>> "זו האחות שלי בכפר", מצביע עו"ד דורי כספי, מהמומחים הבולטים בישראל בתביעות רשלנות רפואית, על צג המחשב שלו. הוא עוצר את התצוגה על תמונה של בחורה אפריקאית, המסתירה את פניה בידה ומציצה במבט סקרן מבעד לאצבעות. צמות עבות קלועות לראשה. האשה, בת בלי גיל, מחייכת. כספי שותק ומביט ארוכות בצג.
מאז 1998 מבקר כספי את בני שבט ההימבה האפריקאי, החיים בפינה הצפון-מערבית של נמיביה, פעמיים בשנה - כמעט באדיקות. את טקוהירווה, בת השבט שאותה מכנה כספי "אחותי", הוא פגש בראשונה כשיצא למסע ג'יפים של איסוזו צ'לנג' באפריקה. שם, על גבול נמיביה-אנגולה, סמוך לגדת הנהר, אירעה הפגישה ששינתה את חייו.
"ניסיתי לתקשר איתה בתנועות ידיים. ראיתי שהיא בהריון. נתתי לה מתנה קטנה לתינוק שייוולד וזהו, אבל מרגע שחזרתי הביתה מהטיול כבר חלמתי לחזור לבד לנמיביה. אני סוליסט ושונא לנסוע בשיירות".
לאחר כשנה חזר כספי, נחוש בדעתו למצוא את השבט שאליו השתייכה הנערה. "חיפשתי ומצאתי אותה. היא כבר ילדה את התינוקת, שהחזיקה בסוס העץ הקטן שנתתי לאמה על גדת הנהר. ישנתי איתם כמה ימים בשבט. מאז כמעט אחת לחצי שנה אני חוזר לשם, לשלושה שבועות בכל פעם". עם הזמן פיתח כספי יחסים עמוקים עם משפחה בשבט שאימצה אותו. "הפכתי עבורם לבן. הם אימצו אותי טוטאלית, ואני מאוד אוהב אותם", הוא אומר ללא שמץ ציניות.
"האמא הגדולה של המשפחה רואה בי את הבן האבוד שלה", הוא מספר. "כשאני מגיע היא שרה שיר מיוחד שאומר 'הנה הבן שלי חוזר'. כשאני הולך יש לה שיר פרידה. למדתי את השפה שלהם תוך כדי התנהלות, ואני יודע לתקשר איתם. אלו אנשים מופלאים, עדינים, שומרים בקנאות על המסורת, גאים מאוד ואפשר ללמוד מהם המון.
"כשאני נמצא שם, אני חי בניגוד מוחלט להוויה היומיומית שלי כאן. כעורך דין אני צריך להיות מתוכנן לפרטי פרטים. שם אני פשוט הווה. חי קרוב לאדמה, מתבונן בהם, מתחמם מהאש, מביא מים מהנהר כדי להתרחץ. אני לא חושב על כלום. קם עם הציפורים בבוקר, הולך לישון כשקר מדי. אני מתנהל לפי שעון הטבע, משהו ששכחנו לפני עידנים. מתחבר לפשטות, לישירות. אין פסאדות. הם כביכול אנשים כל כך שונים מאיתנו - גם חזותית וגם תרבותית - והדהים אותי להיווכח שמאחורי החזות האקזוטית, בכל מקום אדם הוא אדם. אנחנו חולקים אותם חלומות, רגשות, תסכולים".
זו חוויה שמשפיעה עליך גם כעורך דין?
"כן. זה מחזק את מידת האנושיות והענווה. אתה מביא את זה לעבודה, וזה עושה הבדל גדול בין עורך דין שפועל רק מקצועית, ואולי גם בצורה צינית וקרה, לבין מי שיכולים לייצר אנושיות שמלווה את העבודה. האנושיות יכולה לפעול בצורה כפולה: גם כלפי הלקוחות וגם כלפי היריבים. וזה בסדר".
מתנקה מהמתח
גם את הפסח הנוכחי יבלה כספי באפריקה, עם שלושת ילדיו, בני 18, 23 ו-27, ואשתו. הפעם הם טסים לחודש למדבר הקלהארי בבוצואנה. לעתים נוסע כספי לבדו, אך לרוב הוא מלווה לפחות בבן משפחה אחד. "אשתי רואה כמה זה חשוב לי וכמה זה תורם לי. היא פרטנרית נהדרת לשטח - לא מפחדת מכלום ולא מפונקת", אומר כספי.
מה גורם לכספי, מעורכי הדין המובילים בתחום הרשלנות הרפואית, לבלות חודש וחצי בשנה במשך עשור בחברת בני שבט ההימבה? לכספי זה ברור מאוד: "התחום שבו אני עוסק, רשלנות רפואית, מטיל עלי מעמסה אדירה. אנחנו עוסקים כל יום, כל היום בקטסטרופות אנושיות. אני מטפל בנשים צעירות שגוססות מסרטן שלא אובחן בזמן, בילדים עם שיתוק מוחין בגלל לידה שבה היתה רשלנות, באנשים שנשארו עם נכויות איומות. בכל המקרים האלה נוסף נדבך מתסכל, שהנזק היה בר מניעה. זה מייצר סטרס רגשי שאני מרגיש שאני צריך מעת לעת להתמודד איתו באמצעות ניקוי ורה-ארגון של האנרגיות שלי.
"להיות עם ההימבה או להיות במדבר קלהארי עם האריות זה הכי רחוק מהציוויליזציה שאני יכול. זה מנקה אותי, ממלא אותי באנרגיות טובות. יש בזה אפקט היטהרותי מבחינת היכולת שלי להמשיך להתמודד עם האנרגיות שאני זקוק להן אחר כך. זו לא היטהרות ממשהו שלילי".
כשהוא שם, החיים מצטמצמים והופכים לפשוטים מאוד: הוא ישן בין הבקתות של המקומיים באוהל סיירים מרושת, כדי להימנע מיתושי המלריה; הוא קם בבוקר עם זריחת החמה ושוטף עצמו בג'ריקן; לאחר התחממות לצד המדורה, הוא מתלווה לאנשים שהולכים להביא מים מהנהר או מסייע לגברים במלאכתם: "הם כל כך חזקים, כולל הנשים, כך שאני עוזר במה שאני יכול. בשטח שלהם אני נחות מהם. הרבה פעמים אני פשוט יושב בבקתה, מדבר איתם ומצלם.
"כשאני שם, אני חי על מה שיש לי בג'יפ ונשען על התמיכה וההגנה שהם נותנים לי. איתם אני בטוח לגמרי. העזרה הרפואית הכי קרובה היא במרחק 300 ק"מ. ללא הפסיליטיז בג'יפ - מיכל דלק ענק, מיכלי מים, אוהל על הגג, ציוד חילוץ וכמויות של אוכל - הייתי נכחד שם תוך כמה ימים".
אבל למרות ההפוגות הארוכות שכספי נוטל כדי לבקר את חבריו בהימבה, הוא אומר: "החיים שלי זה המשרד. מה שממלא 80% מההוויה שלי זה העבודה. הגיחות לאפריקה הן רק כדי לקחת אוויר ולאגור נשימה".
בדיקת נאותות לתיקים
התלות של כספי בבני שבט ההימבה היא הדבר הרחוק ביותר מדמותו כעורך דין מבוקש. כספי ושותפו, עו"ד דני סרור, מפעילים זה 22 שנה את אחד המשרדים העסוקים והמבוקשים ביותר בתחום הרשלנות הרפואית, המעסיק מלבד השותפים עוד שבע עורכות דין. לדברי כספי, הוא מאמין גדול בכוח של נשים וברגישות שלהן. היומיום של כספי עמוס מאוד וכולל פגישות עם לקוחות, הופעות בבתי משפט והרצאות בפורומים רבים.
לתחום הרשלנות הרפואית הוא הגיע באופן מקרי לאחר שאחד הלקוחות הראשונים שלו, לפני כ-20 שנה, פנה אליו עם תיק רשלנות רפואית. "שאב אותי במיוחד הצורך להתמודד ולהרים מסך מעל טיוח והסתרה של המערכת הרפואית. זה אלמנט שחוזר על עצמו בהמון מקרים. זו אג'נדה שאני פועל איתה - אני חושב שצריך לפעול לשקיפות במערכת הרפואית וגילוי יזום בכל הנוגע לכשל טיפולי, ולנזק שנגרם בעקבות הטיפול.
"רשלנות היא לעולם רשלנות, אבל כשמתלווה אליה הסתרה לא מוסרית - אני רואה סדין אדום מול העיניים". מצד שני, אומר כספי, אחת הבעיות שמלוות כיום את מערכת המשפט היא הצפה של בתי המשפט בתביעות סרק. בתחום הרשלנות הרפואית מוגשות לעתים תביעות חסרות בסיס, וכאן הבעיה היא גם מול הממסד הרפואי, שנאלץ לעבור ל"רפואה מתגוננת".
"אנחנו סופר-סלקטיוויים בתיקים שאנחנו מקבלים לטיפול. אני אומר באופן נחרץ שאנחנו לא מקבלים לטיפול תיקים שהם לא מוצדקים רפואית, משפטית ומוסרית. תביעה שלא מוצדקת, אנחנו לא הולכים איתה קדימה. התופעה של הגשת תביעות רשלנות רפואיות לא ראויות היא אסון לחברה הישראלית. במקרים שבהם אנחנו לוקחים את התיק להליך משפטי, שם המשחק הוא אינטגריטי. כשם שאני מצפה לאינטגריטי מהמערכת הרפואית, אני מחויב לאינטגריטי בעבודה שלי. המשרד הזה היה יכול להיות גדול פי שלושה אם לא הייתי סלקטיווי כל כך. זו לא סלקציה לפי גודל התיקים, אלא לפי נאותות התיקים".
כספי מדבר בלהט רב על תרומתו ללקוחות: "הצלחה עבורי היא ילד משותק שמשפחתו תקבל כל מה שצריך כדי למקסם את הפוטנציאל שלו ולהשאיר אותו בבית. זה סיפוק אדיר. זה ההבדל בין זה שיישאר בבית ויקבל את כל מה שהוא צריך, לבין זה שיגמור את חייו במוסד. זה מבסס תחושת שליחות מטורפת".
זה גם שכר טירחה לא רע.
"בוודאי. אבל לא מרוויחים שכר טירחה גרוע יותר בהגנה על עבירות צווארון לבן, עסקות מקרקעין וכל תחום אחר שבו אתה מצטיין. כשלהצלחה מתלווה תחושה של לעשות את ההבדל, לעזור לאנשים ברמת הפרט, זה שילוב מנצח מבחינתי. עשיתי התמחות במשרד מסחרי. לא עשה לי כלום רגשית לנסח חוזים, והייתי צריך להתחבר לרגש".
לתעד לפני שייכחד
כשהוא מבקר את בני ההימבה כספי אמנם עסוק בעיקר בשאיבת מים, אבל נקודת המבט שלו נותרת זו של עורך דין: "רוצים לבנות סכר גדול על הנהר, שהוא עורק החיים של השבט. הסכר ייצור אגם שיציף אזור גדול שבו נמצאים קברים מקודשים של אבותיהם ושטחי מרעה. הם מאוד מתנגדים", אומר כספי ומציין, "להם אין השפעה בממשל, אבל תנועות ירוקות עולמיות מנסות להילחם בשבילם".
כספי מעריך שהשבט, עם הצביון המקורי שלו והשמירה על המסורת, ייכחד בתוך כ-15 שנה. "במקרה הטוב הם יישארו בשמורה", הוא אומר ומוסיף: "חשבתי שנכון לתעד אותם ולכן עשיתי סרט דוקומנטרי - לא עליהם אלא איתם". את הסרט עשה עם הבמאי ויוצר הסרטים הדוקומנטריים ארז לאופר. לאחר כמה ביקורים בשבט פנה כספי ללאופר, ששמח להצטרף ליוזמה.
"טסנו לשבט כמה פעמים ועקבנו אחרי שלוש נשים שמייצגות שלושה דורות בשבט: האמא הגדולה, הדמות הכי חזקה בשבט, שגילה מוערך ב-70; בתה שהיא האחות שלי, טקוהירווה, בת כ-40; ונכדתה קמוטיטי, בת 20 לערך. בסרט אין קריינות ואין הסברים אנתרופולוגיים. הנשים מדברות על המאוויים האישיים ביותר שלהן, התשוקות, הרגשות, האכזבות", הוא מספר. הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ז'ול וורן לסרטים דוקומנטריים בפאריס לפני שלוש שנים. כספי מציין שהסרט לא נעשה למטרות רווח, אלא כדי לשמר ולתעד את תרבות ההימבה "במה שהם לדעתי ימיו האחרונים של השבט".
בני השבט ראו את הסרט?
"לפני שהקרנתי אותו בפני כל גורם חיצוני, הראיתי אותו לנציגת השבט וגיבורת הסרט. היה חשוב לי שהיא תאשר את הסרט, כי היא מדברת על דברים מאוד אישיים. היא אישרה לי להקרין את הסרט ואמרה שהיא שמחה שאנשים מהעולם שלי יראו את הסרט. להערכתי, זו היתה הפעם הראשונה שהם ראו סרט. התגובות שלהם מאוד שונות משלנו. באחת הפעמים הראיתי להם צילום עמוס מאוד בפרטים של רחוב ניו-יורקי. מטוס למעלה, המוני אנשים, חנויות, גורדי שחקים, כבישים ומכוניות. הם התייחסו רק לכלב קטנטן שהלך קשור עם רצועה לבעליו ואמרו, 'לנו אין כלבים כאלה'. לא היתה להם יכולת להתייחס לתמונה, כי הם לא ראו את הדברים מעולם. כשהייתי איתם בהתחלה, הם הצביעו על הירח המלא. אמרתי להם שאנשים עמדו על הירח. הם צחקו. ראיתי שזה מביך אותם ואין לזה שום ערך. זה לא מועיל להם במציאות שבה כדי לשתות מים הם צריכים ללכת ארבעה קילומטרים ברגל ולחפור בקרקעית אגם יבש".
איך הלקוחות מקבלים את הנסיעות האלה?
"מעולם לא נתקלתי בתגובה לא מרוצה של לקוח בקשר לנסיעה שלי לאפריקה. להפך - הרבה לקוחות מרותקים ממה שאני מספר להם. דווקא בתחום הרשלנות הרפואית אנשים מחפשים עורך דין אנושי, שהם יכולים למצוא איתו קשר רגשי, כי הם באים ממקום פגוע רגשית וטעון. הם באים מאסון אנושי".
איך אתה מתאקלם בחזרה?
"ככל שאני מצפה לנסיעה, אני מצפה באותה מידה לחזור הביתה. אני מחובר מאוד למשפחה. אני מאוד צריך את הניתוק, אבל הבית חסר לי. העולמות כל כך שונים, שזו נחיתה תרתי משמע. הדבר הראשון שאני עושה הוא ללכת לגינה יחף".
התיקים של כספי וסרור: מפרשת הביציות עד לנפגעי רמדיה
>> משרד כספי את סרור מייצג תיקים רבים בעלי פרופיל ציבורי גבוה. בין השאר ייצג המשרד את משפחתה של ד"ר גלית סעדיה אופיר, שנפטרה במהלך לידת תאומים בבית החולים הדסה לפני כחצי שנה; משפחות של תינוקות שנפגעו מפרשת רמדיה, ואת משפחתו של הזמר המנוח מאיר אריאל שמת כתוצאה מכשל אבחוני וטיפולי.
לפני כשנתיים ייצג כספי 72 נשים בתביעה נגד קופת חולים כללית וחברת טבע בשל בעיות קשות באיברי הרבייה שנגרמו להן כתוצאה מחשיפתן - כעוברים בבטן אמן - לתרופה שנטלו האמהות. התיק הסתיים בפשרה שבמסגרתה שילמו החברות סכום שיא של 23 מיליון שקל לכל התובעות יחד.
המשרד ייצג גם משפחות של שני מנותחים של ד"ר ולדימיר יקירביץ' שהלכו לעולמם - במקרה אחד לאחר שיקירביץ' נטש את חדר הניתוח לטובת ניתוח פרטי בבית חולים, ובמקרה השני לאחר שיקירביץ' התרשל בתפקידו. יקירביץ' נידון בבית המשפט העליון בהליך פלילי לשש שנות מאסר בפועל ותשלום קנס של 200 אלף שקל.
בנוסף ייצג המשרד ארבע תביעות כנגד פרופ' ציון בן רפאל ב"פרשת הביציות", לאחר ששאב מספר רב מדי של ביציות לתרומה מבלי שמסר לנשים את השלכות פעולותיו. לפי הסכם שהושג פיצה בן ציון את ארבע הנפגעות ב-1.5 מיליון שקל.
שותפו של כספי, עו"ד דני סרור, שצבר ניסיון בתביעות העוסקות בניצול מיני של יחסי מטפל-מטופל ויחסי מרות, מייצג את א' ממשרד התיירות שהתלוננה נגד הנשיא לשעבר משה קצב. משרד כספי את סרור הוקם לפני 22 שנה על ידי עורכי הדין דורי כספי ודני סרור. כיום מונה המשרד תשעה עורכי דין - כספי, סרור ושבע עורכות דין נוספות.
עובד בישראל, נושם באפריקה
מאת הילה רז
8.4.2009 / 7:04