדלר. "לכן אנחנו מוכרים יותר מצות מחיטה מלאה ומקמח כוסמין".



אדלר מספר שאנשים רבים שומרים מצות במשך תקופה ארוכה, חלקם משום שלא סיימו את החבילה ואחרים כדי שיהיו בשעת חירום. הרב מאיר קירשנר, משגיח הכשרות של המפעל, אומר כי המצות משתמרות היטב גם שנתיים לאחר שיצאו מקו הייצור. "התקשר אלי אדון בן 101, שהתלונן שהמצה לא נשברת", מספר קירשנר. "מה יכולתי להגיד לו? הצעתי שאשלח לו חבילה חדשה".



אדלר אומר כי 60% ממכירות המצות הן בתקופת פסח. "לפני החג אנחנו עובדים 20-24 שעות ביממה", הוא מספר, "אבל יש לנו הרבה עבודה גם בשאר חודשי השנה. בניגוד לישראל, בארה"ב אנשים אוכלים מצות לאורך כל השנה. לא רק יהודים קונים מצות, אלא גם איטלקים, אפרו-אמריקאים והיספנים. מבחינתם, מצה היא כמו קרקר גדול. בימי חול אנחנו מוסיפים לתת ושמן קנולה, שמעניקים למצה הרבה טעם. אני חושב שהמצה שלנו פריכה יותר".