המדינה תנסה למכור את הבנק לפיתוח התעשייה במחיר שנקבע לפני המשבר

>> כמעט שבע שנים אחרי קריסתו של בנק לפיתוח התעשייה במשבר הכלכלי של 2002 עקב משיכת פיקדונות מוגברת בידי הציבור (Run on the Bank), ובעיצומו של המשבר הנוכחי שפגע בעוצמה במוסדות פיננסיים ובאיכות תיקי האשראי שלהם - המדינה יוצאת במכרז למכירת הבנק.



למעשה, כיום כבר לא מדובר בבנק, שכן מאז 2003, אחרי שלא הצליח למכור את נכסיו כמקשה אחת, החלו בבנק בתוכנית ראן אוף לחיסול מבוקר של תיק האשראי וצמצום מצבת כוח האדם, תוך שהם מפסיקים להעמיד אשראי חדש או לקבל פיקדונות חדשים. באוגוסט 2008 ניטל מהבנק לפיתוח התעשייה הרישיון הבנקאי.

ברשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר מקווים שיצליחו למכור את בנק פיתוח התעשייה, שהנכס העיקרי שלו הוא תיק אשראי של 407 מיליון שקל, ב-400 מיליון שקל לפחות. המועד להגשת הפניות למדינה הוא 21 במאי.



לרף המינימום הזה הגיעו ברשות החברות הממשלתיות בעקבות הערכת שווי שביצע אמיר ברנע באפריל 2008, לפני הקריסה במניות הפיננסים בספטמבר 2008. בכל מקרה ברשות החברות הממשלתיות מתכוונים להזמין גם שתי הערכות שווי לבנק, ואם הן יצביעו על מחיר של פחות מ-400 מיליון שקל הם ייאלצו לחזור לבעלי המניות בבנק להשיג את הסכמתם. עתוי ההפרטה קצת מפתיע. באחרונה הודיעה המדינה כי החליטה לעצור את הפרטת בנק לאומי, לנוכח המשבר בשווקים הפיננסיים והחשש שהפרטת הבנק תיכשל אם תתבצע בתקופה כזאת. בהינתן התפאורה הזאת, נשאלת השאלה אם מחיר המינימום שנקבע בהסתמך על הערכת השווי של ברנע הוא ריאלי כיום.



אשראי בעייתי



לבנק לפיתוח התעשייה יש שלושה נכסים עיקריים העומדים למכירה. הראשון הוא תיק אשראי בהיקף של 407 מיליון שקל נכון לסוף 2008. הבנק אינו מגדיל את תיק האשראי, אלא מחויב להקטין אותו. השני הוא הפלטפורמה לניהול התיק הזה, כלומר פלטפורמה לגביית חובות. הנכס השלישי הוא מזומן בסך 250 מיליון שקל, כתוצאה מעודף של נכסים בדמות פיקדונות בבנקים לעומת התחייבויות בדמות פיקדונות הציבור והממשלה בבנק. לגבי נכס זה קיים חוסר ודאות, שכן לא ברור אם הוא ייכלל במכירה או לא. בנוסף, המכירה תתבצע על פי דו"חות הרבעון הראשון של השנה, כך שלא ברור כמה מזומן יהיה אז בקופה.



החלק העיקרי שלגביו קיים סימן שאלה הוא איכות האשראי של הבנק לציבור, לא כולל אשראי בהיקף גדול שהוא מעמיד לחברת החשמל בערבות מדינה. באמצעות תוכנית חיסול תיק האשראי של הבנק, היקף האשראי לציבור של הבנק ירד מ-4 מיליארד שקל ב-2002 ל-407 מיליון שקל בסוף 2008. אלא שחלק גדול מהאשראי זה הוא אשראי בעייתי.



היקף האשראי המאזני ללווים בעייתיים בבנק הסתכם ב-227.4 מיליון שקל בסוף 2008. מדובר אמנם בירידה מול 309 מיליון שקל בסוף 2007, אבל אשראי זה עדיין מהווה שיעור מאוד גבוה מהאשראי לציבור, של יותר מ-50%. נכס נוסף הוא כוח האדם של הבנק. בבנק יש 35 עובדים, מול 171 עובדים בתחילת 2002 לפני קריסת הבנק.



פוטנציאל לאפסייד



אחד המתעניינים ברכישת בנק לפיתוח התעשייה הביע תהייה לנוכח המחיר שדורשת המדינה: "אנחנו מעריכים את הבנק בפחות מ-75 מיליון שקל. יש כאן משבר אשראי שהמדינה אינה מביאה בחשבון ויוצרת ציפיות גבוהות אצל בעלי המניות לגבי התמורה שיקבלו בעבור הבנק. אם יהיה למדינה מזל גדול היא תקבל 150 מיליון שקל על הבנק, אבל בטח שלא 400 מיליון שקל.



"היקף האשראי בבנק אמנם צומצם ב-90% מאז הקריסה בעקבות גבייה, אבל כנראה שאת החובות שנותרו יש קושי לגבות, אחרת הם כבר היו נגבים. מעבר לזה, הדיבורים על פלטפורמת הבנק הם מגוחכים. איני צריך 35 עובדים לגביית חובות. אני יכול לעשות זאת לבד בכמה חודשים".



לא הכל מסכימים אתו. יש מי שסבור שהמדינה תוכל להשיג מחיר של 400 מיליון שקל , שכן מעבר לתיק האשראי שלו יש לו נכס של הפרשות גבוהות של מאות מיליוני שקלים לחובות מסופקים בשנים האחרונות.



מקורב לבנק אמר כי בבנק יש פוטנציאל אפסייד. לדעתו, חברות ביטוח שזקוקות לפלטפורמה לניהול אשראי עשויות להתעניין בבנק, אם כי גם הוא מודע לכך שהעתוי להפרטת הבנק מעט בעייתי.



לפני כשנה וחצי דיברו באוצר ובבנק לפיתוח התעשייה עצמו על 13 מתעניינים לרכישת הבנק מהמדינה. בין המתמודדים היו גם גופים זרים וישראלים, כמו ליהמן ברדרס, גמול ומזרחי טפחות. מאז המשבר פגע ברוב המתמודדות, כשליהמן ברדרס כבר לא קיים, גמול הסתבכה עם חובות גדולים לבנקים, ולא ברור אם מזרחי טפחות - שאמנם שמר על יציבות במשבר ולא נפגע כמתחרים - יהיה מעוניין לרכוש כיום את הבנק.



בור השומן של רענן כהן: שכר של 5 מיליון שקל בשש שנים



>> בסוף 2008 הועסקו בבנק לפיתוח התעשיה 42 עובדים. הוצאות השכר בבנק הגיעו ב-2008 ל-19 מיליון שקל, כשעל פי דו"ח הדירקטוריון 9 מיליון שקל היו הוצאות על פרישה מוקדמת של עובדים ועוד 2.5 מיליון שקל על הפסדים בקופת הפיצויים כתוצאה מהירידות בשווקים.



אלא שיש דבר נוסף המהווה גורם מהותי בסעיף ההוצאות של הבנק. 35 העובדים המועסקים כיום בבנק כוללים הנהלה של שישה בכירים, מה שאומר שלבנק לפיתוח התעשייה יש אחת מהשדרות הניהוליות הרחבות ביותר בקרב הבנקים בישראל ואולי גם בעולם כולו, שכן מדובר ביחס של מנהל בכיר אחד לשישה עובדים.



יותר מכך, הבנק אמנם קרס כבר לפני שבע שנים כמעט, אבל בשש השנים האחרונות הוא תיפקד היטב כבור שומן של משכורות עבור בכיריו. עלות השכר של חמישה בכירים בבנק הגיעה לכ-26 מיליון שקל בשש השנים האחרונות. עלות השכר של יו"ר הבנק, רענן כהן, הסתכמה בשש השנים האחרונות ב-5.1 מיליון שקל; עלות שכר המנכ"ל אורי גלילי הגיעה בשש השנים ל-6 מיליון שקל, ועלות שכרם של אריה סביר, ממלא מקום המנכ"ל והממונה על האשראי, ונתן דקל, מנהל התפעול, הגיעה לכ-4.9 מיליון שקל כל אחד.



האם ראוי שבנק שקרס ישלם משכורות כה גבוהות למנהליו? גם כאן הדעות חלוקות. יש בין הגורמים המעורבים בפעילות הבנק לפיתוח התעשייה המשבחים את כהן. אחד מהם אמר אתמול ל-TheMarker: "הבנק ביצע תוכנית Run Off באופן מוצלח. בהתחלה אמנם הטלתי ספק במינוי של כהן ליו"ר הבנק - חשבתי שזה מינוי פוליטי ושאין לו כישורים כדי לטפל בבנק, אבל בהמשך הבנתי שזה כנראה המינוי הנכון, שכן מנהל כספים אולי לא היה יודע להתמודד עם הלחצים מצד בנק ישראל למכור את הבנק לפני כמה שנים ולא היה מצליח להגיע להסדר עם העובדים".



בתשובה לשאלה האם המשכורות שקיבל כהן ראויות בעיניו, הוא השיב כי "ההצלחה שלו בהתחלה היתה מדהימה, אבל אולי בהמשך אפשר היה לקחת מישהו שלא היה עולה כל כך ביוקר".



מקורב אחר למכרז אמר שלא ברור על מה קיבלו כהן, גלילי ובכירים אחרים בבנק משכורות כל כך גבוהות. מקורב להנהלת הבנק אמר אתמול: "לומר שהשכר שקיבלו כהן, גלילי ובכירים נוספים בבנק הוא מוגזם - זו פשוט השמצה. הבנק הגיע לסוף 2008 עם הון עצמי ומזומנים של 650 מיליון שקל, וזהו הישג.