מכורים לאייפון אבל מקללים את היום שרכשתם אותו? לא יכולים בלי המיילים אבל שונאים את האפשרות לקרוא אותם מרחוק? גם כתבי ההיי-טק שלנו. לרגל פסח הם מספרים על הטכנולוגיות ששיחררו אותם ועל אלה שדווקא הפכו אותם למשועבדים מתמיד
הדרך לעבודה בבוקר מעולם לא היתה יעילה יותר
אוזניית בלוטות'
>> הידידה הטכנולוגית האמיתית שלי מתגלה כל בוקר, כאשר אני קם לרכוב על אופניים לעבודה: אוזניית הבלוטות'. אני עולה על האופניים, תוחב אותה לאוזן או מתקין על הכידון.
אמנם זו טכנולוגיה שקיימת כבר כמה שנים טובות, אבל היא נהפכה רלוונטית עבורי רק שהתחלתי לרכוב לעבודה. כיום, אני לא רק נלחם על מקומי בין ים האוטובוסים, אלא מנצל את הזמן לשיחות טלפון וזה חוסך זמן, הרבה זמן. ולעזאזל הקרינה.
אמיתי זיו
גם לשמור על קשר עם חו"ל וגם לחגוג יומולדת לשכנה ממול
פייסבוק
>> "מזל שיש פייסבוק", רטנה אמא אחת שבתה הצעירה מטיילת בדרום אמריקה, וסימני החיים היחידים ממנה הם עדכוני סטטוס בהגיעה למדינה חדשה, או העלאת תמונה בימים נדיבים במיוחד. ובאמת, כשאפשר לעדכן כמה חברים בבת אחת בשורה קצרה אחת, למי יש זמן וכוח לשלוח מיילים לכל אחד בנפרד?
"סרבני פייסבוק" טוענים שהם מעדיפים לתקשר עם חבריהם במציאות ולא באופן וירטואלי. אבל האמת לא יכולה להיות רחוקה מזה, כי פייסבוק הוא לא תחליף לקשרים חברתיים, אלא אמצעי נוח ביותר לשמור על הקשרים הקיימים ולהרחיב את מעגל החברים. כך למשל, אי אפשר לשכוח ימי הולדת בזכות אפליקציית ימי ההולדת שמתריעה על כך מראש.
פייסבוק הוא כלי בעל ערך גם לעסקים: צריך להשיג אדם מסוים ואין לכם את פרטי הקשר שלו? חפש אותו בפייסבוק. לא רק שרוב הסיכויים הם שתמצא אותו שם, אלא תגלו גם מי החברים המשותפים שלכם שיוכלו לעשות ביניכם היכרות. רוצים להעסיק עובד חדש? הפרופיל שלו בפייסבוק יגלה לכם הרבה יותר עליו מאשר קורות החיים הסטנדרטיים.
מעיין כהן
תסגרו את כל החלונות - תפתחו אחד
דיגסבי
>> כיום אנחנו נגישים מאי פעם בזכות תוכנות המייל והמסרים המיידיים. ספרו על זה למחשב שצריך להפעיל מספר לא מבוטל של חלונות בעת ובעונה אחת לטובת כל התוכנות השונות. יש כל מיני פתרונות לריבוי חשבונות מסנג'ר ולריבוי חשבונות מייל, אבל יש רק כלי אחד שמרכז אותם יחד, והוא אפילו מאפשר גישה לטוויטר. קוראים לו דיגסבי (Digsby), ובזכותו אני מרוויח זמן וחוסך במשאבי מחשב.
ספירה מהירה מראה שדיגסבי חוסך לי פתיחה של שלושה חלונות לחשבונות מייל, עוד שניים לפייסבוק ולטוויטר, ו-3 תוכנות מסנג'ר.
אבל בעצם, כשאני חושב על זה שבמקום להיות זמין מקסימום במייל אחד, מסנג'ר אחד ורשת חברתית אחת, אני נהפך זמין בכל כך הרבה נוספים, אני תוהה מה דיגסבי עושה יותר - משחרר או משעבד אותי?
פז וייסמן
קניתי GPS ועכשיו אני צריך לזרוק את המפה שיש לי בראש
תוכנות ניווט
>> בפעם האחרונה שנתקעתי בליל חורף קר באמצע שום מקום בירושלים, נאבק בדפי אטלס המפות, מנסה להבין איפה אני בדרכי לשכונה שבה מעולם לא ביקרתי - נשבעתי שנמאס לי. על הבוקר אני קונה מכשיר ניווט GPS. באחרונה אכן רכשתי אחד, וכבר הספקתי להפוך לעבד קטן של הקופסה הארורה הזו.
14 שנה אני בונה בראשי, נדבך אחר נדבך, את המפה של תל אביב והצירים הראשיים של ערי המרכז. רחוב אחר רחוב, שכונה אחר שכונה, המפה שלי צוברת פרטים, משתפרת מיום ליום. למשל, היא מאפשרת לי לבחור בזריזות אלטרנטיווה מהירה לפקק שנראה באופק, לאלתר דרכים מגוונות בכל פעם כדי למנוע שיעמום. ה-GPS שם לכל זה סוף. סוף לשיקול הדעת, סוף ליצירתיות, סוף לאילתור, סוף לגמישות. הנוחות שוב ניצחה.
אורי ברקוביץ'
העבודה רודפת אחרי לכל מקום בעולם
אאוטלוק ווב אקסס
>> פעם היה רק טלפון קווי ומי שלא השיג אותנו פשוט נאלץ להתקשר שוב. גן עדן ללא הפרעות. פתאום זה נגמר. הסלולרי הרג את הזמן הפנוי שלנו. ואחר כך גם המייל. יצאנו מהמשרד ואחרי שעה-שעתיים חזרנו לבדוק אם משהו התחדש בתיבה.
אחד הכלים שאפשר זאת הוא המודול Outlook web access של מיקרוסופט, שבו אני משתמש לגישה למייל מהבית. בדרך כלל אני לא שונא טכנולוגיה. דייג אוהב דגים? אוהב, כך גם כתב היי-טק שמתעסק בטכנולוגיות חדשות. אבל לעתים אני מתפלל שהזמינות הזו קצת תתפוגג; שהנגישות של מקומות העבודה והחדירה לזמן הפנוי תהיה יותר מועטה; ושפחות אצטרך לענות למיילים בשעות הערב והלילה. כלים מסוגו של Outlook web access אמנם מייעלים את העבודה, אבל גם מייצרים עבודה עודפת במקום לאפשר לי לנוח ולהירגע. מישהו יכול לעשות טובה ולהעלים אותו?
גיא גרימלנד
המשרד כבר לא נשאר במשרד
טוקן
>> על פי התוכנית המקורית זה היה אמור לפעול לטובתי - כלי האבטחה הזעיר שקיבלתי מהעבודה מאפשר לי להתחבר מרחוק אל שרתי החברה. המכשיר מבצע פעולה פשוטה - הוא מחולל סיסמה שמאפשרת התחברות מאובטחת לשולחן העבודה במערכת דרך האינטרנט.
היתרונות ברורים: עבודה מהבית היא החיים הטובים. אפשר לאכול, לקבוע את הווליום על ערכים לא הגיוניים ולשכוח מקוד לבוש. לקחתי את המכשיר לנסיעת מבחן, שבמהרה הבהירה כי מה שנשמע נהדר על הנייר מגיע עם ממשק אטי במיוחד.
אז לא רק שאני מאבד זמן יקר והרבה אנרגיה בניסיון לבצע פעולות בסיסיות, אני גם זמין לעבודה בכל שעה ביממה. איפה החופש? אני חוזר למשרד.
בר בן ארי
לא צריך לקום בשלוש בבוקר כדי לעשות קניות
הצלפים במכירות פומביות
>> כדי לקנות הכי זול ב-eBay, פשוט צריך להציע את המחיר ברגע האחרון. שיטת הפעולה אפילו זכתה לשם Auction Sniping - צלפות של מכירות פומביות. אלא מה? גם קונים אחרים מיישמים אסטרטגיה זו, ולעתים הם יצליחו להזין את המחיר אלפית שנייה אחריכם. מכיוון שב-eBay אין פיצ'ר שמאפשר לתזמן הצעות מחיר, הקונה הפוטנציאלי עלול למצוא את עצמו קם במיוחד באמצע הלילה רק כדי לנסות את מזלו בהגשת הצעה ברגע האחרון.
בתור סוחר פעיל, שמחתי מאוד לגלות שיש מי שיכול לקום במקומי. את הקימה המיותרת הזו בשלוש וחצי בבוקר חסכו לי אתרים המכונים Auto Snipers - צלפים אוטומטיים. אתרים אלה יקבלו את הצעת המחיר המקסימלית ויגישו את אותה הצעה אלפית שנייה לפני סיום המכירה. בתמורה לכך מסתפקים האתרים בתשלומי מיקרו של כמה סנטים.
אור הירשאוגה
אני כבר לא צריך לגלוש באינטרנט. האינטרנט גולש אלי
גוגל רידר
>> לפני כמה שנים נכנס לחיי הגוגל רידר - קורא ה-RSS (Really Simple Syndication) של ענקית האינטרנט. כיום אני לא מצליח להבין איך גלשתי אחרת. הסיור הקבוע שלי באתרים שאהבתי נעלם ואיננו בזכותו, כי הוא מרכז לי את כל החדשות מכל האתרים שאני רוצה, במקום אחד.
אני אוהב את כלי ה-Discover של גוגל רידר שמאפשר לי לגלות בלוגים חדשים. אני מחלק את הרידר שלי לכמה קטגוריות עיקריות: אתרים מתחום הטכנולוגיה, אתרים מתחום הגיימינג, אתרים מתחום התקשורת והעיתונות, ושונות (כל מיני אתרים שאין לי דרך אחרת לסווג אותם). אני לא יכול לחשוב על דרך אפקטיווית יותר לצרוך את המאסות שקיימות באינטרנט.
גיא גרימלנד
נוסטלגיה? לא כשמדובר בארכיון מאובק ותיקיות מצהיבות
מאגרי מידע
>> את עבודתי בעולם העיתונות התחלתי לפני קצת יותר מעשור, בסוף 96' בעיתון "ידיעות אחרונות". האינטרנט היה רק בתחילת דרכו, ומאגרי מידע ארכיוניים ממוחשבים ברשת היו משהו שאפשר רק לחלום עליו, לפחות בישראל. אז מה קורה אם כותבים על מישהו וצריך למצוא את מה שכבר נכתב עליו? מה שמצריך כיום שלוש לחיצות עכבר, דרש אז כיתות רגליים לארכיון במרתף הבניין, חיפוש מתיש אחר התיקייה המאובקת עם השם המתאים, ואז חיטוט משחיר אצבעות בין גזירי עיתון מצהיבים. לפעמים זה יכול היה לקחת שעות.
ואז הכל השתנה. זה היה בסוף העשור הקודם כשהייתי כתבת בקנדה. יום בהיר (ומקפיא עצמות) אחד קיבלתי מייל ממנהלת הארכיון שעכשיו אפשר להשתמש בארכיון הממוחשב של העיתון וסיפקה לי שם משתמש וסיסמה. בינתיים מאגרי המידע העיתונאיים ויכולות החיפוש והחיתוך שלהם רק משתפרים והולכים, ועבור מי שעובד במקצוע שדורש כל כך הרבה אינפורמציה - זה היה בהחלט חבל הצלה. כיום כשכותבים מיילים, מתגעגעים מדי פעם למכתב בכתב היד שמגיע בדואר. ואולם התיקיות הצהובות הן נוסטלגיה שלא מעוררת כל געגוע.
גליה ימיני
אני קורבן טכנולוגי - מההשכמה ועד השינה
כל המכשירים כולם
>> משה היה צריך לעבוד קשה כדי להוציא אותי מעבדות טכנולוגית לחירות. אפשר להגיד שאני שפוט, מכור, קורבן טכנולוגי, או כל הגדרה משפילה אחרת שמסמלת את התלות שלי בכל מה שקשור בטכנולוגיה. כבר שנים. ומשנה לשנה המצב רק מחמיר.
לא הייתי מסוגל להתעורר בבוקר בלי הצפצוף של הסלולרי שסיים את הסנכרון הראשון של הבוקר מול האאוטלוק שלי. מהמיטה אני גורר את רגלי למחשב. כמה אתרים, ככה רק בשביל להתעורר. את הילדים אני משגר לגן ותוך כדי מסתמס ומדבר סלולרית. במכונית, בדרך לעבודה, הסלולרי ממשיך לספק לי חמצן: שיחות, הודעות טקסט, מייל. רק ברמזורים, כמובן. רק ברמזורים. הסוללה של המכשיר היא אולי הדבר הכי חשוב בהתנהלות היומיומית, ואם פיספסתי כמה דקות של טעינה על הבוקר - עלול להיגרם לי נזק נפשי משפחתי קשה בערב. לא רוצה לחשוב מה עלול לקרות אם הסוללה תתרוקן ולא אוכל לדווח ב-sms למפקדה הראשית שאני בדרך הביתה.
אבל הסלולרי הוא רק קצה פירמידת העבדות שלי, המצרי שמצליף על גבי בשוט, התבן ללבנים. קצרה היריעה מלתאר את השעבוד למחשב בכלל, לתוכנות שבו, לטלוויזיה, ל-DVD, למיקרוגל, למכונית, למצלמה הדיגיטלית, ל-GPS, לכל דבר שיש בו סוללות נטענות. קורבן טכנולוגי כבר אמרתי?
אליחי וידל
גוגל רידר מאפשר כל כך הרבה. זה נורא
גוגל רידר
>> גוגל רידר? טכנולוגיה משחררת? הצחקתם אותי. משהו בטכנולוגיה מחזיר אותי שוב ושוב לעבודות ידניות, מסורבלות, שדורשות משאבי זמן ניכרים. למה? כי אפשר. משהו בנגישות המדהימה, בהרגשה שהמידע כולו בהישג ידי מצליח להריץ אותי ופעם אחר פעם לפתוח בפרויקטים עמוסי עבודה, סיזיפיים, ובסופו של דבר נטולי כל סיפוק.
קורא ה-RSS של גוגל הוא לכאורה טוב: הוא מהיר (בייחוד עם דפדפן הכרום), הוא מאפשר לי להיחשף להמון מידע בזמן מאוד קצר, הוא מאפשר לי לבצע חיפושים רק על הבלוגים המתמחים בתחום שבו אני עוסק ולשתף תכנים בקלות ובמהירות.
אבל כל אחד מהיתרונות שלו גורם לי לבזבז יותר ויותר זמן. אין דבר מטריד יותר מפתיחת הקורא וגילוי של הכיתוב 1,000+ לצד מספר ההודעות שלא נקראו. וזה רק מוסיף לתחושת האשם שלי על כך שלא הספקתי שום דבר. אני כמובן מוצא את היד שלי כואבת מרוב גלילה, ואת שעות הבוקר מתבזבזות על הניסיון להגיע להודעה הגואלת new items 0. מה זאת אומרת "למה?" כי אפשר!
אור הירשאוגה
יש לכם אייפון? מזל טוב, הפכתם לעבדים
אייפון
>> סוף סוף גם לי יש אייפון - המכשיר הכי חכם והכי טוב שיש, המכשיר שישחרר אותי מהצורך במכשירים אחרים. המולטיטסקינג הכי מושלם שיוצר אי פעם: אינטרנט נייד, תיבת מיילים ניידת, מכשיר GPS, קורא RSS, לוח שנה ויומן, חזאי מזג אוויר, מילון לכל שפה, יו-טיוב נייד, נגן שירים וסרטים, מצלמת וידיאו, מכשיר מסנג'ר וקונסולת משחקים, ואה, הוא גם טלפון.
התקנתי את כל התוכנות, עידכנתי את כל החידושים, אני עוקב אחרי הרמזים על הגרסאות הבאות ואני מסנכרן אותו בכל הזדמנות עם המחשב האישי. אבל אני בבעיה: מה אעשה אם אאבד אותו - עם כל הסיסמאות ורשימת המועדפים שלי, הטו-דו ליסט, הסרטים שהורדתי ולא הספקתי לראות, המשחקים שלא סיימתי, וללא היומן העסקי שלי? התמכרתי לאייפון ולמסך המגע שלו, ליכולות הטכנולוגיות שלו, לשימושיות שלו. כעת אין סיכוי שאעבור למכשיר רגיל עם מקלדת רגילה ויכולות רגילות. אני יודע שנפלתי - אני עבד שלו ובלעדיו אני אבוד.
ירון כהן צמח
לענות למייל בליל הסדר
TheMarker
8.4.2009 / 7:04