הפרנויה של האוצר מוצדקת

שר התחבורה, ישראל כץ, ביקש לפני כמה שבועות לנסוע לסלון האווירי בלה-בורז'ה שליד פאריס. כמקובל בנוהלי העבודה שקבע משרד האוצר למשרדי הממשלה, הנסיעה חייבה את אישור חשב משרד התחבורה.

לחשב לא היתה כל בעיה לאשר את נסיעתו של כץ - בכל זאת מדובר באירוע מרכזי בעולם התעופה - פרט לנקודה אחת. השר כץ ביקש להשתכן במהלך שהותו בסלון האווירי באותו מלון שבו שוכן שר הביטחון.

הבקשה הזו של כץ הולידה מחול שדים. חשב משרד התחבורה ביקש לברר מהו המלון שבו ישן שר הביטחון ומהי עלותו. הבירור העלה את הפרטים הבאים: משרד הביטחון מוציא לסלון האווירי משלחת בת 40 חברים. חדרי המלון של המשלחת הוזמנו שנה מראש, בשל הניסיון של משרד הביטחון עם הקושי למצוא חדרים בתקופת הסלון האווירי. ההזמנה הארוכה מראש אמנם הבטיחה את המקומות במלונות, אבל חס וחלילה לא תרמה דבר להוזלת עלות הנסיעה: שר הביטחון אהוד ברק, התברר, משתכן בסוויטה במחיר של 2,500 יורו ללילה. מנכ"ל המשרד משתכן בסוויטה צנועה יותר - רק 1,500 יורו ללילה. הרוב המוחלט של אנשי המשלחת, בתוכם גם נציגים לא מקצועיים כמו מזכירות או אנשי גלי צה"ל, ישנים במלונות דה-לוקס, במחירים גבוהים בהרבה מהמקסימום שמתיר החשב הכללי של מדינת ישראל: 300 דולר לאדם ללילה.

הסטנדרט של משרד הביטחון התברר לפתע כגדול בכמה מידות על זה של משרד התחבורה, ולמעשה גם על זה שקבע החשב הכללי לממשלה כולה. כשהתבררו העובדות של נסיעת המשלחת של משרד הביטחון, התכבד החשב הכללי והזכיר לאנשי משרד הביטחון כי כל הוצאה מעל למותר בחו"ל נחשבת להוצאה פרטית - ויש לזקוף עליה מס הכנסה. התזכורת כנראה לא הועילה.

דובר משרד הביטחון מסר בתגובה כי המשרד אינו מתכוון לצמצם את היקף המשלחת לסלון האווירי, כי מנכ"ל המשרד ישן בחדר שעלותו נמוכה ב"עשרות אחוזים" מ-1,500 יורו ללילה (ככל הידוע, כאשר פורסמה הפרשה בחר מנכ"ל המשרד לוותר על החדר שהוזמן לו ולעבור לחדר יותר זול. עם זאת, מאחר שהחדר הוזמן מראש קיים סיכוי כי משרד הביטחון יצטרך לשלם עבורו בכל מקרה, מ.א.), וכי מרבית המוזמנים למשלחת - שכוללת גם את פמליית השר - ישנים בחדרים העונים לדרישות החשב הכללי. לדברי הדובר, "העיסוק בהטלת רפש על יציאת המשלחת לסלון הוא דמגוגי ופופוליסטי", ו"המחירים שהושגו עבור חדרי מלון הם נמוכים ביחס למחירים בתקופת הסלון". לשר התחבורה, אגב, הצליח חשב משרד התחבורה למצוא ברגע האחרון חדר ב-400 יורו ללילה.

משרד הביטחון הוא המשרד היחיד בממשלה שלמשרד האוצר אין שליטה תקציבית עליו. הנסיעות לחו"ל, למשל, שבכל המשרדים האחרים מאושרות באופן פרטני, כמעט שאינן נבדקות במקרה של משרד הביטחון - שמוציא מאות נסיעות בחודש. בכלל, משרד הביטחון נהנה מהחירות לעשות בתוך תקציבו כראות עיניו, וכפי שהעדויות מוכיחות - החירות הזו עלולה להיות מנוצלת לרעה.

המקרה של הנסיעה לסלון האווירי בפאריס היא המחשה לפרנויה של משרד האוצר. הפרנויה, שאם משרד האוצר לא ישלוט ברזי התקציב של ממשלת ישראל ולא יחזיק את כל הסמכויות להוצאה ממשלתית תחת פיקוחו ההדוק, מה שיתקבל הוא התבדרות תקציבית, בזבוזים, ושלא לומר - שחיתות.

כמעט כל הגורמים המקצועיים בתוך הממשלה ומחוצה לה מודים כי הפרנויה של משרד האוצר אינה משוללת בסיס. "זה חלק מהתרבות הארגונית", מודה אפילו מנכ"ל משרד ראש הממשלה היוצא, רענן דינור, "שבה כולם פועלים תחת הכותרת של 'תפוס כפי יכולתך'".

הפרנויה של משרד האוצר נולדה בתוכנית הייצוב של 1985, כאשר התברר שהיעדר ניהול, היעדר האחריות התקציבית וחוסר יכולת המשילות של ממשלות ישראל ב-1974-1985 דירדרו את מדינת ישראל עד לסכנה של פשיטת רגל. 11 שנים של הפקרות שלטונית הצליחו להיבלם רק כאשר מצבה של ישראל היה על עברי פי פחת.

המסקנה של פקידי האוצר לדורותיהם, ולצדם גם פקידי בנק ישראל, היתה שלא ניתן לסמוך על האחריות של המערכת הפוליטית כי תדע להתעשת בזמן, ולפעול בטרם המצב מגיע אל סף הקטסטרופה. בתגובה, פקידי האוצר, בגיבוי בנק ישראל, ערכו סוג של "השתלטות עוינת" על ניהול תקציב המדינה: הם מחזיקים את כל הסמכויות בידיהם ומותירים את הפוליטיקאים חסרי יכולת לבזבז כספים כאוות נפשם.

24 השנים שחלפו מאז לא שיפרו את דעתם של הפקידים באוצר על הפוליטיקאים. החקיקה הפרטית הפרועה בכנסת, שבה ח"כים מאשרים חוקים ללא כל התחשבות מה החוקים הללו מעוללים לסדר העדיפות התקציבי של ישראל, היא אחת הסיבות לכך. למעשה, אפילו מכון המחקר של הכנסת קבע כי בכך כנסת ישראל היא חריג שלילי: במרבית המדינות המתוקנות, הפרלמנטים הם אלה שמרסנים את רצונה של הממשלה להשתולל תקציבית. רק בישראל המצב הוא הפוך.

מוטי שפירא, שעמד בראש צוות בממשלת ברק שהמליץ על רפורמה בממשלה, מגדיר זאת כ"פרנויה של האוצר". המחיר של הפרנויה הזו, לדברי שפירא, הוא כבד מאוד: "כל תהליך התקצוב של ישראל מותאם לפרנויה הזו: האוצר משוכנע שהמטרה היחידה של משרדי הממשלה היא רק להגדיל תקנים ולבזבז כספים, וכי איש אינו שותף עמו בצורך לגלות אחריות תקציבית. התוצאה היא שהאוצר, בלחץ מאוד גדול, לוקח את כל סמכויות התקצוב אליו, ומתקבלת ממשלה ריכוזית, ארכאית ובלתי יעילה. הממשל שלנו נעול, והגיע הזמן שנמצא דרך לשחרר את הנעילה".